בימים האלה, לפני עשרים שנה, סערה הארץ בעקבות ההחלטה האומללה הקרויה תכנית ההתנתקות. כעבור שנה, בתשעה באב, גורשו מבתיהם למעלה משמונת-אלפים יהודים, יישובים פורחים הוחרבו, קברים הועתקו.
אשפי התעמולה ו’מומחי ביטחון’ שטפו את המוחות כי צפוי לנו עתיד טוב ובטוח יותר.
התכנית הזאת נראתה הזויה מלכתחילה. כל מי שניחן בשכל ישר הבין כי היא תמיט עלינו אסון. רוב הציבור התנגד לה, ורבים וטובים הצביעו על הסכנות החמורות הטמונות בה. אלא שמובילי התכנית קידמו אותה בדורסנות, והתקשורת תמכה בה ללא סייג.
מאבנים לפיצוצי אוטובוסים
אלא שאפילו מתנגדיו החריפים ביותר של המהלך לא שיערו עד כמה יתאמתו תחזיותיהם. מי חלם אז על רבבות טילים שישוגרו מרצועת עזה לירושלים, לתל-אביב ועד אזור חיפה. מי העלה על דעתו שייחפרו מנהרות תופת בהיקפים אדירים שכאלה. מי שיער שבעזה יקום צבא של ‘נוחבות’ לכיבוש יישובים יהודיים ולעריכת טבח מחריד בתושביהם.
אמרו לנו שאחרי ההתנתקות, אם ישוגרו רקטות לעבר יישובים ישראליים, תבוא תגובה קשה ומרתיעה. אמרו לנו שהנסיגה מכל הרצועה תיתן לנו לגיטימציה בין-לאומית להשבת מלחמה שערה. וכל מי שהבטיחו לנו את ההבלים האלה מוסיפים ללהג באולפנים.
רובו המוחלט של הציבור כבר התפכח מן האשליות. ברור לו כי תכנית ההתנתקות הייתה שגיאה נוראה. ועדיין יש המסרבים בעקשנות להודות בטעותם, ומסתתרים מאחורי טיעונים שכביכול גם לפני ההתנתקות יצא טרור מרצועת עזה.
האמירה הזאת מזכירה את טענותיהם של חסידי הסכם אוסלו, לנוכח גל הטרור שהתפרץ בעקבותיו, כי ‘תמיד היה טרור’. זו הטעיה מכוּונת וניסיון לבלבל את דעת הציבור. אכן, תמיד היה טרור, אבל היקפו היה מצומצם ביותר וגם יכולנו להילחם בו. הסכם אוסלו כבל את ידינו, הוציא את צה”ל ממרכזי הערים ביהודה, שומרון וחבל עזה, ואז הטרור צמח לממדים מפלצתיים.
לפני אוסלו התמודדנו עם טרור של אבנים וסכינים, ואילו הסכם אוסלו הביא עלינו גל של פיגועי תופת מחרידים באוטובוסים ובמרכזי הערים, שגרמו ליותר מאלף חללים הי”ד. זה בדיוק מה שההסכם הזה גרם – במקום להתמודד עם אבנים וסכינים נאלצנו להתמודד עם מחבלים מתאבדים נושאי חגורות נפץ.
אין לנו ברירה
גם עזה מעולם לא הייתה גן עדן, אבל קודם הסכם אוסלו הייתה לנו שליטה על גורמי הטרור שבה. אוסלו, שהחל בסיסמה ‘עזה ויריחו תחילה’, הוציא את צה”ל מערי הרצועה, ואז התחיל הטרור לשגשג. ועדיין, כל עוד שלטנו במעברים ובציר פילדלפי היה הטרור מעזה מוגבל ומצומצם יחסית. ברגע שיצאנו משם קיבלנו את תעשיית המוות המטורפת שנוצרה בה.
הציבור מבין עכשיו את העובדות הפשוטות האלה, על אף הניסיונות לבלבל את המוחות.
לכן רוב הציבור תובע להמשיך את המלחמה עד השמדתו המוחלטת של החמאס ועקירת הטרור מן השורש. זו פעולה קשה וארוכה, הגובה מחיר כבד, אבל פשוט אין לנו ברירה, אם חפצי חיים אנחנו. וה’ יהיה בעזרנו.