למה שס לא התייצבה לצד ‘רבי דוד’ ומי גורר רגליים בדרך לבחירות

1.

כ”ו באלול. זה הדד-ליין שקבע בג”ץ לבחירת רבנים ראשיים.

זוכרים שמזה כחודשיים אין בישראל רבנים ראשיים קבועים? ברור לכם שצריך לפתור את הסאגה הזו, שרק הולכת ומתפתלת? ובכן, מתברר שלא לכולם זה ברור. יש הטוענים כי יש מי שנוח לו המצב הנוכחי, הרבה יותר מאשר בחירת רבנים ראשיים ‘בלתי רצויים’ לטעמו.

בעין חילונית, כל יום שלא נבחרים רבנים ראשיים קבועים הוא עוד יום שמוכיח “שלא צריך במדינת ישראל רבנים ראשיים”. עובדה, השמים לא קרסו, שירותי הדת ממשיכים לזרום, בתי הדין הרבניים מתנהלים כסדרם. אז אולי מדובר במוסד כפול – ספרדי ואשכנזי – ומיותר, שאין טעם בעלותו הגבוהה לקופת המדינה.

בעין חרדית, עשרות שנים חלפו מימי קום המדינה, עד שהציבור החרדי החל להתערב בנעשה בתוככי הרבנות הראשית. שכן, עד אז לא ממש הכירו בה. רק בעידן החדש של הפוליטיקה החרדית החלו המפלגות החרדיות לחתור למינוי רבנים חרדים על כס הראשל”צ והרב הראשי האשכנזי, לצד מינויים של דיינים ורבנים. מאז, התיאבון רק גדל, עד שהגענו למצב בו אם המועמד שיבחר לא יהיה ‘בדיוק לשביעות רצונן’ – עדיף לדחות ולמסמס את ההליך כולו.

בעין דתית-לאומית, המוסד הזה מקודש מעת הקמת המדינה. מאז צמיחת ש”ס נאלצו המפלגות הדתיות-לאומיות להתחלק עימה במינויים לדיינים ורבני ערים – ובהמשך גם עם ‘דגל’ ומעט עם אגודת ישראל.

אבל, בבחירות האחרונות לרבנים הראשיים ספגה הציונות הדתית השפלה, עם מינוי שני רבנים ראשיים חרדים – הרב יצחק יוסף והרב דוד לאו. יו”ר הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ’ החליט שהפעם זה לא יקרה לו, והגיע עם אריה דרעי להסכמה מוקדמת על חלוקת העוגה: רב אשכנזי ציוני-דתי, ראשל”צ מש”ס.

היה נראה שהם עשו זאת בהצלחה. עד שהכול התערבל שוב.

2.

בציונות הדתית הקים השר בצלאל סמוטריץ’ ועדת רבנים, בראשה עמד הרב יעקב אריאל, לבחירת מי שיהיה המועמד הציוני-דתי לתפקיד הרב הראשי. הוועדה החליטה כי המועמד של הציונות הדתית יהיה הרב מאיר כהנא.

עם זאת, למרות שבאופן רשמי יו”ר הציונות הדתית פועל לבחירת הרב כהנא, רכילויות לא מוכחות טוענות בעקשנות, כי מאחורי הקלעים הוא עובד במרץ עבור מועמד אחר, הרב מיכה הלוי, רבה הראשי של פתח תקווה. או שכן, או שלא.

ומה בש”ס? ובכן, שם רצו שהרב יהודה דרעי זצ”ל, אחיו של יו”ר ש”ס אריה דרעי, ייבחר לתפקיד הראשון לציון. אבל כפי שאומרים לא מעטים, “לממשלה הזו אין סיעתא דשמיא”, רבה הראשי של באר שבע נפטר למגינת לב, וכל השאר היסטוריה.

אם חשבתם שלמחרת ‘השבעה’ תועבר התמיכה באופן מיידי אל המתמודד הרב דוד יוסף, חבר מועצת החכמים של ש”ס, הקולות העולים מאחורי הקלעים מוכיחים שהדבר לא קורה. ככל הנראה גם לא יקרה.

בקטע הבא נסביר גם מדוע. אבל כפי שההליך נראה כעת, הוא פשוט תקוע. “לא יהיה רב ראשי עד לאחרי החגים, לכל הפחות”, אומר גורם הבקי בהליך.

