העישון מוריד סיכון, אבל העשירים חולים יותר: הכירו את קוליטיס • שו”ת

הקוליטיס הכיבית מופיעה בדרגות חומרה שונות ובאופן רציף במעי הגס בלבד וליתר דיוק ברירית הדופן הפנימית המצפה את חלל המעי הגס. ניתוח להוצאת המעי הגס עשוי לסיים את המחלה במקרים בהם יש כשל של הטיפול התרופתי או הופעת סיבוכים שונים.

מה זה קוֹלִיטִיס?

קוֹלִיטִיס כִּיבִית (באנגלית: Ulcerative Colitis) היא מחלה השייכת לקבוצת מחלות מעי דלקתיות, הכוללת גם את מחלת קרוהן. שכיחותה של קוליטיס כיבית נעה בין 2 ל-14 לכל 100,000 איש.

המחלה מתפרצת בשתי קבוצות גיל: קבוצת הגיל הצעירה, כלומר בין גילאי 15–30, ולאחר מכן בין גיל 60 ל-80, בדומה למחלת קרוהן. המחלה פוגעת בשכיחות דומה בנשים ובגברים. המחלה שכיחה יותר אצל מעמדות סוציו-אקונומיים גבוהים יותר מאשר נמוכים, וכן באזורים מתועשים לעומת אזורים כפריים.

נמצא כי עישון סיגריות מוריד את הסיכון לחלות במחלה, וזאת בניגוד לממצאים במחלת קרוהן, לפיהם עישון סיגריות מגביר את הסיכון לחלות במחלה. ביצוע ניתוח לכריתת התוספתן (אפנדקטומי) מהווה גורם מגן מפני התפרצות המחלה.

ממה נגרמת המחלה?

קוליטיס כיבית נגרמת כפי הנראה ממשלב של גנטיקה (אנשים עם קרוב משפחה אשר בו יש חולה במחלת מעי דלקתית נמצאת בסיכון גבוה יותר ללקות בה) וגורמים סביבתיים כגון סוג התזונה (ובעיקר תזונה מערבית מודרנית, שבין השאר עתירה במזון מעובד ומתועש ובשומנים), הרכב חיידקי המעי (פחות מדי חיידקים ידידותיים), ואורח חיים (כגון שימוש בתרופות מסוימות ועישון).

בשלב זה לא ידוע אם ניתן למנוע את המחלה באמצעות שינוי הגורמים הסביבתיים.

מהם הסימפטומים של המחלה?

התסמינים האפשריים של המחלה, המתבטאים כאשר היא פעילה (מתלקחת), הם דמם רקטלי, שלשולים מרובים (לעתים עם ריר ודם), תחושה של צורך מתמיד ביציאה, כאב רקטאלי, כאבי בטן, עייפות, חולשה (כתוצאה מאנמיה/ חוסר דם ואיבוד נוזלים, מלחים וחלבונים) וחום.

כיצד מאבחנים את המחלה?

כאשר מופיעים התסמינים המתאימים והם נמשכים יותר מ-3-4 שבועות ובייחוד כאשר יש סיפור משפחתי של מחלת מעי דלקתית המטופל בדרך כלל יופנה לבדיקה אנדוסקופית: סיגמואידוסקופיה או קולונוסקופיה ובה יבצעו הערכה של מצב הרירית של המעי הגס.

יש לזכור כי באנשים צעירים דמם רקטלי בדרגות חומרה משתנות איננו נדיר ובדרך כלל נובע מבעיות כגון: טחורים או פיסורה אנאלית ואלו הדברים הראשונים שעלינו לשלול תהליך אבחנה. במקביל מבוצעות גם בדיקות דם וצואה שיכולות לתמוך באבחנה.

כיצד מטפלים במחלה?

חשוב לציין שישנה שונות רבה בחומרת המחלה בין מטופלים שונים. ישנם חולים שאצלם הקטע הפגוע הוא קצר מאוד ואצל אחרים המחלה פוגעת במעי הגס לכל אורכו. בנוסף יש חולים הסובלים מתסמינים נוספים מחוץ למערכת העיכול. אנחנו יודעים היום כי התאמת טיפול אישי (personalized medicine) היא חשובה ביותר.

הטיפול נועד לשפר את הסימפטומים ואת הרגשת המטופל, לדכא את הדלקת ולמנוע סיבוכים.

