נתניהו: נסיגה מפילדלפי? אני אומר לסינוואר – תשכח מזה!

ראש הממשלה בנימין נתניהו נשא הערב (שני) הצהרה על רקע המחאות שפרצו לאחר רצח ששת החטופים הי”ד ובעקבות הדרישה לקדם עסקת כניעה לשחרור החטופים שבעזה.

הנה נאומו המלא:

“אזרחי ישראל,

אנחנו מצויים בעיצומה של מלחמה קיומית מול ציר הרשע של איראן. התנאי הראשון לניצחון במלחמה הקיומית הזאת זה אחדות בתוכנו. אנחנו צריכים לעמוד מלוכדים כאיש אחד מול אויב אכזר שרוצה להשמיד את כולנו בלי יוצא מן הכלל. שמאל וימין, דתיים וחילוניים, יהודים ולא יהודים.

אנחנו גילינו את זה, לא רק ב-7 באוקטובר, אנחנו גילינו את זה לאורך כל המלחמה. אבל גילינו את זה ביתר שאת שוב – בטבח הנורא, בהוצאה להורג בדם קר, של שישה מחטופינו: כרמל גת, עדן ירושלמי, הירש גולדברג-פולין, סשה לובנוב, אלמוג סרוסי, ורב סמל ראשון אורי דנינו, ה’ יקום דמם.

ביממה האחרונה שוחחתי בטלפון עם כמה מהמשפחות שלהם, ותוך כדי שיחה, אני מסתכל על התמונות של הנשמות הטהורות הללו, והלב שלי, הלב של האומה, נשבר לרסיסים. אתה רואה את האור שקורן מפניהם, אתה רואה את התקווה, אתה רואה את האצילות, אתה שומע את סיפור חייהם המופלא, וכל האור הזה נכבה באבחה, כל הטוהר הזה נגדע ע”י יד אכזרית של מפלצות.

אמרתי למשפחות ואני חוזר ואומר גם הערב – אני מבקש את סליחתכם, שלא הצלחנו להביא אותם חזרה בחיים. היינו קרובים, אבל לא הצלחנו.

אני חוזר ואומר גם הערב – ישראל לא תעבור לסדר היום על הטבח הזה, החמאס ישלם על כך מחיר כבד מאוד.

במלחמה נגד ציר הרשע, במלחמה הספציפית הזאת נגד חמאס וגם בצפון, אנחנו הצבנו 4 מטרות: לחסל את החמאס, להשיב את כל חטופינו, להבטיח שעזה לא תהווה עוד איום על ישראל ולהשיב בבטחה את תושבינו בגבול הצפון. 3 מתוך המטרות הללו עוברות דרך מקום אחד – ציר פילדלפי. זהו צינור החמצן וההתחמשות של החמאס.

אני רוצה לקחת כמה דקות להסביר מה המשמעות של ציר פילדלפי, מה זה בכלל, מה המשמעות שלו לביטחון ישראל, מה המשמעות והחשיבות שלו כדי להבטיח שלא יהיה לנו עוד 7 באוקטובר ועוד 7 באוקטובר, ועוד 7 באוקטובר, כמו שהחמאס הבטיח לעשות.

אני רוצה להראות לכם קודם כל, מה היה לנו, במשך השנים עד שיצאנו משם (שקף 1): זאת מדינת ישראל, זאת מצרים, אתם רואים את רצועת עזה, המרחק לתל אביב הוא לא גדול, לבאר שבע הוא לא גדול, כמובן לעוטף הוא מטרים. אבל היה לנו גבול בינלאומי, והגבול הזה נפרס מהים עד אילת, זה היה הגבול הבינלאומי של מדינת ישראל. כשאתם מסתכלים על זה בהגדלה (שקף 2) אתם רואים שכל הגבולות האלה, הגבול הימי בשליטתנו, הגבול היבשתי כולו בשליטתנו, אשקלון, שדרות, הקיבוצים, כרם שלום, ולמטה ציר פילדלפי ומעבר רפיח, כולם בשליטתנו.

