הודה שהשתמש במסמך מזויף לשם הלוואה – והשופט לא הרשיע אותו

השופט אלעזר ביאלין מבית משפט השלום בירושלים החליט שלא להרשיע הנאשם נ’ (שם בדוי) בפרשת זיוף מסמכים לצורך קבלת הלוואה, למרות שנ’ עצמו הודה כי ביצע את המיוחס לו.

פסק הדין הנדיר הגיע בעקבות מאבק משפטי ממושך מול פרקליטות המדינה, ובעקבות המלצות שירות המבחן.

הפרשה כולה התגלגלה לבית המשפט בעקבות כתב אישום נגד זייפן סדרתי בשם ק’. בכתב האישום פורטו שלוש פרשות של זיוף מסמכים, בהן פעלו זייפן המסמכים ופקיד בנק מירושלים בשם י’  – במטרה לזייף מסמכים ולהקל על מסורבי הלוואות לקבל הלוואות מגופים פיננסיים.

בפרשייה השלישית, שבה הואשם נ’, נטען כי במהלך 2018, פגש י’ את נ’ באירוע משפחתי, והציע לסייע לו לקבל הלוואה במרמה, וזאת בסיוע מיומנותו של ק’ בזיוף מסמכים. י’ ביקש מהנאשם להעביר לו מסמכים מקוריים, כמו פלט עו”ש ותלושי משכורת.

המסמכים הועברו לק’ הזייפן ששיפץ אותם כך ששיקפו תמונה כלכלית חיובית על נ’.

מספר ימים לאחר מכן הגיעו פקיד הבנק י’ ונ’ לסניף בנק איגוד בבאר שבע, שם הציגו את המסמכים המזויפים בפני פקידי הבנק, וביקשו לאשר לנ’ הלוואה בסך 40,000 שקלים.

אלא שפקידי הבנק ערכו מספר בדיקות, במהלכן התגלה כי המסמכים שהוגשו להם על ידי י’ ונ’ מזויפים, והבנק דחה את הבקשה להלוואה.

לא ברור אם אנשי בנק אגוד פנו בנקודה זו למשטרה, או שהיו אלה מתלוננים נוספים, אך בחלוף יותר משנתיים מקרות המקרה, עצרה המשטרה את נ’ לחקירה, במהלכה הודה כי אכן ניסה ביודעין לקבל הלוואה על סמך מסמכים מזויפים.

עו”ד איתמר בן עמי, שייצג את נ’, פנה לפרקליטות בבקשה להעביר את מרשו למסלול של הסדר מותנה והיעדר הרשעה.

הסדר מותנה הוא מסלול שבו הנאשם מודה בעובדות אך לא מורשע בדין, אלא נענש על פי הסדר אליו מגיעים הצדדים. מסלול זה הוקם כדי לאפשר לאנשים נורמטיביים לא ליפול תחת ההגדרה של עבריינים מורשעים, ובכך למנוע פגיעה במעמדם החברתי ובאפשרויות התעסוקה שלהם בעתיד.

חרף ניסיונותיו של עו”ד בן עמי, סירבו בפרקליטות להעביר את עניינו של נ’ ליחידת ההסדר המותנה, וזאת בטענה שמעשיו הם מסוג פשע בנסיבות מחמירות. בשל כך, טענו בפרקליטות, לא ניתן להכליל את הנאשם במסלול ההסדר המותנה.

בעקבות סירובה של הפרקליטות להסדר מותנה, והתעקשותה על רכיב ‘הנסיבות המחמירות’ נאלצו הצדדים להגיע לדיון הוכחות, אשר טרם קיומו נ’ הודה במיוחס לו אך כפר בעבירות המיוחסות לו – ובהתאם לטענות עו”ד איתמר בן עמי בית המשפט זיכה את נ’ מרכיב ‘הנסיבות המחמירות’ בעבירה.

לאחר מתן הכרעת הדין, פנה עו”ד בן עמי שוב לפרקליטות בבקשה לבחון את עניינו של נ’ והתאמתו להסדר מותנה, ואולם על אף שנ’ זוכה מרכיב ‘הנסיבות המחמירות’ – שהיוו את החסם מלכתחילה לשליחתו להסדר מותנה, הפרקליטות התעקשה וטענה כי משניתנה הכרעת דין לא ניתן לבחון את עניינו של נ’ להסדר מותנה או לעיכוב הליכים – וזאת למרות שהזכות לבחינת עניינו נשללה מלכתחילה על ידי הפרקליטות שהתעקשה על רכיב ‘הנסיבות המחמירות’ ממנו זוכה נ’.

