להשמיע את האמת מול השקר

עולם הפוך אנחנו רואים: מי שעמדותיו מבוססות על שקר והונאה מכריז את השקר הזה בכל העוצמה ובכל הנחישות, ואילו מי שהאמת והצדק איתם מתחמקים מלהשתמש בהם או לכל היותר מביעים אותם בשפה רפה.

בעת האחרונה שמענו את הנאומים באו”ם ואת הצהרות שנלוו אליהם. הערבים חוזרים שוב ושוב על השקר הבוטה שהם תושבי הארץ זה כשלושת-אלפים שנה, בעוד היהודים הם זרים וכובשים. למה להם לשקר כל-כך? למה לא ידבקו בטענה שהם מייצגים אוכלוסייה המבקשת הגדרה עצמית?

כי הם מבינים שלצד טיעונים פרגמטיים צריך גם לבסס תחושת צדק. אם הארץ הזאת אינה שלהם, הטיעונים הפרגמטיים מאבדים ממשקלם. אדם אינו יכול לטעון כי חברו צריך למסור לו חלק מדירתו, בנימוק שהוא בעל משפחה גדולה בעוד השכן גר לבדו בבית גדול. אם הבית אינו שלו, הצרכים של כל אחד ואחד אינם מעניינים איש.

לחזור אל הזכות

לעומת זה, אנחנו נטשנו כמעט לגמרי את טענת הצדק והזכות ואנו מדברים שוב ושוב על צורכי ביטחון. אין ספק שביטחון הוא שיקול מכריע, שכן הבטחת החיים ומניעת פיקוח נפש אין חשובות מהן, אבל גם את העניין הביטחוני אי-אפשר לנתק מהצידוק המוסרי ומשאלות של צדק וזכות.

אם הטיעון הביטחוני נהפך למרכיב היחיד בחשיבה שלנו ובהסברת עמדתנו לעולם, הוא נדון לכישלון. כאשר צד אחד מנופף בטיעון ערכי ודבק בזכותו על הארץ, ואילו הצד השני מתבצר מאחורי הנימוקים הביטחוניים, דינו של השני לנחול תבוסה. יציעו לו פתרונות לשאלות הביטחוניות וישאפו לתת לצד השני את מה שנראֶה נכון וצודק. לכן חייבים לזכור את השורשים העקרוניים, המוסריים והערכיים לזכותנו על הארץ הזאת.

לא כובשים

השבת, כשנקרא בתורה את פרשת בראשית, כדאי שנציץ בדברי רש”י, בפירושו הראשון לתורה. רש”י מביא שאלה על עצם העובדה שהתורה נפתחת בסיפור הבריאה. שהרי דבר זה אינו מובן מאליו. הלוא התורה היא ספר החוקים של עם ישראל; ולכאורה היה עליה להיפתח במצווה הראשונה שנצטוו בה ישראל. התשובה מדהימה: סיפור הבריאה נועד והובא כדי לבסס את זכותנו על ארץ ישראל!

וכך רש”י אומר בשם רבי יצחק: “שאם יאמרו אומות העולם לישראל – ליסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גויים, הם אומרים להם – כל הארץ של הקב”ה היא; הוא בְּרָאה וּנְתָנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו – נְתָנה להם, וברצונו – נְטָלה מהם וּנְתָנה לנו”. כלומר, באמצעות סיפור הבריאה התורה מציידת אותנו בתשובה ניצחת לטענת הגויים על ה’כיבוש’: “ליסטים אתם, שכבשתם”.

מכאן נובעת זכותנו המוסרית, הצודקת מאין כמותה, על ארץ ישראל. כשאנו מתיישבים בירושלים ובחברון, באלון מורה ובשילה, אנו עושים את המעשה הנכון והצודק ביותר – שובו של העם היהודי לביתו, לארצו ולנחלתו. אמת זו צריך להשמיע שוב ושוב, בנחישות ובביטחון, והיא תנצח.