הנה מה שקרה כשיצאנו מעזה (שקף 3): מה שקרה זה שהגבולות נשארו בידנו. את הגבול הימי ניסו לפרוץ בכל מיני משטים, למשל המרמרה, בלמנו את זה. הגבול היבשתי אצלנו, שום דבר לא חודר. אבל ברגע שיצאנו מציר פילדלפי – בעצם ציר פילדלפי זה הגבול בין רצועת עזה למצרים – וברגע שיצאנו משם, לא נשאר לנו שום מחסום בפני החדרה מסיבית של נשק, אמצעי לחימה, מכונות לייצור נשק ומכונות לחפירת מנהרות – הכל בחסות איראן, בהכוונת איראן, במימון איראני. נכנסו כל הדברים האלה שאתם רואים כאן, ועזה הפכה להיות איום עצום על מדינת ישראל, כי לא היה פה (בציר פילדלפי) מחסום. זה מה שקרה.

לכן נשאלת השאלה – אם זה היה כל כך רע, למה לא כבשתם את זה? והתשובה היא שאנחנו כל הזמן ניסינו לפגוע כמובן. אחרי שזה קרה, מיד אחרי ההתנתקות, ההתחמשות הזאת ביתר שאת כמובן תחת שלטון מורסי, אבל זה נמשך אחר כך, גם דרך שלטון מובארק וגם דרך שלטונות אחרים. ההתחמשות נמשכה כל הזמן ואנחנו נלחמנו בזה בשורה של מלחמות. אני הובלתי 3 מהם, 3 מבצעים: ׳עמוד ענן׳, ׳צוק איתן׳, ׳שומר חומות׳. אנחנו נלחמנו בזה והדבר הזה הביא לכך שחיסלנו אלפי מחבלים, ומפקדים בכירים, את הרמטכ”ל של החמאס ג’אברי. אבל לא הייתה לגיטימציה לאומית או בינלאומית, להיכנס, לכבוש את עזה, לתפוס מחדש את ציר פילדלפי ומעבר רפיח – לא הייתה הסכמה לאומית לכך וגם לא בינלאומית.

על החשיבות של ציר פילדלפי אני לא אומר עכשיו, אני אמרתי כבר לפני 20 שנה. שרון הכריז על ההתנתקות בסוף 2003, כמה חודשים לאחר מכן ב-26 במרץ 2004, אני תיארתי מה הדרישות המינימליות שאני דורש, אמרתי: התנאי הראשון שלי הוא שליטה על כל המעברים אל רצועת עזה וממנה – ביבשה, בים ובאוויר. ציר פילדלפי שמפריד בין רצועת עזה למצרים, לא יפונה. אם ישראל תוותר על השליטה, אמרתי, תהפוך עזה למובלעת טרור. כשהתפטרתי מהממשלה, כשהתברר שהם הולכים לעשות עקירת יישובים, לעשות את ההתנתקות, נתתי לראש הממשלה שרון מכתב התפטרות, ואמרתי לו שם, כמינימום דרשתי את שמירת ציר פילדלפי בידינו.

אז זה לא דבר חדש. היה ברור שאם אין לנו את הציר הזה תהיה כאן התחמשות, תהיה יצירה של מפלצת. ציר הרשע צריך את ציר פילדלפי, ומאותה סיבה אנחנו חייבים לשלוט בציר פילדלפי. חמאס מתעקש מהסיבה הזאת שלא נהיה שם, ומהסיבה הזאת אני מתעקש שכן נהיה שם.

הנוכחות בציר פילדלפי היא קודם כל עניין מדיני אסטרטגי. אנחנו חייבים לקבע את העובדה שאנחנו שם. אומרים לי: “תכף נצא מה קרה? תצא ל-42 יום אחר כך תחזור”, ואני אמרתי שהיינו בסרט הזה כבר. היינו בו כשיצאנו מלבנון, אמרו לנו ברקטה הראשונה, בטיל הראשון – ׳אנחנו ניכנס ונכבוש את המקום, ותהיה לנו תמיכה בינלאומית אדירה לזה׳ – נורו משם אלפי טילים ולא הייתה תמיכה בינלאומית לזה. ברצועה, עכשיו שעשינו את הדבר הזה, אמרו ׳מה הבעיה, ברקטה הראשונה אנחנו נכנסים, הרקטה הראשונה שנורת מעל הקרקע או מוברחת מתחת לקרקע אנחנו נכנסים׳ – 20 שנה עברו ולא נכנסנו.

אז כל מי שאומר שאנחנו נכנסים ואין בעיה – יש בעיה, ועוד איך. זה לא קל לעשות את זה. זאת לא שאלה טקטית צבאית, זאת שאלה של לחץ מדיני כביר שיופעל עלינו על ידי העולם כולו, אם אנחנו יוצאים – לא לחזור.