כיוון שמדובר במחלה שבה מערכת החיסון תוקפת את המעי, הטיפול בה כולל שימוש בתרופות המעכבות או מגבילות את פעולתה של מערכת החיסון.

1. הטיפול התרופתי – כולל מספר קבוצות:

סטרואידים – תרופות יעילות מאוד לעצירת התקף חריף השראת הפוגה, אך הן פחות יעילות בטווח הבינוני-ארוך למניעת התקפים חוזרים. בנוסף על כך, לסטרואידים יש תופעות לוואי ארוכות טווח ולכן משתמשים בסטרואידים לתקופה קצרה של מספר חודשים בלבד כדי להרגיע התקפים חריפים, אך לא לטווח הארוך.

אמינוסליצילטים (5-ASA)  – התרופות ממשפחה זו יעילות השראת הפוגה בעת התקף חריף וגם לטווח הארוך לשמירה על הפוגה והקטנת הסיכון להתקפים נוספים.

התכשירים השונים של 5-ASA זמינים בצורות שונות: טיפול תרופתי פומי בצורת כדורים או גרנולות (החומר מגיע למעי הגס שם הוא פועל), או בצורת נרות וחוקנים.

תרופות אימונומודולטוריות – אינן יעילות לעצירה של התקף חריף, משמשות בעיקר לשמירה על הפוגה לטווח בינוני וארוך (חודשים ושנים). ניתנות לרוב באופן פומי נספגות דרך מערכת העיכול.

תרופות ביולוגיות – יעילות מאוד הן בהשראה של הפוגה והן בשמירה על הפוגה ממושכת. תרופות אלו עשויות מחלבונים הפועלים על גורמי הדלקת השונים הגורמים לקוליטיס כיבית ומנטרלים אותם.  מכיוון שמדובר בחומר חלבוני ניתן לתת אותן רק בזריקה תת-עורית או דרך הוריד. קבוצה זו הולכת וגדלה בשנים האחרונות ובעתיד הקרוב צפויות תרופות נוספות בקבוצה זו.

מולקולות קטנות – יעילות מאוד הן בהשראת הפוגה והן בשמירה על הפוגה ממושכת. גם מולקולות אלו, בדומה לתרופות הביולוגיות, מדכאות מרכיבים שונים המשתתפים בתהליך הדלקתי. הן ניתנות בכדורים דרך הפה.

2. טיפול כירורגי – במקרים קשים כאשר המחלה לא מגיבה לטיפול תרופתי, או כאשר יש סיבוכים. במקרים כאלו, נדרשת כריתה שלמה של המעי הגס. כדי להימנע מיצירת סטומה (חיבור של לולאת מעי לדופן הבטן כך שהצואה מופרשת לשקית המודבקת על דופן הבטן), מבצעים כיום ניתוח שבו יוצרים מהמעי הדק מעין פאוץ ומחברים את קצהו לפי הטבעת והפרשת הצואה מתבצעת דרך פי הטבעת.

3. טיפול תומך – טומן בחובו מספר רב של מרכיבים כולל הזנה, פעילות גופנית, תמיכה נפשית, טיפול משלים ועוד.

כיצד ניתן להפחית את תדירות ההתקפים החוזרים של המחלה?

הישנות המחלה שכיחה בעיקר בחולים המפסיקים או לא מתמידים בעקביות בטיפול הרפואי שנרשם עבורם.

כיצד מתמודדים עם קוליטיס?

המטרה במחלות מעי דלקתיות היא להפחית את תסמיני הדלקת, לשלוט בהתקפים, ולהגיע למצב של שגרת חיים רגילה ככל האפשר. כאשר המחלה שקטה, המטרה היא – למנוע התקף. כלומר, חולים עשויים להזדקק לטיפול לאורך זמן, אפילו במשך שנים רבות.

נושא חשוב נוסף, אשר אם מתייחסים אליו ברצינות, יכול לעזור ברגיעת הדלקת, הוא ההיבט הרגשי- נפשי. כיום גם הרופאים יודעים לספר על הקשר בין הגוף לנפש ועל רמת סטרס/פרפקציוניזם או הפנמת רגשות שעלולים להחמיר את מצב הדלקת, ושמירה על רוגע נפשי והתייחסות למקומות הרגשיים של המטופל, אינם פחות חשובים מטיפול תרופתי ותזונתי.

