המועמדים לנשיאות ארה”ב, דונלד טראמפ וקמלה האריס, נפגשו הלילה (רביעי) בפילדלפיה לעימות ששודר ברשת ABC.
אז מי ניצח? הפרשנים די תמימי דעים כי המועמדת הדמוקרטית היא שניצחה.
עמיחי שטיין, הכתב המדיני של ‘כאן חדשות’ כתב:
עובדה אחת רגע לפני שנצלול אל תוך העימות הנשיאותי: כ-50% מהמצביעים שטרם החליטו למי יצביעו רצו ללמוד יותר על האריס, רק 18% רצו ללמוד יותר על טראמפ. וזאת השאלה: האם בתום העימות האריס הצליחה לייצר מצביעים חדשים, כשבמקרה שלה הפוטנציאל לצבור מצביעים היה גדול יותר – וכך גם פוטנציאל הנזק.
1. אסטרטגיות שונות של שני המתמודדים. אלה היו 90 דקות שבהן טראמפ האשים את האריס בחוסר מנהיגות, בכישלונות, וגם הזהיר מה עלול לקרות אם תיבחר: “את חלשה כמו ביידן”. האריס הלכה באסטרטגיה אחרת, כיוונה אל אותם מצביעים ובעיקר מצביעות שיכריעו את הבחירות, וניסתה לומר להם שהיא תדאג לביטוח בריאות, מניעת הפלות ובשאר הסוגיות הבוערות על סדר היום. קחו לדוגמה את הרגע הזה על ביטוח הבריאות. האריס פרטה את התוכנית, טראמפ השיב: “יש לי איזשהו רעיון-מושג לגבי התוכנית שלי”.
2. האריס הגיעה במוד של “התובעת”. היא לרוב הסתכלה על טראמפ, פנתה אליו, ניסתה לערער אותו. “מנהיגים צוחקים עלייך”, “היו לך 400 מיליון דולר ופשטת רגל” – כשהמטרה להביא את הטראמפ שבתוך הטראמפ לעימות. ולמרות שהמיקרופונים היו סגורים – היה ניתן לשמוע את טראמפ מסנן אמירות. ונראה שסגנית הנשיא השיגה את היעד.
3. מי היה מאמין שעיירה קטנה עם 60,000 תושבים תככב בעימות. הסיפור של ספרינגפילד אוהיו, 60,000 תושבים, ועל פי דיווחים 20,000 הפכה למשאל העם בעימות על הסוגיה הכל כך מרכזית. טראמפ טען ש”מהגרים אוכלים שם כלבים וחתולים”. בסוגיה הזאת קשה להאריס לנצח, כשאמריקנים רבים, גם דמוקרטים, מודים שהמדינה מוצפת מהגרים. השאלה: האם טראמפ יצליח להחזיר את הנושא לכותרות, אחרי שהסוגיה קצת נעלמה?
4. בהקשר הישראלי, נרשמה הסכמה: המלחמה צריכה להסתיים. איך זה יקרה – זאת כבר שאלה אחרת.
טראמפ הבטיח שזה יקרה עוד לפני שייבחר, חזר על המסר שאם הוא היה נשיא, לא היה טבח 7 באוקטובר, והוסיף: אם האריס תיבחר – תוך שנתיים לא תהיה ישראל. בהקשר של אוקראינה, באירוע די מדהים, טראמפ סירב לומר שהוא רוצה שהיא תנצח במלחמה. “האם אתה רוצה ניצחון של קייב”, נשאל. “אני רוצה שהמלחמה תיגמר”.
לא סתם האריס, רגע אחרי טענה, שדיקטטורים מתפללים שהוא יזכה.
לסיכום: התחושה היא שלהאריס הלך לא רע. בהקשר הזה צריך לומר את האמת: על העימות הזה מרחפת הקריסה של ביידן רק לפני כמה שבועות מול טראמפ, שהובילה בסופו של דבר לפרישת הנשיא מהמירוץ, ולכן הרף המינימלי של האריס לנצח היה נמוך מעימותים קודמים. אבל טראמפ לא קרס, היא לא ניצחה בנוק אאוט. מה שמשאיר אותנו כנראה באותו מצב שבו התחלנו את העימות הזה: מירוץ צמוד מאוד שיימשך עד 5 בנובמבר.
מוטי קסטל, הכתב הפוליטי של ערוץ 14 כתב:
1. אין ספק שהאריס ניצחה את העימות הזה. זה החל כבר בכניסה שלה לבמה. נכנסה ראשונה, צעדה בפסיעות בטוחות ולחיצת היד לטראמפ – הובילה ושלטה באירוע.
טראמפ היה מאופר ברשלנות ולסירוגין. יש חשיבות רבה לרושם ראשוני – וזה עוד לפני שהשניים פתחו את הפה.
2. טראמפ לא תקף כפי שהיה יכול, משפט הסיום שלו: “את מבטיחה כך, וכך וכך – איפה היית 4 שנים?” ממחיש את הפוטנציאל. האריס השתמשה לרוב במניפולציות רגשיות, החל מהסיפור המשפחתי, עובר בחברה עם האב המתעלל וחוזר שוב ושוב דרך סיסמאות על הדאגה לחלש, היחס ל”חלומות ושאיפות” של האנשים, “עתיד” לעומת עבר, בקשה מטראמפ להפסיק ללעוג לאנשים וכן הלאה – אני מניח שהצופה הממוצע שם לב לזה כי זה היה לרוב דמגוגי ומעושה – אבל טראמפ שהיה צריך להגחיך ולחדד לא עשה את זה.
הוא לא שאל למשל עימות שלם: האם ידעת על המצב הקוגנטיבי של ביידן ואיך אפשרת לאיש הזה לדרדר כך את אמריקה 4 שנים? הרבה מאד דברים מתבקשים שלא עשה.
והנה ה’אבל’.
3. דווקא העימות הפחות מוצלח הזה יכול לשמש את טראמפ. ה”בייס” של טראמפ כמו זה של נתניהו – ברגע שהמצביעים יחושו שהוא בסכנה – המחויבות שלהם לצאת ולהצביע תהיה גדולה פי כמה.
4. שישים יום במונחי קמפיין הם נצח. בדיוק כפי שאפקט ה”התלהבות” מהאריס והעליה בסקרים לאחר החלפת ביידן התפוגג – כך יקרה גם כאן. זה לא שהייתה איזו נפילה שלו או הברקה אדירה שלה, היא פשוט הצליחה לשרוד את זה.
5. המנחים היו בעדה ונגדו – זה היה שקוף, בולט ובוטה ולמדנו כבר מה עושה תקשורת מוטית ועוינת לקהל בבית.
6. והיה את הרגע המנותק והמופרך הזה בעימות שתפס אותי: כאשר האריס הצליפה בלהט (בעניין רוסיה) כמטיפה בשער: “אני מבינה את החשיבות בכך שבעלות בריתנו תלויות ביכולת שלנו לעזור לחברים והאוהבים שלנו ולא להעדיף את האויבים שלהם”…
אין פאנ’ץ. איפה הצחוק המופרע שלה כשצריך אותו?