על רקע המראות מוועדת הכספים (גפני יושב ושותק… ברקע אמירות קשות של ח”כ נעמה לזימי: “אתה גפני היית צריך לעמוד עם הרגליים האחוריות על פדיון שבויים! לא לתת למשיחיים שהשתלטו על הכנסת להכתיב הפקרה! זה יהודי בעיניך? אתה מרגיש שיש לך מוסר יהודי? אתה הולך להלוויות, גפני? אתה קורא עליהם קדיש? יש בך בושה? מה, עד לאן נלך? מה יהודי בלהפקיר את האזרחים שלנו, תגיד לי?” גפני שותק).
אברי גלעד: ‘וידום אהרן’, מה שנקרא.
שרי רוט: קצת לא פייר להגיד את זה למפלגות החרדיות, שכל שבוע, אבל כל שבוע, האשכנזים, ש”ס פחות עושה ישיבות סיעה בכנסת, כל שבוע מכניסים משפחות חטופים, יושבים עם דמעות, גולדקנופף! המבוגר!
אברי גלעד: כן, מה זה עוזר אבל?
שרי: לא יודעת, לא יודעת כמה יש להם השפעה, אבל הם באמת עם הלב במקום.
ג’וש בריינר: יש להם השפעה.
שרי: מה זה השפעה? חוק גיוס הם הצליחו להביא לעצמם, עם כל ‘ההשפעה שלהם’? הם לא מצליחים!
בריינר: נגעת בנקודה. זה לא מעניין אותם.
שרי: לא, לא, לא, משפחות החטופים זה נושא שמאד מעניין אותם. לפני שבוע בדקתי אצל שני גדולי ישראל לדעת מה הפסק ההלכתי. אז קודם כל אמרו לי ‘לא שאלו אותנו’, אבל אם ישאלו!
יאיר שרקי: הרבנים אמרו ‘לא שאלו אותנו’? את באמת מסקרת את הפוליטיקה החרדית שנים. נושאים הרבה יותר פצפונים הולכים לרבנים. הסיפור הזה שיש לנו שם מאה ומשהו אנשים, על זה לא שאלו?
שרי: לא, כי הדעה שלהם לא תקבע הלכה למעשה, כי דרעי הוא היחיד שמשקיף, אפילו את האצבע שלו לא חייבים.
שרקי: אם הם יגידו זה פיקוח נפש תאיימו בשלמות הקואליציה, או עסקה?
שרי: הם לא יאיימו בשלמות הקואליציה כי הם לא מאיימים על שום דבר בשלמות הקואליציה.
שרקי: שישאלו את הרבנים אבל…
שרי: לא, אני אומרת, מה שרבנים הבינו זה שאין שום הצעה על השולחן. כלומר אין באמת משהו שסינוואר באמת הסכים לו. זה מה שהם יודעים.
שרקי: שרי, כשבן גביר עלה להר הבית גפני הודיע שהוא הולך לרבנים לשאול אם מותר להם להיות איתו באותה קואליציה.
שרי: זה לא באמת הלכו לשאול אם אפשר להיות איתם באותה קואליציה.
שרקי: אז שיקרו לנו גם שם.
שרי: לא יודעת אבל מה שכן, ‘יתד נאמן’ יצא במאמרים, כולל שער וכותרת בערבית.
אברי: שרי, אין אמירה ערכית.
שרי: זה לא נכון, אני שומעת את זה בהמון נאומים שלהם, את הנושא של פדיון שבויים. תשמע את זה גם ממשפחות החטופים, זה המפלגות שמכניסות אותם הכי בחפץ לב.
ענבר גולדשטיין (אחיה ואחיינית נרצחו בטבח, וגיסתה ושלושה ילדים נחטפו ושוחררו): כן, אנחנו שומעים את זה מהם, ויושבים…
שרי: אתם לא מרגישים שיש יותר אמפתיה שם?
ענבר: יש יותר אמפתיה, אבל בסוף אנחנו מתרגמים במלחמה הזאת בפרגמטיות גדולה מאד רגשות למעשים.
שרי: כאילו, ציפיתם שהם יפילו את הממשלה, ואת זה הם לא עשו…
ענבר: כן! על חמץ בבתי החולים הם פירקו ממשלה.
שרי: זה עידית סילמן, זה לא הם.
ענבר: לא משנה מי זה, הכנסת הזו היתה רעועה כל כך הרבה פעמים על דברים הרבה יותר מינוריים ואיזוטריים.
אברי: המשחן, הבה נזכיר את המשחן.
שרי: היו היה, היום זה כבר לא.
אברי: בסדר, סתם, נזכרתי במילה הזו, אהבתי אותה.
שרי: היום לא מפרקים ממשלה, ובפרט שהתחושה שלהם היא שיש מישהו שמכוון מאחורי הקלעים את הבובה, על חוטים, כדי שיפרקו את הממשלה, והם אומרים את זה בראיונות, ‘בדווקא לא נפרק’.