כמה היה קשה לנו להתגבר על הלחץ הבינלאומי, ועמדתי בלחץ הזה, כדי להיכנס לרפיח. תראו מה שילמנו. היה לנו לחץ אדיר. ה-ICC, הם הביאו לנו יום-יומיים לפני ההחלטה, הם ידעו שאנחנו הולכים לקבל את ההחלטה. ספגנו אמברגו נשק שהולך ומתפשט, שילמנו בחיי חיילינו. אבל זה כעין וכאפס למה שיהיה מופנה כלפינו אם אנחנו נצא. כולם מבינים את החשיבות של הדבר הזה, אבל לא תומכים בנו, רוצים שנסיים את המלחמה. זה בעצם מה שכולם רוצים – שנסיים את המלחמה.

הציר הזה הוא שונה מכל יתר הצירים, מכל יתר המקומות. הוא מרכזי, הוא קובע את כל העתיד שלנו. החשיבות שלו עצומה לנו. אבל העולם שרוצה את סיום המלחמה, הדבר האחרון שהוא ירצה זה שנכנס לשם ויופעלו עלינו לחצים אדירים במועצת הביטחון, בדברים אחרים, אני לא רוצה לפרט, אני לא רוצה לתת רעיונות לאחרים, אני יודע כבר מה יהיה. למה לנו להיכנס למלכודת הזאת? אומרים לנו שזה אפשרי. אני אומר שהדבר הזה לא יביא לנו את החטופים, להיפך.

כשנכנסו לפילדלפי רק אז הרגשנו שינוי. במשך חודשים ארוכים, אחרי העסקה הראשונה, חמאס לא זז, הוא התעקש “אתם חייבים להכריז מראש על סיום המלחמה”. “להתחייב לצאת מרצועת עזה”. בעצם “לאפשר לנו לשלוט בעזה”. ודבר כזה כמובן לא מביא לעסקה ולא לשחרור של אף חטוף. אבל הסדק הראשון בא כשנכנסו לרפיח, השתלטנו על ציר פילדלפי, השתלטנו על מעבר רפיח – צינור החמצן של החמאס, אז פתאום הם התחילו לדבר אחרת. אחר כך הם קצת נסוגו אחורה כשהם חשבו שאיראן תבוא להציל אותם, או חיזבאללה תבוא להציל אותם, עכשיו הם מקווים שהלחץ הבינלאומי, ולחץ פנימי יבואו להציל אותם.

אבל העובדה היא שהשינוי הראשון והאפקטיבי לקראת עסקה שתתאפשר בא דווקא מהתפיסה של ציר פילדלפי. והפינוי שלו – אתה יוצא, אתה לא חוזר.

צוטטתי שאנחנו לא יוצאים ל-42 יום כי אנחנו הולכים להיות שם 42 שנה – לא אמרתי את זה. צוטטתי, ראיתי באחד מהערוצים – זה לא נכון. אבל אני יודע שאם אנחנו נצא יכול להיות שלא נחזור לשם 42 שנים, כי יצאנו משם ולא חזרנו 20 שנה.

אחרי שהקרבנו, אחרי שנלחמנו, אחרי שתפסנו, אחרי שתפסנו אותם בגרגרת ושזה מה שיכול לתת לנו גם את החטופים. זה גם אגב מונע הברחה של חטופים מעל הקרקע. יכולים לקחת אותם ולהבריח אותם ב-42 יום האלה. להבריח אותם לסיני, זה מרחק של כמה מטרים. חוצים את הגדר והם נעלמים. הם יכולים להופיע באיראן או בתימן – בשום אופן לא.

אחרי שקיבלנו את כל הדבר הזה, אנחנו לא נוותר על זה, ולא נכניס את עצמנו למלכודת איומה שהיא לא שאלה טקטית צבאית, היא שאלה אסטרטגית מדינית, וכמו שהיו גורמי ביטחון שאמרו “אין בעיה, אפשר לצאת מהרצועה, ההתנתקות”, ו”אין בעיה אפשר לצאת מלבנון ואנחנו חוזרים מיד”. אני חושב שאחרי ה-7 באוקטובר, למדנו להיות קצת יותר זהירים בהערכות ולהבין גם את כל המרכיבים שנמצאים פה בתמונה.

