סער על המחדל: היו הרבה שצעקו, אך נחשבו הזויים, נגד השלום וחלום

יו”ר ‘הימין הממלכתי’, ח”כ גדעון סער, התייחס היום (ראשון) בהופעה בפני ‘ועדת החקירה האזרחית’ למה שהוביל, לדעתו, למחדל טבח ה-7 באוקטובר.

“אני חושב שה-7.10 הוא תוצאה של ניווט אסטרטגי שגוי של 30 שנה”, אמר. “הייתה קונספציה שהדרג המדיני המוביל והדרג הביטחוני וכלי התקשורת, כולם תמכו באותה המדיניות”.

סער הוסיף:  “היו הרבה שצעקו, אבל הם נחשבו הזויים, קיצוניים, נגד השלום ונגד החלום. זה לא נכון שהדברים לא נאמרו”.

לדבריו, “כמו שאמרתי ב’צוק איתן’ ובהתנתקות, וגם לפני שנתיים במאי 2022, כשהתקבלה החלטה להכניס פועלים פלסטיניים מרצועת עזה, אני התנגדתי ואמרתי את הדברים בקול רם. התפיסה שהדרג המדיני הבכיר, והדרג הביטחוני אחז בה, צריך להבין שבסוגיות ביטחוניות ההשפעה הגדולה היא בדרך כלל לראש הממשלה ולשר הביטחון. לקבינט הביטחוני לעתים מביאים לקבל החלטה לגבי פעולה כזאת או אחרת, אם הוא אפקטיבי אז יותר, ואם פחות אז פחות, אבל בסופו של דבר מדיניות הביטחון יש לה שלושה אבות – ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ”ל”.

הוא הדגיש: “בדברים האלה שאני מדבר עליהם, לצערי אם נבדוק אחורה, נראה שבדרך כלל הייתה תמימות דעים במעגלים האלה. שצריך לתת גודיז לחמאס, זה יכול להיות הכסף הקטארי, זה יכול להיות הכנסת פועלים, שבאותו זמן אתה יודע שחמאס מאכוון פעילות טרור ומנסה להדליק את ירושלים ואת יו”ש, מאכוןן פעילות טרור ביו”ש. אני לא מדבר על ההפתעה מתוך רצועת עזה”.

סער הוסיף וטען: “הייתה תפיסה כאילו ניתן להשאיר את עזה שקטה, וחמאס יפעל בזירות אחרות. בעצם אתה נותן לחמאס להישאר באזור נוחות, שהוא בונה את הכוח שלו, הוא מתחזק, ואז השאלה היא מתי הוא יתקוף. מדברים הרבה על המחדל המודיעיני. אני רוצה להגיד שבחיים תמיד יש הפתעות. צריך לצאת מנקודת הנחה שאתה תופתע.

“כשאתה רואה את הדברים אחורה ומנתח, אתה נדהם, כי היום אתה שומע את כל האזהרות של הנגדת ב-8200, של התצפיתניות וכו׳. אגב, לדרג המדיני זה לא הגיע. נקודת המוצא צריכה להיות שאתה תהיה מוכן להתמודד גם כשיש הפתעה.

“מה הבעיה של ה-7.10, אני מנסה לזקק את האמירה. בעצם המחדל הוא עם שלושה מימדים:. מחדל אחד מודיעיני, מחדל שני מבצעי, לא סביר שגם אם הופתעת זו תהיה התוצאה בשטח מבחינת מספר הנרצחים. לא סביר שעל כל הגבול של הרצועה במזרח ובפינה הדרומית בכרם שלום כל זה מגינים רק 500 חיילים, בלי קו שני. לא סביר”.

המחדל השלישי, לטעמו, הוא המחדל המדינתי: “הוא בעצם מחדל של 30 שנה של נסיעה בכיוון הלא נכון כל הזמן. כששואלים אותי לאן הגענו, אני אומר הגענו לאן שנסענו, אבל בדיוק. אם באחד המימדים האלה – המודיעיני, המבצעי או המדינתי, המדינה הייתה מתפקדת נכון – לא היה 7.10. היה מספיק מימד אחד כדי שהתוצאות יהיו שונות לחלוטין, אבל הייתה קריסה רב-מימדית.

“אני מחלק לשתי תקופות – תקופת הנסיגות מהסכמי אוסלו ומסירת השטחים. הנסיגה החד צדדית מלבנון ומעזה גרמה לאובדן שליטה ואיפשרה לצבאות טרור להשתלט על גבולות המדינה בצפון ובדרום עם איום מתמיד על מדינת ישראל. הנסיגות הללו יצרו את התנאים לחלק השני שאני קורא לו ‘מדיניות הכלה’ ואחרי הנסיגות באו 18 שנים של הכלה ולאפשר את שתי החזיתות האלה מבלי לפעול ורק באופן תגובתי”.

בנוגע לשאלה מי אמור לשלוט ברצועת עזה ביום שאחרי המלחמה – השיב: “בעתיד שאני לא יכול להגדיר מתי – כמובן שהפלסטינים, אבל לא מבחינה ביטחונית. מבחינה ביטחונית עלינו להתייחס לעזה כמו שטחי יהודה ושומרון. שליטה ביטחונית מלאה שלנו”.