איך קרה שהתכנית ‘להרעיד את המדינה’ הסתיימה בנפיחה יגעה

‏מבט אחר על אירועי אמש:

‏עכשיו, כשמתברר שתוכנית “ההתנגדות” להשבתת כלל המשק והבערת הרחובות מסתיימת בנפיחה יגעה, כדאי לשים לב לתהליך חשוב ומעודד שמסמל האירוע.

‏פעם שניה בתוך זמן קצר שאנחנו רואים את זמן התגובה של הציבור מול מכבשי התודעה מתקצר, ואת תוכניתם נכשלת.

‏היינו אמורים להיות הבוקר ב’יום זעם’ (למה הם שואבים את הטרמינולוגיה שלהם ישירות מעולם המושגים של האויב?) בגיוס מוחלט של כל התקשורת, השלטון המקומי, המגזר הציבורי ושאר המנגנונים הגדולים, כדי להכניס את כולנו להלם ולפעול בחסותו.

‏אבל בתוך שעות ספורות הציבור התעשת, הגיב ברשתות ובתקשורת הימין ושבר את התוכנית. ‏אלמלא כן, היינו הבוקר במצב בו כל העיריות והמנגנונים שלא שובתים, היו שובתים היום והמהומה היתה רבה.

‏אותו דבר בדיוק קרה בשבוע שעבר עם הטקס ‘האלטרנטיבי’.

‏יוזמיו, גם הם כידוע מארגוני ‘ההתנגדות’, חשבו שגיוסן הציני והפלגני של קהילות קיבוצי העוטף ליוזמה, תסחוף אחריה את הציבור, תשמיד את הטקס הממלכתי המתוכנן ותירש אותו.

‏וגם כאן, בסיוע הביטוי החופשי ברשתות ובתקשורת הימין, הציבור התעשת מהר, הגיב, נתן לממשלה רוח גב, חשף את המוטיבציה המכוערת האמיתית מאחורי היוזמה, ודחק אותה.

‏כדאי להסתכל ברטרוספקטיבה. עשרות בשנים היינו כבולים בכבלי תודעה שנבעו משליטה הרמטית של צד אחד בשיח הציבורי. בחסות השעבוד הזה ניטלה מרוב הציבור היהודי בארץ היכולת הריאלית להשתתף בסדר היום הציבורי ולהשפיע עליו.

‏הכלי המרכזי היה גיוס כל המנגנונים, בחיפוי ארטילרי כבד של תקשורת מגויסת, למהלכי דריסה תודעתיים. כך מצאנו עצמנו באוסלו, בבריחה מלבנון, בעסקת שליט, אפילו (למי שזוכר) באנקדוטה המבישה של הרחקת אבישי עברי מקמפיין הליכוד, בגלל פריים לגיטימי לגמרי שברקעו שקופית בית עלמין צבאי.

‏היום זה לא היה קורה. זה נגמר. וטוב שנגמר.‏

• מתוך הטוויטר של חנן עמיאור – עורך אתר ביקורת התקשורת ‘פרספקטיבה’, מחבר הספר ‘הסדנה להנדסת תודעה’