הסיפור התחיל בתחילת חודש יולי האחרון: בעקבות ריח חריף שעלה מדירת אדם ערירי בדרום תל אביב, שכניו הזעיקו את כוחות החירום וההצלה שפרצו לדירה, ומצאו את גופתו של הדייר כשהיא במצב ריקבון מתקדם שלא ניתן לזיהוי.
הגופה הועברה למרכז לרפואה משפטית באבו כביר לבדיקות וזיהוי, אך ליחידה החוקרת במשטרה לא היו כל פרטים על קרובי משפחה – ומשכך לא יכלו לזהות את המנוח.
בחלוף מספר שבועות, פנו חבריו של המנוח למוקד ‘יחידה 360-זק”א’, על מנת להבין היכן חברם נקבר, במטרה לעלות לקברו לרגל השלושים. לאחר בירורים שעשו מתנדבי היחידה מול חברות קדישא הרלוונטיות והמכון לרפואה משפטית, התברר שהמנוח טרם נקבר, כיוון שהוגדר כ’אלמוני’, בשל העובדה שעל פי הרישומים במערכות המדינה, המנוח לא הותיר משפחה, ולא ניתן לבצע זיהוי גופתו כנדרש.
ביחידה 360-זק”א, הפועלת במהלך כל ימות השנה למען כבוד המת, החליטו להרים את הכפפה ובפעילות חוצת-יבשות של מפקד היחידה, אלחנן רוט, אותרה קרובת משפחתו של המנוח בארה”ב. רק לאחר בירורים הבינו המתנדבים כי היא אחות חורגת של המנוח, אך היא אמרה שככל הידוע לה, אין סימנים רפואיים כמו צלקות או קעקועים שיכולים להעיד על זהותו ועל אף הנכונות שהביעה היא לא יכולה לסייע במסירת DNA לזיהוי.
לאחר מאמצים רבים הצליח רוט לאתר את אחיו הביולוגי של המנוח, המתגורר בעיר קאלי שבקולומביה.
בסיוע שליח חב”ד ורב הקהילה היהודית בבוגוטה, ובשיחת ועידה עם האח ומתנדב מהיחידה דובר ספרדית, מסר האח למפקד היחידה את צילום הדרכון שלו, ואת הפרטים הנדרשים והביע נכונות לסייע. הפרטים הועברו ליחידה החוקרת במשטרה, למכון לרפואה משפטית ולאינטרפול, בבקשה לדאוג להזמינו למסירת דגימת DNA.
הבקשה לזמן את האח למסירת דגימת DNA נתקלה בקשיים בעקבות המצב המלחמתי וחוסר שיתוף הפעולה של הנציג בקולומביה עם האינטרנפול, מפקד יחידה 360-זק”א, פנה בדחיפות לראש חטיבת אמריקה הלטינית במשרד החוץ, והאחרון נתן הוראה לקונסול בבוגוטה, לתאם לאח פגישה מיידית בשגרירות.
אך בזאת לא תמה העלילה, הרשויות בקולומביה דרשו את פרטי הדרכון הקולומביאני של המנוח על מנת לדגום את אחיו, לתמונה נכנסו אנשי לשכת שר הפנים, שלאחר מאמץ איתרו את פרטי הדרכון הקולומביאני של המנוח שלא היה בנמצא בדירתו של המנוח ולא בידי המשטרה. וכך האח הוזמן לבוגוטה, כשעה טיסה ממקום מגוריו, בכדי למסור דגימת DNA שתועבר לארץ להשוואה.
הדגימה הוטסה לארץ והוכנסה להליך בניית פרופיל DNA במטה הארצי של המשטרה ומשם הועברה למכון לרפואה משפטית באבו כביר, לשם השוואה מדויקת לגופתו של המנוח.
במקביל, לצורך היערכות לתיאום קבורתו על פי ההלכה, ביצע רוט בדיקה מעמיקה מול מערך הגיור וברבנות הראשית, ואכן התברר כי המנוח התגייר כדת וכדין בשנת 1996, כשנה לאחר שעלה לארץ וזכאי להיקבר בחלקת יהודית.
משכך הגיש מפקד היחידה בקשה לרשות האוכלוסין וההגירה שינפיקו למנוח ‘אישור תושבות’ המאפשר לקבל עבורו חלקת קבר בעיר מגוריו.
כחודשיים לאחר שנמצא מת בדירתו, כאשר הגיע המסמך המאשר את השוואת ה-DNA ואת זהות המנוח, הוא שוחרר סוף סוף לקבורה, כשאחיו הביולוגי ואחותו החורגת שנטלו חלק בתהליך, השתתפו בה בשיחת וידאו.
חבריו של המנוח שהכירו אותו סיפרו כי גר הצדק דוד בן אברהם ז”ל, גילה בפניהם לא פעם את רצונו העז להיקבר כיהודי, ואכן לאחר מאמצים חובקי תבל, הוא זכה להגיע לקבר ישראל בלוויה עם מניין יהודים ואמירת קדיש.
אלחנן רוט: “גם לאחר שנים שבהם נדרשתי ללא מעט משימות לאומיות ובין לאומיות, בכזה סיפור, שבו התבקשתי לפעול מול כמה וכמה גורמים במקביל ובמדינות זרות עדיין לא נתקלתי עד היום, זו היא זכות גדולה של חסד של אמת. כולי תפילה שהמנוח יהיה מליץ יושר עליי על כלל המתנדבים ועל כל עם ישראל בימים קשים אלו”.