אולי ככה השר אהרונוביץ׳ שורד כמעט בלי שריטה כבר יותר מחמש וחצי שנים בתפקיד ממנו איש (כמעט) לא חזר חי (פוליטית). אבי דיכטר, שלמה בן עמי, עוזי לנדאו, כולם התגלגלו לגיא ההריגה של השרים לבטחון פנים, אחרי הכהונה בתפקיד הכי כפוי טובה שיש בממשלה.
תואר מפוצץ שגורר איתו הרבה ציפיות מהציבור, אבל מעט מאוד כלים לעשות משהו.
ביום שישי העניק השר אהרונוביץ׳ ראיון לאמנון אברמוביץ׳ בחדשות 2. אברמוביץ׳ שאל על 4 ניצבים שפרשו בנסיבות מביכות. השר לא יכול היה לחכות לסוף השאלה. כה רבה הייתה התקוממותו.
בוא נעזוב את ניסו שחם, הוא אמר. למה? לא ברור. כנראה, לא נוח.
מנשה ארביב? עוד לא שמעתי את עדותו, ענה השר.
אהרונוביץ׳ בדרך כלל ניחן בבעיות שמיעה קלות. כזכור, הוא טען שקלטת החטופים למוקד 100 בלתי ניתנת לשמיעה ואין ספור ניסיונות להבין מלשכת השר – אחרי שהקלטת השמיעה למדי שודרה – איך אהרונוביץ׳ מיישב את גרסתו עם המציאות לא הניבו דבר. עזבו, היסטוריה.
חיכיתי בקוצר רוח שהשר יגיע לפרישת ניצב ברונו שטיין. בטח יהיה לשר לבטחון פנים אמירה ערכית להעביר בפריים טיים על ניצב שפוגש חשוד בפלילים. השר בטח לא יכול להשלים עם נורמה כזאת.
ובכן, הפתעה, הפתעה, לשר לא הייתה מילה רעה בעניין הזה. הוא אמר באופן כללי שהוא נתן למשטרה ׳הנחיות ברורות׳. מה ההנחיות בדיוק? לא להטריד? לא לנשק זקני רבנים? סתם השר ולא פירש.
בשבוע שעבר עשה הבחור הטוב סיבוב על גופתו (התקשורתית) של המפכ״ל. אהרונוביץ׳ תקף בחריפות משפט לא מוצלח של דנינו בראיון לנחום ברנע, משפט שאפילו ‘ידיעות’ לא ממש ניפחו, על כך שהמפכ״ל הבא צריך לבוא משורות המשטרה. מסתבר שכל מה שהתגלה במשטרה בחודשים האחרונים לא הרתיח את השר כמו אותו משפט נוראי.
באופן פלאי התברר מיד לאחר מכן שהשר (שהצליח להסתכסך עם שני המפכ”לים שכיהנו תחתיו) בכלל חושב כמו רב ניצב דנינו, שהוא מעולם לא חשב אחרת (לא ממש מדויק), אבל הפגיעה בסדרי ממשל תקינים (״למה ללכת לתקשורת?״), זה דבר שהבחור הטוב, מסתבר, לא יכול לעבור עליו לסדר היום.
•
כשהציב אביגדור ליברמן ב 2099 את דרישתו האולטימטיבית לשלוט בכול תיקי אכיפת החוק, העביר היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, מסר לראש הממשלה – זה לא ראוי שחשוד בפלילים ימנה את השר לבטחון פנים ואת שר המשפטים. חוקי, אבל לא ראוי. נתניהו צפצף. בלי איווט לא הייתה לו ממשלה. מה כבר מזוז יעשה לו?
את עוצמת הנזק למערכת אכיפת החוק כתוצאה מהעובדה שאהרונוביץ׳ חייב את התפקיד לחשוד בפלילים, נדע רק עוד שנים. אהרונוביץ׳ וליברמן השכילו לייצר דימוי של עצמאות יחסית של השר לבטחון פנים. זה רק דימוי.
במבצע ׳צוק איתן׳ הקונצנזוס כמעט היחיד בין שרי הקבינט הייתה נוכחותו הלא מרשימה, בלשון המעטה, של השר לבטחון פנים. אהרונוביץ׳ התחיל את המבצע בצד המתון של הקבינט ודי מהר יישר קו עם איווט ועבר צד. בעיניי, זה דווקא הביטוי הכי פחות מזיק לתלות של השר לבטחון פנים במי שעשה קריירה מחקירות פליליות והשתלחות בצמרת המשטרה.
מניין ישאבו ניצבינו דוגמא מוסרית? מי בדיוק יכול להטיף להם מוסר על התרועעות עם חשודים בפלילים? מי שקיבל את תפקיד חייו ממי שהיה אז חשוד בפלילים? לאן אתם חושבים מפנים ניצבינו את מאמציהם להתמנות למפכ״ל? ללשכת השר לבטחון פנים, או ללשכת שר החוץ? בצמרת המשטרה בטוחים שכול החלטה משמעותית במשטרה עוברת דרך איווט.
זה ממש לא משנה אם זה נכון. רק על הדבר הזה ראוי היה לקלף קצת מהבחור הטוב שלנו את שריון ה״הוא לא מזיק״ המטעה שלו.
• המאמר פורסם ב’הארץ’