לצערי, אף על פי שאנחנו מחויבים בכל נימי נפשנו, ואני מחויב בכל נימי נפשי, להשיג עסקה ולקדם עסקה – לצערי לא ראינו מענה דומה מצד החמאס. אנחנו הסכמנו למתווה שהציג הנשיא ביידן ב-31 במאי. אנחנו הסכמנו למה שהם קראו “נוסח הגישור הסופי” ב-16 באוגוסט – אנחנו הסכמנו לכל זה. החמאס סרב לראשון, החמאס מסרב לשני, הנציג שלו אל-חיה אמר אתמול “נסיגה מכל הרצועה, סיום המלחמה, השאירו אותנו בשלטון” – זאת העמדה שלהם. אמרתי שהם זזו קצת, אבל ברגע שהם חושבים שיש איזו חולשה אצלנו, או איזה לחץ שישבור אותנו, הם חוזרים בחזרה. ולכן אנחנו לא נצא.

החשיבות של ציר פילדלפי היא חשיבות קרדינלית – גם להביא את החטופים וגם להבטיח שהחמאס ירוסק ושעזה לא תחזור להוות איום עלינו.

ולכן הבהרנו שזו העמדה שלנו, אבל מתוכנו התחילו להישמע קולות – מתוך הקבינט, שרים בממשלה שאמרו “אין בעיה, אפשר לצאת”, אף על פי שהחלטנו כבר לא לצאת. ועל כן הייתי צריך להביא את זה לקבינט באופן רשמי, ולקבע את הדבר הזה, ולהבהיר שיש דברים שאנחנו לא מתפשרים עליהם.

אני רוצה להבהיר: אני גמיש במקום שאני יכול להיות גמיש, אני לא מתעקש במקום שאני יכול להיות גמיש, ואני לא גמיש במקום שאני חייב להתעקש. ועל זה אנחנו חייבים כולנו להתעקש, אחרת נחזור ונקבל את כל האסון שקרה פה.

ציר הרשע צריך את ציר פילדלפי – אנחנו צריכים להחזיק בו. ולכן, אחרי שקיבלנו את החלטת הקבינט, אני פשוט נדהמתי, כי שמעתי מתוכנו שאומרים שאנחנו יכולים שוב לצאת, אבל מתי זה נאמר? אחרי שטבחו בנו, אחרי שרצחו שישה מחטופינו בדם קר? איזה מסר זה שולח לחמאס? תרצחו חטופים – תקבלו ויתורים.

זה לגיטימי לגמרי בתוך הדיונים, כל שר חייב להגיד את דעתו. כל מי שמצוי קצת בדיונים האלה, ומצויים בהם קצת יותר מדי, אני מעודד את כולם להגיד את דעתם, אני לא חוסם אף אחד – להיפך. אבל מהרגע שהתקבלה החלטה היא מחייבת כחברות בקבינט, זו לא תכנית כבקשתך. ברגע שמתקבלת החלטה היא מחייבת את כולם.

המסר שאנחנו נשנה החלטה אסטרטגית חיונית, בכלל שאנחנו משנים החלטות תחת לחץ של טבח של חטופינו, זה מסר איום ונורא. זה תמריץ לטרור, זה תמריץ לעוד רציחות, ולכן זה לא יקרה.

זה פשוט לא יקרה. החמאס כמובן חושב שזה כן יקרה, כל עוד הוא רואה את הפילוג בתוכנו. אגב, זה לא חדש הוא רואה, הוא נוהג בטקטיקה הזאת כבר שנה שלמה. קודם כל זה מה שאנחנו רוצים שיהיה. צה”ל נשאר פה ובולם כדי להוציא אותנו. לא רק משם, אלא בכלל מרצועת עזה. חמאס נוהג בטקטיקה של לפצל אותנו, לפלג אותנו, להחליש אותנו ובסוף להכניע אותנו.

איך הוא עושה את זה? (שקף 5) הנה מסמך הנחיות שנמצא במנהרה של בכירי החמאס על ידי חיילינו. אגב, בתקשורת אמרו שזה סינוואר, אני לא יכול להתחייב שזה סינוואר, אבל אני מתחייב שזה בכירי חמאס. הנה המסמך המקורי בערבית, והנה התרגום שלו: להגביר הפצת תמונות וסרטוני חטופים בשל הלחץ הפסיכולוגי שהם יוצרים.