אלא אם כן, בג”ץ יתערב. וגם על כך בהמשך.

3.

כדי להסביר מדוע ההליך ‘נתקע’ מהצד של ש”ס, צריך להבין מה עובר על המפלגה בימים אלו. יש הטוענים, שמדובר בימים “הכי קשים שהיו לאריה דרעי מאז שב לפוליטיקה” אחרי ימי ‘מעשיהו’ והמדבר הפוליטי.

ראשית – וכך גם בדגל התורה – אין מרן אחד. או בלשונו של הפרשן אבישי בן חיים: “תם עידן המרנים”. עברנו לשלטון פדרציות. לכל קבוצה, ישיבה וקהילה, יש את הרב שלה, המוערך עליה, המוסכם עליה, הקובע עבורה. כך קרה שבעיר פתח תקווה לא הצביעו ליטאים רבים ל’דגל’, ובעיר אין מפלגת ‘דגל’ נכון להיום; כך קרה שתושבים ליטאים באלעד לא הצביעו למועמד שהומלץ על ידי גדולי התורה של ‘דגל’, והעדיפו הצבעה למועמד של ש”ס; כך קרה שבשכונת ‘גני איילון’ בלוד, למרות ההוראה להצביע ליורם מרציאנו, ליטאים רבים צייתו לרב השכונה הרב אברהם  ברוידא והצביעו לראש העיר המכהן יאיר רביבו. והדוגמאות הולכות ונערמות, למרבה הצער.

חודשיים חלפו מאז תום כהונת הרב יצחק יוסף כרב הראשי הספרדי, ומי שסבר שייכנס מיד לנעלי נשיא מועצת החכמים מוצא עצמו היום אפילו ללא חברות במועצת. כלום. מדוע? כי יש קבוצה של חברי ‘המועצת’ שלחשו באוזן של מי שהיה צריך לשמוע, כי אם הרב יצחק יוסף ימונה – הם יפרשו ויקימו מועצת חדשה. בסביבת אותם רבנים יכחישו, מן הסתם. כך גם בש”ס. אבל מי שמכיר את הנעשה בתוככי ‘המועצת’ יודע.

על הרקע הזה בחירה באחיו הרב דוד יוסף כראשון לציון הבא, יהווה עוד חץ בלב. “ואין מצב שזה יקרה”, מסביר גורם המכיר את הנעשה בש”ס.

היה ניסיון להציג כמועמד את הרב זבדיה כהן, המכהן כראב”ד בתי הדין בתל אביב – דמות מוערכת בעולם הדיינות, שפסקי הדין שלו נלמדים ומוערכים מאוד. אולם, לא ברור האם ירצה לצאת להרפתקה הזו, והאם ש”ס תוביל את  המהלך. נכון להיום עדיף לה, כך נראה, למסמס את ההליך ולנקוט ב’שב ואל תעשה’. מה גם שגורם בכיר במשרד הקשור לש”ס מתנגד למינוי, וכך גם גורם נוסף שהיה קשור פעם לרב ראשי מטעם ש”ס.

4.

התוצאה של כל ה’טוב’ הזה: אף אחד בש”ס אינו יודע לומר, לפי שעה, מי המועמד של התנועה, מתי ייערכו הבחירות, ולמה.

היום התכנסה הוועדה לבחירת הרבנים הראשיים. אלא שטרם אושרו חברי הגוף הבוחר על ידי הייעוץ המשפטי, ורק  לאחר האישור, ייקבע מועד הבחירות.

ככל הנראה תקבע הוועדה את תאריך כ”ו אלול, התאריך האחרון לפי קביעת בג”ץ, או כ”ג אלול – כיום הבחירות.

או שלא.

יש מצב, שכרגע נראה היפותטי, אבל יתכן שיקרה במציאות, לפיו הגורמים המוסמכים יחזרו לבג”צ ויאמרו: לא הצלחנו להגיע להבנות. יתכן שהדיין הרב שמואל חזן, יו”ר ועדת הבחירות לרבנות הראשית, יפרוש ברגע האחרון, יתכן שלא יגיעו להבנות לגבי המומלצים של ממלאי מקום הרבנים הראשיים, ויתכן שיציגו עילה אחרת ש’תתקע’ את ההליך. ההיגיון אומר שבג”ץ יביע מורת רוח. אולי אפילו יטיל הוצאות (לא אישיות).