משמנעה הפרקליטות מנ’ לממש את זכויותיו לבחינת עניינו להסדר מותנה, נאלץ המשפט להתקדם לשלב הטיעונים לעונש, במהלכו הורה בית המשפט לנ’ להיפגש עם שירות המבחן, לשם קבלת תסקיר לקביעת העונש.

מהתסקירים השתקף כי נ’ הוא אזרח נורמטיבי העובד לפרנסתו, ואשר מעד באופן חד פעמי עקב קשיים כלכליים.

שירות המבחן ציין כי הרשעה בדין עלולה לפגוע במקור פרנסתו של הנאשם, המשמש נהג משאית, שכחלק מתפקידו הוא אמון על אספקת סחורה לגופים ביטחוניים. על כן המליצו בשירות המבחן שלא להרשיע את הנאשם ולהסתפק בענישה שיקומית.

“לנוכח כברת דרך שעשה הנאשם בפן הטיפולי-שיקומי, הפגיעה הצפויה בנאשם ושיקולים נוספים, המליץ שירות המבחן לבטל הרשעת הנאשם בדין ולהשית עליו ענישה שיקומית על דרך הטלת צו מבחן וצו של”צ בהיקף של 200 שעות”, ציין השופט בהחלטתו.

נציגי הפרקליטות טענו כי הנסיבות המחמירות נובעות מסכום הכסף הגדול –  40 אלף שקלים – אותם ניסה נ’ להשיג על דרך הלוואה, ומצבר האישומים נגד נ’ – טענות שנדחו על ידי ביהמ”ש בהכרעת הדין, ונ’ זוכה מהן.

על פי נציגי התביעה, “מעשיו של הנאשם פגעו בתאגיד פיננסי שפגיעה שקולה לטעמה של התביעה לפגיעה בשלטון ובסדר הציבורי. מעשיו של הנאשם פגעו בהשפעת היכולת לרכוש אמון באחר ובחופש הבחירה והרצון. …הנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו בתחכום; בתכנון מראש. …לּו ניסיונו של הנאשם היה צולח לא רק הבנק היה נפגע אלא גם הציבור שכן בעקבות מעשיו של הנאשם הבנק היה מגלגל את העלויות על הציבור”.

עוד טענו בתביעה כי יש למקם את עונשו של הנאשם בשליש התחתון של רף הענישה, אך לא בתחתיתו, ועל כן יש להשית עליו עונש הנע בין של”צ מורחב ל-8 חודשי מאסר בפועל.

את הדיון וההכרעה פתח השופט במילים הללו: “מעשים מהסוג המתואר בכתב האישום אכן ‘מתגלגלים’ בסופו של יום לכדי פגיעה בציבור כולו הן בהיבט של הכבדת תנאים בשל חשש לזיוף ומרמה והן בהטלת הוצאות עמלות וריביות. אולם, גם כאשר בוחנים את מידת הפגיעה בערכים המוגנים, חלקו של הנאשם ביחס לחלקם של י’ וק’ הוא קטן ומינורי, כפי שהנסיבות שיפורטו להלן מלמדות.

“אמנם הנאשם היה בעל האינטרס בקבלת ההלוואה אלא שלאורך כל הדרך הנאשם היה פסיבי כאשר הוא מובל על ידי י’ וק’. י’ וק’ זממו והגו את הרעיון ואף דאגו לזיוף המסמכים. י’ הוא שהנחה את הנאשם איך ומה לעשות. לא זו בלבד, י’ גם הגיע עם הנאשם לסניף הבנק”.

השופט ממשיך וקובע: “הנאשם לא הצליח לקבל דבר במרמה. עסקינן בעבירה של ניסיון לקבל דבר במרמה. אולם גם לו הנאשם היה מצליח לקבל את ההלוואה לא לגמרי ברור איזה נזק יכול היה להיגרם לבנק, שהרי בכל מקרה הנאשם היה מחויב להחזיר את ההלוואה עד השקל האחרון.

