בלתי נתפס שהם יוצאים למצעדי טרור, מבלי שיפגשו מיד כטב”מי נפץ

מיום תקומתה של מדינת ישראל, היושבים בציון סובלים מטרור שלא פסק לרגע. הרוצחים המתועבים לא הסתפקו בטרור נקודתי וניסו לטבוח מכל מקום אפשרי,  לפרקים הטרור הכה מירדן, לפרקים מלבנון או מעזה ולפרקים מיהודה ושומרון. גם מחבלים ממזרח ירושלים הצטרפו לא אחת לטרור.

זו הדרך הכי טובה לזכות בראש השנה בשפע פרנסה בשנה החדשה

כמדינה מוכת טרור, ממשלת ישראל ומערכת הביטחון חילקו את כוחות הביטחון לפי הזמן והמקום, כשהאזור המדמם ביותר בתקופה מסוימת מתוגבר נקודתית בחיילים ובלוחמים.

בשנה האחרונה נחתה עלינו מכת טרור אחרת, טרור רב-זירתי. המחבלים מעזה-לבנון-תימן-עיראק ועוד חברו יחד כדי לנסות להנחית על כולנו מכת מחץ.

ברחמי שמים הביצוע לא התנהל כמתוכנן ואיחוד הזירות לא הצליח להתגשם ולהסתער עלינו. ועדיין, מדינת ישראל מאותגרת מכמה זירות במקביל, אך בעוצמת אש שניתן לחסל אותה.

מתחילת המלחמה הותקפנו בטרור רצחני בעיקר משלוש זירות: עזה, לבנון ויהודה ושומרון. ראש הממשלה ומערכת הביטחון החליטו לסכל ראשונה את הטרור העזתי כששתי הזירות האחרות לא מקבלות את מירב תשומת הלב.

בעוד שבעזה חיילינו מחרפים את נפשם כדי לחסל את הטרור, דבר שהוריד את הטרור העזתי שמופנה כלפי ישראל לרמה אפסית, בצפון המצב שונה בתכלית. התושביםן כלואים בטרור יום-יומי שלא חדל לרגע. המדיניות הישראלית בזירה הצפונית היא בעיקר הגנתית, בשילוב התקפות נקודתיות שלא מזעזעות ומרתיעות  את החיזבאללה.

למרות איומיי ראש הממשלה ושר הביטחון, לצערנו לעת עתה לא נראה שהמצב בגבול הצפוני ישתנה.

•

בתקופה האחרונה הזירה השלישית היא הזירה המדממת ביותר. רק בחודש האחרון נרצחו 9 אזרחים מטרור רצחני ברחבי יו”ש. איראן וגרורותיה שופכים הון רב ואמצעי לחימה רבים כדי לייצר טרור בלתי פוסק מיו”ש.

בחודשים האחרונים חווינו ניסים רבים, כשמטעני חבלה התפוצצו על מחבלים, תוך כדי ניסיונות לייצר פיגועי ראווה המוניים. אם אויבינו היו מצליחים ליישם רק חלק מהפיגועים הגדולים שתוכננו, היינו היום עם עשרות יהודים הרוגים ח”ו.

בעוד שבעזה קברניטי המלחמה הסירו את הכפפות ושינו את קונספציית ההכלה ומכים באויב ללא רחם, ביו”ש – כמו בגבול הצפוני, קונספציית ההכלה וההגנה עדיין מושרשת וטבועה בכל שרשרשת הפיקוד. מידי פעם דואגים במערכת הביטחון להדהד את ההתקפות של חיל האוויר בצפון ואת המבצעים החוזרים ונשנים ביו”ש, שאינם מובילים אותנו לשום מקום. הטרור ביו”ש רק הולך ופורח ואת המחיר היקר כולנו משלמים.

אם ממשלת ישראל רוצה, היא יכולה להעביר את כובד המשקל הצבאי ליו”ש ולתת מכה ניצחת לטרור שיוצא משם. כיום הלחימה בעזה היא בכוחות קטנים שלא אמורים להפריע לתמרון ולחריש עמוק ביהודה ושומרון,

אך ממשלת ישראל לא מוכנה ללכת על כל הקופה בחיסול הטרור המקומי.

לא הגיוני שאין במקומות רבים ביו”ש מחסומים שימנעו את חופש התנועה של המחבלים. לא נתפס איך בטולכרם ובג’נין המחבלים יוצאים למצעדי טרור עם כלי נשק רבים, מבלי שיפגשו באופן מיידי כטב”מי נפץ צה”ליים שישלחו אותם למקום הראוי להם. מצעדי הראווה של הטרוריסטים באים תוך כדי מבצעים של צה”ל במקום, דבר שמעיד על פעילות ישראלית די מינורית שלא מרתיעה את האויב.

אם חפצי חיים אנו, הגיע הזמן שהאויב ירגיש שהציונים השתגעו. מדיניות החיסולים הנקודתיים של צה”ל מתבררים כלא אפקטיביים, ורחמנות היתר על האזרחים הפלסטינים וההקלות הנלווים אליהם רק מביאות עלינו עוד טרור ושכול.

הגיע הזמן להסיר את הכפפות, חיסול המוני של מחבלים אינה מילה גסה.  הטרור שיוצא מיו”ש דינו להיגדע כמו הטרור העזתי. אם ראש הממשלה ומערכת הביטחון לא יבינו את זה בהקדם, בסופו של דבר הניסים הגדולים יגמרו וכולנו נשלם ביוקר על המדיניות הקלוקלת.