לעשות הכל להגברת הלחץ הפסיכולוגי על גלנט. להמשיך את הקו שנתניהו אחראי למה שקרה. לפגוע בנרטיב הישראלי, כאילו הפעולה הקרקעית משרתת את החזרת החטופים. זה דף המסרים של חמאס, זאת האסטרטגיה של חמאס. הוא רוצה לפלג בתוכנו, הוא בונה על שסע פנימי.

הוא חושב שרוב העם ילך אחרי זה – הוא טועה. אני אמרתי בזמנו, כשהיה הוויכוח על הסרבנות, שביום פקודה אנחנו נתייצב יחד. הוויכוח הזה, חשבתי שהוא נורא ואיום, הוא יוצר ציפייה אצל האויבים שלנו, שאנחנו חלשים, מפורדים, שאנחנו נכנע – אבל ביום פקודה אנחנו נלחם כולנו.

עכשיו זה יוצר את אותו הדבר, את אותה אשליה – שאנחנו נכנע בדברים קרדינלים שחשובים להבטחת עתידנו וקיומינו. שאפשר לעשות ריב ומדון בתוכנו ושאנחנו נכנע. אני לא אכנע ללחץ הזה, אני עומד בלחצים גם יותר גדולים, והעם שלנו לא יכנע ללחץ הזה, כי רוב הציבור מבין בדיוק מה שאמרתי. זה לא חשוב מה שרואים באקרנים, מה שרואים במרקעים – אני אומר לסינוואר: תשכח מזה. זה לא יהיה.

אנחנו צריכים לעמוד מאוחדים על אינטרס קיומי שלנו. אנחנו צריכים לפעול יחד כדי שהצד השני יבין, כמו שהוא הבין לגבי סיום המלחמה, כך הוא יבין גם כאן שאנחנו לא מוותרים בדברים החיוניים.

אגב, אנחנו מוותרים בדברים לא חיוניים, נתתי מרחב התגמשות גדול מאוד במהלך השנה וגם עכשיו. אבל בדברים קיומיים אנחנו עומדים יחד. ברגע שחמאס יבין את זה – תהיה עסקה, וברגע שהוא יבין את זה נבטיח גם את קיומנו ואת עתידנו.

יחד נעמוד, יחד נילחם ויחד בעזרת ה’ ננצח”.

הוא הזים שמועות שלא היה מוכן לפרמטרים מסויימים בעסקה שהוצעה. “אני מוכן להפוגה של 42 ימים בשלב הראשון של העסקה. אין מישהו שעושה יותר ממני לשחרור החטופים. התעקשתי לקבל חטופים חיים בעסקה. המתווכות החלו עם 12 וכבר עלינו ל-23. יש כל כך הרבה שקרים לגבי מה שנאמר”.

ראש הממשלה התייחס גם למצב בגבול הצפון. “אני לא הולך לשכנע אף אחד לחזור לגבול הצפון אלא לשנות את המציאות הביטחונית שם כמו שעשינו בדרום, אליו חזרו 90 אחוז מהתושבים”.

במענה לשאלת ‘כאן חדשות’ – אמר:  “אנחנו עובדים על מחיר כבד מחמאס כבר בקרוב. כשאמרתי את זה על חיזבאללה אנשים חשבו שאני מדבר סתם. אני ממעט לדבר”.

על שאלת ערוץ 14 על היום שאחרי בעזה – אמר: “אנחנו כרגע צריכים להיות שם ולמנוע הברחות. אנחנו מרסקים את חמאס, אבל צריכים לשלול את היכולת השלטונית ולמצוא חלופה לחלוקת הסיוע ההומניטרי.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ’ אמר: “ראש הממשלה אמר דברים פשוטים שכל ישראלי שרוצה לחיות בביטחון אמור להזדהות איתם. מדינת ישראל צריכה למגר את חמאס כדי לשמור על ביטחון אזרחים בעוצמה. כולנו מאוחדים ברצון ובמאמץ להשיב את החטופים ולהשמיד את חמאס. יחד בע”ה ננצח”.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר הגיב: “אני מחזק את ראש הממשלה על דבריו החשובים הערב. אסור להסכים לעסקה מופקרת ולצאת מציר פילדלפי. וכמו שאסור להיכנע ולעזוב את ציר פילדלפי – אסור להיכנע בשאר העקרונות שיבטיחו את ניצחוננו במלחמה. כעת זה הזמן להגביר את הלחץ הצבאי על חמאס, לגבות ממנו מחיר כבד מאוד על רצח חטופינו, בדרך להכרעתו המוחלטת – בכל החזיתות בהן אנו נלחמים בו”.