התפוררנו: שיחת שכנוע דרמטית ב’גבעת הישיבה’ נגמרה בפלופ

1.

היו ימים בהם הוראה של גדולי ישראל בביטאון המפלגתי הייתה אמירה מחייבת ומכריעת בחירות.

בתחתית השורה, גם אם יתפרסם ממש לפני הבחירות לתפקיד הרבנים הראשיים (כלומר, בעיתון יום שישי המורחב והמוגדל) מכתב חתום בחתימת ידם של כל חברי מועצת גדולי התורה של ‘דגל’, ובראשם מרן הגר”ד לנדו וראש הישיבה הגרמ”ה הירש – חברי הגוף הבוחר הנמנים על הציבור הליטאי לאו דווקא יצייתו. מספרם אמנם נע סביב 10 חברים בלבד, אך עדיין עשרה חברי גוף בוחר מלוכדים יכולים להכריע בחירות, בהם מתמודדים מועמדים בארבעה ראשים.

רק שאין כיום, לצערנו, אגדה כזו של ‘ציות מוחלט’. הבחירות המקומיות שהתקיימו השנה רק הוכיחו זאת, בכאב גדול.

נזכיר: בפתח תקווה לא הכניסה סיעת דגל התורה אף לא מנדט אחד למועצת העיר. בלוד התפצל הציבור הליטאי לשני חלקים, כאשר חלק מהציבור בעיר הצביע למועמד יורם מרציאנו, כפי ההוראה שהופיעה ב’יתד נאמן’ (ולא ניכנס לסיבות שהובילו להחלטה הזו), וחלק מהציבור לראש העיר המכהן (והמאוד מוצלח) יאיר רביבו. אפילו באלעד, שם הייתה הוראה גורפת להצביע למועמד יהדות התורה ישראל פרוש, היו מצביעים ליטאים שהעניקו את קולם למועמד ש”ס יהודה בוטבול.

על אחת כמה וכמה, שהציבור יודע (והיום יודעים הכול, איכשהו) שמאחורי הקלעים היו רבנים שסברו אחרת.

מכאן, נעבור לסיפור עצמו.

2.

זה קרה בלילה. ממש כמו בסיפורי המתח, אל ביתו של ראש ישיבת סלבודקה, הגאון רבי משה הלל הירש, ב’גבעת הישיבה’ בבני ברק, נכנס גורם נכבד שניסה לשכנע לתמוך במועמדות של הרב מיכה הלוי, רבה של פתח תקווה, לתפקיד הרב הראשי. הטיעונים לתמיכה המתבקשת הוצגו בשם שני ראשי ישיבות – אחד מאזור המרכז, השני מאזור ירושלים, כולל דיין חשוב. בכוונה תחילה לא אזכיר שמות, משום שמערכת הבחירות הנוכחית התערבלה באופן כזה שעל כל שם שנזכיר יקפצו הנכדה שתכחיש, הנכד שיאשר, הדוד שיהנהן בראשו לאות התלבטות.

זה מה שקרה, אגב, סביב התמיכה של הגאון רבי משה מאיה, זקן מועצת חכמי התורה של ש”ס, שבכתב-ידו הביע תמיכה במועמדותו של הגאון רבי דוד יוסף, המתמודד על תפקיד הראשון לציון. היתה גם הקלטה אישית שמאשרת זאת. אבל אז קפצו אישים, ככל הנראה מסביבת המתמודד הגאון רבי מיכאל עמוס, דיין בבית הדין הרבני הגדול, והפיצו שמועות אחרות. בימינו גם לא קשה למצוא מפיצים שיהדהדו את ה’פייק’, ולך תנסה לעשות סדר. ה’פייק’ לא הסתיים רק בתמיכה הלא קיימת, אלא נגרר גם למספר ההחתמות שהיו לכל מועמד. היו שטענו, רק לדוגמה, שלרב מיכאל עמוס היו 43 חתימות בעת הגשת המועמדות, אלא שבדיקה מול ועדת הבחירות מעלה שהשיג תמיכה של 22 חתימות. המעניין הוא שב-2024 יש קופץ על כל טענת ‘פייק’ ופרסומה. ויהי לפלא.

כך או כך, איכשהו הצליח ‘הגורם הנכבד’  לשכנע את הגרמ”ה הירש לתמוך ברב מיכה הלוי. אבל אז נודע לו שמרן הגר”ד לנדו לא בעד. מאחר ושני ראשי ישיבת סלבודקה מכריעים פה אחד, הוא משך את חתימתו.

החותמת היחידה שהותיר הסיפור הלילי היא זו שנעשה בה שימוש על ידי מי שקשורים או לא קשורים לרב המתמודד, קשורים או לא קשורים ליח”צניו, שניסו להפיץ כאילו יש תמיכה של גדולי ישראל הליטאיים במועמדות של הרב מיכה הלוי.

ולא היא.

ניחוש שלי: חברי הגוף הבוחר הליטאים יפצלו את הצבעתם, איש-איש לפי ה’גדול’ שלו, איש-איש לפי האינטרסים שלו. חלומו של הגראמ”מ שך זצ”ל, שהקים את ‘דגל התורה’ כדי שלא יהיו בה ‘סיעות-סיעות’, הולך ומתפורר. זה החל עם הקמת ‘הפלג הירושלמי’, והתעצם, בשלבים, עם פטירתו של הגראי”ל שטינמן זצ”ל, עת החלו התככים השקטים, שבשנה האחרונה, מאז פטירת הגרי”ג אדלשטיין זצ”ל הפכו לחלק מהנורמה ב’דגל’.

עצוב.