עדת ראיה לפיגוע המטען: “פספסו אותנו ב-50 מטר, ראינו כדור אש”

פיגוע המטען שהתרחש אמש (ראשון) בסמוך לישוב מעלה עמוס בגוש עציון, מוביל לביקורת נוקבת ותחושות קשות בקרב תושבי ישובי האזור, הסובלים כבר תקופה ארוכה מטרור בכבישים, שכלל פיגוע מטען דומה לעבר אוטובוס נוסעים, לפני כחמישה חודשים.

מ’, תושבת היישוב מעלה עמוס, שנסעה עם רכבה מאחורי האוטובוס שספג את מטען החבלה, סיפרה על החוויה המטלטלת: “נסעתי אמש לישוב חזרה מקניות עם ארבעה ילדים ברכב, וקצת לפני מעלה עמוס – בסיבוב לפני בית הספר הערבי בצד הדרך, שמענו לפתע פיצוץ מטורף. ראינו כ-50 מטר לפנינו כדור אש בגובה עצום. לפחות הייתה מוזיקה בווליום ברכב שריככה את הרעש בשביל הילדים”.

מ’ הוסיפה ותיארה: “פרססתי מיד ונסעתי במהירות לכיוון העמדה הצבאית הקרובה, שם החיילים הרגיעו וליוו אותנו לישוב בשלום. רק כשהגענו לישוב הבנו שהמחבלים ניסו לפגוע באוטובוס שהיה לפנינו ובגלל העיקול והצמחיה שמסתירה, לא ראינו אותו. אם היינו עוברים שם רגעים בודדים לפני כן, המטען היה יכול לפגוע גם בנו. ניצלנו אתמול בנס ומודים לקב”ה”.

ישי יפעתי, תושב הישוב תקוע: “בחודשים האחרונים הטרור בכל יו”ש ופרט באזור שלנו מתגבר באופן משמעותי. עד לא מזמן זה היה בעיקר זריקה של אבנים ובקבוקי תבערה על רכבים שנוסעים בכבישים, אבל לאחרונה הערבים באיזור קיבלו אומץ והתחילו לעשות פיגועי מטענים. זו כבר הפעם השניה כמעט באותו מקום שהערבים מפוצצים מטען על אוטובוס ורק בנס זה נגמר בלי נפגעים”.

לדבריו, “לאחר ה-7.10 הערבים היו מורתעים במידה מסויימת, אבל מאז ההרתעה נשחקה, הטרור רק גובר ולא נראה שהצבא פועל כדי לסכל את הפיגועים. הפיגוע עכשיו היה כ-300 מטר מעמדה צבאית עם פילבוקס, אבל העמדה סטטית ולא מגנה על הציר. יש באיזור עצי זית קרובים מאוד לכביש שמסתירים את מי שמתקרב, אבל למרות שלא מדובר בפעם ראשונה שיש פיגוע באיזור לא עשו עם זה כלום ולא חישפו את צדי הכביש.

“זה מה שכל כך מדאיג אותנו, שאין תגובה של צה”ל לכל זה ונראה לצערי שגם אם יהיו נפגעים זה לא יגרום למערכת להתחיל לפעול. התחושות שלנו מאוד קשות, אנחנו מרגישים חוסר אונים וחוסר ביטחון. הרבה תושבים ציפו שהמצב ישתנה אחרי הזוועות שראינו בשמחת תורה, אבל זה נראה שצה”ל ממשיך באותה תפיסה ישנה של סתימת חורים בסוף הצינור במקום לסגור את השיבר הראשי”.

משה קוק, תושב הישוב מיצד הסמוך, משתף אף הוא בתחושות הקשות: “התחושה שלנו היא שעד שיהודים לא מתים לא קורה שום דבר, לצערנו הרב, וגם אז לא קורה יותר מדי. מה-7.10 למדנו שאם הציבור לא ייזום, אף אחד אחר לא יעשה זאת בשבילו. זאת ההרגשה הכי נפוצה כאן בישובים, שאין במי לבטוח. לא בצבא, לא במערכת, לא בשום דבר, הם מתעסקים בטפל במקום בעיקר.

“אנחנו מארגנים בעצמנו הפגנות, מקימים מיגון בתוך היישובים, קונים כלים בעזרת תרומות וכספים שלנו, אנחנו לא סומכים על המערכת. מבחינתנו אם יהיה עוד 7.10 אנחנו אפילו לא מרימים טלפון, אין על מי לסמוך. התחושה היא שלא למדו כלום מה-7.10, ומרגע לרגע הכל חוזר למצב שבו הוא היה ב-6.10 ודברים שרק הופכים להיות גרועים יותר”.

הוא הוסיף: “ההרגשה שמפקירים אותנו רק התחזקה אחרי הפיגוע החמור אתמול. זה כבר פיגוע מטען שני בתוך זמן קצר. מהאופן בו המטען היה בנוי ועמוס במלא חתיכות ברזל אנחנו מבינים שהמטען הזה היה מטען שבא להרוג, ורק בנס זה נגמר ללא נפגעים. אבל למרות הכל – אנחנו כאן ולא הולכים לשום מקום, זה רק מחזק אותנו להישאר כאן. מתפללים וה’ יעזור”.