אלוף במיל’ מוטי אלמוז, לשעבר דובר צה”ל וראש אכ”א והיום חקלאי, מתבונן על המציאות הישראלית במבט מפוכח ואופטימי.
בריאיון ל’מקור ראשון’ הוא מסביר מדוע חקלאות עברית היא פתרון טוב גם לרצועת עזה, ומציב סימן שאלה על המושג “בלתי מעורבים”.
על נוכחות צבאית מתמשכת ברצועת עזה אמר: “הילדים שנכנסו השבוע לכיתה א’ ישרתו בעזה. זה האזור שאנחנו חיים בו, לנצח נחיה על חרבנו. אבל איך אומרים? עדיף לחיות על החרב מלחיות באשליות”.
לדבריו, “אנחנו חייבים להיפרד מהנרטיב של ‘נולדתי לשלום’. אני מבין מאיפה באה השאיפה לשלום ומחבק אותה, אבל זה לא עומד במבחן המציאות. כמו שקיבלנו בהבנה את הדור שלא היה מוכן לדרוך על אדמת גרמניה וגם לא לקנות שום מוצר מתוצרתם, אפשר לקבל אנשים כמוני, שאחרי שאנסו את בנותינו לא מוכן לשמוע את השיח הזה”.
על ה”בלתי מעורבים” אמר: “אנחנו עסוקים ב’חפים מפשע’ וב’בלתי מעורבים’. ואני שואל: מה היה קורה אם לא היינו מגיעים דרומה עד שמונה באוקטובר? הרי ראינו מה קרה בניר־עוז. זה לא רק הנוח’בות, אלה אזרחים שבאו ובזזו ואנסו ורצחו בסבב שלישי ורביעי. אזרחים צעירים שהתפארו שרצחו יהודים בידיים, קשישים שבאו על מקל. יש שני מיליון פלסטינים בעזה? אם לא היינו עוצרים אותם בשבעה באוקטובר, הם היו מגיעים ליישובים, בין רצח לביזה. זה שם את המושג ‘בלתי מעורבים’ בסימן שאלה.
“השנאה היא נתון, זו לא סברה. צריך כמובן לחקור ולבדוק כל מקרה, אבל לא לעצום עיניים. כמה אפשר למשוך ביו”ש מול מראות ההמונים ששורפים דגלי ישראל? זה רק מחבלים? אנה אנו באים?”.
כראש אכ”א לשעבר הוא התייחס לגיוס חרדים: “בעיניי הבעיה החמורה יותר היא דווקא היעדר השתתפות בכוח העבודה. אם הרגלנו קבוצה בטבע שהיא חיה את חייה בלי להשתתף, והיא לא מושפעת מאירועים חיצוניים כמו מלחמות או מצב כלכלי קשה, רק הפסקה של קצבאות תעבוד, אין שום פתרון אחר.
“אגב, אני חושב שזו טעות שצה”ל לוקח על זה אחריות. נוח לדרג הפוליטי שיהיה אשם תורן, אבל גיוס חרדים הוא לא רק בעיה של הצבא. אם נער בישראל לא מקיים את החוק, זו בעיה של הגוף נשוא החוק? יש אחריות שאסור לקחת, כי במקרה של החרדים זה פוטר את האנשים שצריכים לעסוק בזה”.