במילים פשוטות:  לא חסרים טריקים ושטיקים כדי לתקוע הליך בחירות. אין רבנים ראשיים קבועים מכהנים? לא בטוח שהדבר מטריד רבים מתושבי המדינה. ניתן לומר די בביטחון, שאת הקודקודים בממשלה זה לא ממש מטריד.

5.

ב-31 לאוקטובר היתה אמורה לפקוע כהונתם של חברי מועצת הרבנות הראשית. על רקע ה-7 באוקטובר ופתיחת מלחמת ‘חרבות ברזל’, האריכו את כהונת חברי המועצה עד ל-10 ביוני ובהמשך האריכו שוב עד ל-15 לספטמבר. המשמעות: בעוד כשלושה שבועות פוקעת כהונתם של חברי מועצת הרבנות הראשית, כאשר נכון להיום לא נראית באופק אופציה של בחירות חדשות למועצה.

במשרד הדתות מנסים להאריך את תוקף כהונתם עד ל-31 בדצמבר 2024, כדי למנוע פגיעה ממשית במתן שירותי הדת במדינה. במקביל מנסים להתמודד עם פסיקת בג”ץ על שילוב נשים כחברות הגוף הבוחר מטעם הרבנים הראשיים (5 לכל רב ראשי).

בגוף הבוחר את הרבנים הראשיים יש 150 חברים. מהם 80 רבנים (30 מהערים הגדולות, 14 רבנים מהמועצות המקומיות הגדולות ועוד). 70 נציגי ציבור (25 ראשי הערים הגדולות, 6 ראשי מועצות מקומיות גדולות ועוד) וכן נציגים של הכנסת, נציגי הממשלה ועוד 10 רבנים, אותם ממנים הרבנים הראשיים (בהתייעצות עם השר לשירותי דת ובאישור הממשלה).

פסיקת בג”ץ חייבה את הרבנים הראשיים “לשקול מינויין של נשים”, כמובן כאלו ש”עומדות בדרישות של השכלה תורנית והלכתית  מתאימה”. החובה הזו יצרה, כצפוי, פלונטר. בישיבתה האחרונה בראשות הרב יצחק יוסף, דנה מועצת הרבנות הראשית בדרישה וקבעה כי אין אפשרות לפי ההלכה למנות נשים לתפקיד רב ומשכך גם לא ניתן לבחור בהן כחברות הגוף הבוחר.

משיחות שערכתי הוסבר לי, כי למרות שמדובר בנשים שרק בוחרות את הרבנים הראשיים – ולא שהן עצמן רבניות או מועמדות לרבנות – העובדה שבג”ץ קבע כי על הנשים להיות בעלות השכלה תורנית מתאימה מהווה בעיה, שכן  נשים אינן יכולות לכהן כרבניות.

במשרד לשירותי דת מנסים לשנות את החוק, כך שיעקוף את פסיקת בג”צ: לפי התיקון המוצע, על עשרת הרבנים שייבחרו על ידי הרבנים הראשיים להיות כאלה שמחזיקים בידם תעודת כושר רשמית. אין תעודה כזו לנשים, נכון להיום, וממילא לא ניתן יהיה לבחור נשים במכסת 10 המינויים של הרבנים הראשיים.

האם בג”צ יקבל תיקון כזה? יבטל אותו? ימים יגידו.

6.

מי שבינתיים מצליח לגרום כאבי ראש גדולים לאריה דרעי, הוא איתמר בן גביר.

זה לא העלייה להר הבית שמטריפה את המערכת החרדית-ש”סית. זו העובדה שהוא הראשון והיחיד שהעז לתקוע לש”ס את חוק הרבנים, שיש מי שכינה אותו בעבר ‘חוק הג’ובים’. בן גביר התעקש להיות חבר מן המניין בקבינט המצומצם המנהל את המלחמה, נתניהו התעקש שלא – ואת הנקמה ספגה  ש”ס. פעם אחר פעם הוא תקע ‘אצבע בעין’ של המפלגה, שבנתה על חלוקת משרות רבניות, ומנע את אישור החוק.

מה יכולה ש”ס לעשות בתגובה חוץ מ’נו נו נו’? כלום. היא לא תרשום על שמה את פירוק ממשלת ה’ימין על מלא”. רק זה חסר לה, בעודה מנסה לנקות מעצמה את קלון אוסלו שהודבק לה בצדק (או שלא).