300 ימים למלחמה: ילדים יהודים שפעילי יד לאחים חילצו עם אמותיהם מכפרים ערביים, השתתפו בשבוע שעבר בקייטנה השנתית המסורתית שעורך עבורם הארגון במתחם נופש בצפון, שנחכר במיוחד עבורם.
הקייטנה הזו לא הייתה “עוד אחת” מתוך אלפי קייטנות שנערכות ברחבי הארץ בתקופה הזו; היא הייתה מיועדת לאותם ילדים יהודים שנולדו בכפרים הערביים עוינים או בערים מעורבות וגדלו כמוסלמים.
בילדותם ניסו אבותיהם הערבים לנתקם בכוח הזרוע מיהדותם ולגדלם כמוסלמים, אך בסייעתא דשמיא גדולה הם חולצו מהשבי לגוף ולנשמה בו היו נתונים וחזרו לעם ישראל.
“עשרות הילדים שהגיעו בהסעות מאורגנות מכל רחבי הארץ התקבלו בחום על ידי המדריכים, ולאחר שטעמו מהכיבוד המרענן קיבל כל אחד מהם חולצה ממותגת, ציצית וכיפה רקומה עם שמו”, מספר הרב חיים קאהן מבכירי הפעילים ביד לאחים, שניהל בהצלחה את הקייטנה – על הרגעים הראשונים להגעתם למקום.
“לצד ההנאות המרובות שהם חוו בימי הקייטנה, שכללו טיולים מהנים, תחרויות ומשחקי חברה ושלל פינוקים וימי כיף, מה שהכי בלט בקייטנה הייתה תפילתם הזכה לשלום אחינו ואחיותינו הנמצאים בשבי ארגון הטרור חמאס בעזה. הם, שהיו שם, ויודעים מקרוב כיצד יכול להיראות שבי שכזה, התפללו מעומק ליבם לקב”ה שיוציא מצרה לרווחה ומשביה לגאולה את אותם יהודים יקרים הנמצאים בעזה בצרה ובשביה”.
כיוון שהקייטנה נועדה להעמיק בקרב הילדים את זהותם היהודית, כל תפילה נעשתה במלוא תשומת הלב. המדריכים המסורים הפכו כל תפילה לאירוע חווייתי ומיוחד, וכך מצאו עצמם הילדים הללו מתחברים לתפילה, חלקם לראשונה בחייהם.
“הם אמנם לומדים בבתי ספר יהודים אליהם הכנסנו אותם, אבל רבים מהם התחברו לתפילה והבינו את משמעותה רק כעת. האווירה הקסומה והמיוחדת ששררה במקום גרמה להם להתחבר, וכמעט כל המשתתפים סיפרו לנו בסיום הקייטנה שהם יתחילו מעתה להקפיד על שלש תפילות ביום ולהתייחס ביתר רצינות לעניין”, אומרים בארגון הפעילים.
מעבר לטיולים בפארקים חווייתיים, במסלולי נחלים מרהיבים, בשחייה ובספורט ימי לסוגיו השונים בכנרת, הנערים למדו גם מושגים מהותיים ביהדות, ונטלו חלק בחוויות רוחניות מעצימות שילוו אותם לכל משך ימי חייהם.
הרב קאהן: “כמידי שנה זה עשרות בשנים מה שעוד אפיין את הקייטנה המיוחדת הייתה העובדה שהילדים הללו למדו להכיר מקרוב ילדים עם זהות וסיפורי חיים דומים לשלהם, להכיר יותר את מסורת ישראל וגם לאפשר לאמותיהם המיוסרות לנוח מעט. הילדים הללו סובלים לעיתים מכינויי גנאי ומצניעים את זהותם בסביבתם היהודית החדשה ופתאום הם יכולים להיות מי שהם. שווים בין שווים. משוחררים. סוף סוף הם יכולים לחוות חוויות משותפות עם ילדים במצב דומה לשלהם ולא צריכים להצניע ולהתבייש בחוסר הידע שלהם.
“המחנה נותן להם את הגב לעשות שינוי לטובה בחייהם, לראות איך יהודי מתנהג ומה הם ציצית וכיפה, תפילה ומודה אני, קריאת שמע ונטילת ידיים ועוד רבות”.