אין שיטה מסויימת להיבט זה. חשוב להיות מודעים אליו ללכת לטיפול מתאים הנותן מענה בתחום.

סיבוכים אפשריים?

לעיתים קוליטיס כיבית מובילה להתפתחותם של מחלות נלוות, כמו פגיעה במפרקים, בעיות עיניים, מחלות כבד, אנמיה, התייבשות ופריחות עוריות. המחלה יכולה לגרום להצטלקות צינור המרה, דבר אשר יכול להוביל להתפתחותה של מחלת כבד.

מה ההבדל בין קוליטיס כיבית לקרוהן?

מחלת קרוהן וקוליטיס כיבית הם שני מצבים דלקתיים כרוניים המערבים את מערכת העיכול. בעוד קוליטיס כיבית פוגעת ברירית המעי הגס, מחלת קרוהן יכולה לפגוע בכל חלק של מערכת העיכול מהפה ועד לתעלה האנאלית, ופוגעת בדרך כלל במעי הדק ובמעי הגס.

למרות קווי הדמיון ישנם שלושה הבדלים מרכזיים המאפשרים לרופאים בתחום הגסטרואנטרולוגיה ופרוקטולוגיה להבדיל בין מחלת קרוהן וקוליטיס כיבית בקלות יחסית:

התסמינים: התסמינים המובהקים של קוליטיס כיבית הם יציאה דמית ורירית תחושה תכופה של צורך ביציאות ללא תוצאות. תסמינים מובהקים אפשריים של מחלת קרוהן הם בחילה, נפיחות ודימום מינימלי אם בכלל.

היכן מתרחשת דלקת: אמנם שתי המחלות נגרמות על-ידי דלקת במערכת העיכול, אך מיקום הדלקת יכול להוביל את הרופא לאבחנה הנכונה. ההבדל הבסיסי הוא שקרוהן יכולה לערב את כל מערכת העיכול מהפה ועד לפי הטבעת בעוד קוליטיס כיבית מוגבלת למעי הגס.

בדיקות ואבחון: הבדיקה היעילה ביותר להבחנה בין שתי המחלות היא קולונוסקופיה – בדיקה בה מוחדרת למעי הגס מצלמה קטנה מחוברת לצינור דק. בדיקה זו מאפשרת לרופא לצפות במעי הגס לכל אורכו ולקחת ביופסיות.

האם ישנה חשיבות לנושא התזונה במחלת קוליטיס, ואם כן, כיצד עושים זאת?

אז בניגוד להסכמה הרווחת כי במחלת קרוהן ישנה חשיבות גדולה לנושא התזונה והאוכל שעובר עיכול לאורך כל המעי, בקוליטיס כיבית, מכיוון שדלקת במעי הגס, שהוא כבר סופה של מערכת העיכול, ישנה הסתכלות שונה על נושא התזונה וכמה הוא משמעותי בקוליטיס.

בכל מקרה, מומלץ ללכת לפחות פעם אחת לאחר האבחון לדיאטנית קלינית מומחית למחלות מעי דלקתיות דווקא כדי לבחון את הנושא בהתאם למצב הספציפי של המטופל.

—

המידע מתפרסם במסגרת פעילות הסברה ייחודית למגזר החרדי להגברת המודעות למחלות קרוהן וקוליטיס שעורך ארגון ‘עזרי מעם לקרוהן וקוליטיס’, בהשתתפות בכירי הרופאים בישראל, כשירות לציבור בחסות חברות התרופות ‘אבווי – AbbVie’, ‘פייזר – Pfizer, ו’טקדה – Takeda’, ללא מעורבות בתכנים.

למידע נוסף היכנסו לאתר ‘עזרי מעם לקרוהן וקוליטיס‘: https://ezri.co.il

המידע הוא מידע כללי בלבד. אין לראות בו ייעוץ רפואי כלשהו או המלצה לטיפול, ואינו מהווה תחליף לחוות דעת מקצועית או לטיפול רופא מוסמך. באם הנך חולה, אנו ממליצים על פניה לרופא מוסמך לצורך קבלת אבחנה וייעוץ.

לפרטים, הכוונה ותמיכה ניתן לפנות לקו החם של ארגון עזרי מעם בטלפון: 02-6449170