ברק חירם: עמידתנו האיתנה, בניגוד לתרבות הישראלית שהתפתחה כאן

אחרי שהרמטכ”ל אישר את מינויו: מפקד אוגדת עזה הנכנס, תא”ל ברק חירם נאם היום (ראשון) בטקס חילופי מפקד עוצבת “הבזק”-  אוגדה 99, בו הוחלף רשמית על ידי תא”ל יואב ברונר.

חירם אמר:  “הפער שבין ישראל 2023 לבין ישראל 2024 הוא מעל לכל דמיון. עמידתנו האיתנה היא בניגוד מוחלט לתרבות הישראלית שהתפתחה כאן – המבקשת הכל עכשיו, לעשות אקזיט, לממש רווחים רגעיים, חברה המבקשת להיות קלילה ונמרצת, מנותקת ממחויבות עברה ומעול עתידה ובעיקר מתמסרת אל הרגע, אל ההווה”.

חירם הסביר, כי “אויבינו זיהו זאת, והאמינו כי זו תהא שעת הכושר להשמדתנו”.

הוא הוסיף: “אירועי השנה האחרונה טלטלו אותנו כמדינה, כחברה וכיחידים. גודל השעה והאירועים ההיסטוריים העוברים עלינו אילצו, ועודם מאלצים, כל אחד ואחת מאיתנו לברר ולבחור מיהו, מהם ערכיו, על מה הוא מוכן להישאר ולהילחם והיכן הוא בוחר לבנות את ביתו.

“אכן, מבעד לעטיפה השטחית של ההנאה וההוללות, עולים וצפים הערכים והאמונות העתיקים, אלו המאחדים את כולנו והופכים אותנו לעם הנצח”.

לדבריו, זו התחושה הבלתי ניתנת לערעור כי “אנחנו משפחה ביולוגית אחת. אנחנו יודעים, היסטורית, שיש לנו עבר משותף. אנחנו מרגישים בלב שאנו רוצים להמשיך ולכתוב עתיד משותף, וכעת אנו בוחרים להילחם יחד, כתף אל כתף, בהווה, כדי לממש ייעוד זה.

“רבים מהישראלים חשים כי המלחמה הזו איננה רק מלחמת הישרדות על הקיום הפיזי. תוך כדי הלחימה בחוץ, מתחולל בתוכנו מאבק עיקש לתקן מהיסוד את תחלואי הפנים. לדחות את הקיטוב וליצור יחד בסיס להסכמה”.

על השאלה “כיצד מקיימים כאן בית משותף לכל חלקי החברה הישראלית ולעם היהודי בארץ ובעולם?”, ענה חירם: “מלחמת חרבות ברזל, במובן הזה, היא ההזדמנות של כולנו להבטיח לעצמנו ולילדינו את המדינה והחזון הציוני המשותף אליו ערגנו, התפללנו וקיווינו במשך אלפי דורות.

“נוסף למוות, לשכול ולחורבן, המלחמה הסירה בבת אחת את מרבית המסכות בעולם שבו אנו חיים. לפתע ראינו מי מבין העמים סביבנו שותף וחולק איתנו את עולם הערכים שלנו, ומי שקוע עד צוואר בשנאת ישראל עתיקת יומין”.

לדבריו, “החלפת הפיקוד באמצע לחימה היא משונה ורבת ניגודים, אני מאמין כי בנסיבות אחרות הייתי מבקש להישאר איתכם עד סוף המערכה. קשה יותר הפרידה מהמשפחות השכולות ומהפצועים שלנו, העוסקים כעת במאבק השיקום לחזור לחיים.

בפניהם אני מבקש להביע את הערכתי הרבה כי קורבנם לא היה לשווא וכולנו חייבים להם חוב מוסרי – לא לעצור, ולהמשיך במלחמתנו עד שנשיב את השלום והביטחון לארצנו. עלינו להכריע את אויבינו, להשיב את תושבי הגבולות לבתיהם ולהחזיר את אחינו השבויים”.