“הנאשם הוא אדם עובד, כך שהצפי הוא שהוא כן היה מחזיר את ההלוואה בריבית דריבית. בכך אין כמובן כדי להפחית מחומרת המעשים באשר לפגיעה בעקרונות של פגיעה במסחר ובחופש הרצון”.

לעניין הנסיבות המקלות קבע השופט: “הנאשם הודה בעבירות, נטל אחריות והביע חרטה. בהקשר זה יש לזכור כי כבר בראשית הדרך הנאשם הודה במעשים בהם הורשע. ניהול ההליך נגע לטענות משפטיות בהן טענותיו נמצאו צודקות והנאשם אכן זוכה מרכיב ‘הנסיבות המחמירות’. להודייתו של הנאשם חשיבות, הן במישור היעילות, החיסכון בזמן שיפוטי והשגת תוצאה מהירה והן במובן זה שניתן להניח כי ההודאה משקפת הפנמה של המעשים ונטילת אחריות”.

השופט גם התחשב בזמן הרב בין ביצוע המעשים 2018, הגשת כתב האישום – יוני 2021, ופסק הדין שניתן בימים אלה ממש.

בשלב זה קבע השופט כי אין להרשיע את הנאשם. “לטעמי, אף שמדובר בעבירות שאין להקל בהם ראש, מידת הפגיעה במקרה זה היא ברף נמוך. זאת, הן לנוכח היעדר מעורבות אקטיבית של הנאשם בתכנון ובזיוף של המסמכים, הן לנוכח העובדה שהמרמה לא צלחה והן לנוכח העובדה שמדובר בקבלת הלוואה במרמה שהנאשם היה מחויב להחזיר. על כן, בנסיבות יוצאות דופן אלה, סברתי כי עניינו של הנאשם יכול להסתיים אף בהימנעות מהרשעה”.

כמו כן, ציין השופט את האכיפה הבררנית המפלה שעשתה הפרקליטות כלפי הנאשם, ואת מאבקו של בא כוחו כדי לסיים את ההליך בהיעדר הרשעה.

לבסוף פסק השופט: “אני ער לכך שענינו של הנאשם מעורר התלבטויות לא מעטות לנוכח סוג העבירות ואופיין. אולם, אני סבור שעניינו של הנאשם נופל לתוך גדרי המקרים המיוחדים המובלים לסיום ההליך באי הרשעה”.

הוא פסק: “לפיכך, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

200 שעות שירות לתועלת הציבור (של”ץ) אשר ירוצו בהתאם לתוכנית שיגיש שירות המבחן תוך 30 יום מהיום. הנאשם הוזהר כי אי-קיום צו השל”ץ באופן משביע רצון עלול להביא להפקעת הצו ולדיון מחודש בשאלת גזר הדין הראוי לרבות הרשעה והטלת מאסר בפועל;

צו מבחן לתקופה של שנה. במהלך תקופה זו הנאשם מחויב בשיתוף פעולה עם שירות המבחן, כאשר מובהר כי הפרת הצו תוכל להביא לפתיחה מחודשת של המשפט וגזירת עונשו של הנאשם, לרבות עונש מאסר.

התחייבות בסך 10,000 שקלים שלא לעבור עבירות זיוף ומרמה במשך שנתיים מהיום או 10 ימי 19 מאסר תמורתה אם לא תיחתם.

הובהר לנאשם שמשמעות ההתחייבות היא, כי אם יעבור את העבירה בתוך התקופה שצוינה, בית המשפט שיגזור את הדין יהא חייב לחלט את ההתחייבות כקנס”.

עו”ד בן עמי: “אני שמח על החלטת השופט שלא להרשיע את מרשי, ולא להכתים את שמו לעד. על אי ההרשעה נלחמתי לאורך למעלה משנתיים ואני שמח שמאבק זה נשא לבסוף פרי. מרשי מכיר באחריותו לעבירה אותה ביצע, חש בושה עזה וחרטה, והכרעת הדין בעניינו תאפשר לו להמשיך ולתפקד כאזרח מועיל בחברה” – צר לי כי הפרקליטות נוקטת בחומרה יתירה דווקא עם האנשים החלשים בחברה, בעוד היא מכירה פנים ומקלה עם ‘השמנה והסולתה’ של החברה הישראלית”.