פסק דין של נשיאי בית הדין הרבני: מה עניין חדר אמבטיה לדמי כתובה?

בית הדין הרבני האזורי בפתח תקוה ובית הדין הרבני הגדול לערעורים, בהרכב של שלושה נשיאים, נדרשו לסוגיה כבדת משקל – מי האחראי לתיקון האמבטיה בסכסוך בין שני בני זוג?

האישה טענה כי היא וילדיה נאלצו להתקלח למעלה מחצי שנה באמצעות “פיילה” –  גיגית, בשל סירובו של הבעל להזמין אינסטלטור לתיקון.

חיי הנישואין של שני בני הזוג מאם המושבות התאפיינו במריבות קשות ובנאצות הדדיות והם החליטו להתגרש. בשלב מסוים הבעל הגיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני ובה האשים את אשתו כמורדת ובאי קיום חיי משפחה, ולכן סירב להעניק לה את דמי הכתובה.

האישה כפרה בכך וטענה כי הגירושין הינם תוצאה של התנהגותו.

בית הדין בפתח תקווה קיבל את טענות האישה בכך שנאלצה להתקלח עם ילדיה בגיגית, תוך התעלמות הבעל מהקושי הכרוך בכך. יחד עם זאת, בית הדין קיבל את טענות הבעל על אלימות מילולית מצד האישה שגובתה בעדויות.

חברי בית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה – הרב יגאל לרר, הרב אריאל ינאי והרב בן ציון רבין – החליטו כי “מדובר בסכסוך חריף וקשה ששני הצדדים היו שותפים לו, מי פחות ומי יותר, דבר שהביא לגירושים בהסכמה. לכן שני הצדדים הם מורדים זה בזה ואין לחייב את הבעל בכתובה”.

האישה ערערה על כך לבית הדין הרבני הגדול שדן בערעור בהרכב של שלושת נשיאי בית הדין – הרב הראשי הרב דוד לאו שסיים לאחרונה את כהונתו, הרב אליעזר איגרא שהיה מ”מ נשיא בית הדין עד לפני כשבועיים, ומ”מ הנשיא הנוכחי הרב מיכאל עמוס – שזהו פסק הדין משותף שלהם.

השלושה ישבו ודנו שעות ארוכות בתיק הכתובה והאמבטיה. הם סקרו פסקי דין של ראשונים ואחרונים – החל מהשולחן ערוך וכלה ברבנים בני זמננו, כמו הגרי”ש אלישיב, ובסופו של דבר החליטו: “בנידון דידן היות והאישה היא שעמדה על ההכרח בגירושין יותר מאשר האיש שהסכים לשלום בית בתנאים מסוימים, לכן קובע בית הדין שאין לחייב את הבעל בתשלום הכתובה. הערעור נדחה ופסק הדין של בית הדין הרבני האזורי נותר על כנו”.