אבא’לה ואמא’לה, את החורבן הזה אפשר היה למנוע • אז מה הפתרון?
הסיבה לכך שלפני עשיית צעד משמעותי בחיים מומלץ להתייעץ עם איש חכם – חכם באופן כללי או בעל ניסיון מוכח בתחום הספציפי הנדון – נעוצה ביכולתו של האיש החכם לִצפות את תוצאותיהם של המהלכים השונים.
האיש החכם יאמר לך: אל תתפתה להצעת הבוס להחליף את תפקידך הנוכחי בתפקיד אחר, על אף התוספת הכספית הקטנה שהוא מבטיח לך, כי בעוד בתפקיד הנוכחי אין לך מתחרים ומקומך יציב, בתפקיד החילופי יש רבים וטובים שיוכלו להתחרות בך ולסכן את קביעותך.
האיש החכם יֵדע לזהות את שורש בעיות המשמעת של הבת שלך, בבית הספר, ובמקום לעשות לה ‘טבלת התנהגות’ יומית, הוא ימליץ לך לשלוח אותה ל…חוג פסנתר.
אבל מכיוון שאין לנו ‘איש חכם’ בכיס, להתייעץ איתו על כל צעד ושעל, לכן בשגרת חיינו אנחנו רוב הזמן עושים בחירות לבדנו ומקבלים החלטות בעצמנו.
ישנם דברים שבהם יחסי ה’סיבה-תוצאה’ ברורים לגמרי. לדוגמה, ריצה על רצפת שיש רטובה תגרום בהסתברות גבוהה להחלקה. כמו כן, הופעה מרושלת לריאיון עבודה תחזיר אותנו די בוודאות אל מדור ה’דרושים’.
העניין הוא שהחיים בנויים (גם ואולי בעיקר) ממהלכים ארוכים ומורכבים הרבה יותר, שכדי לראות את הקשר בין הסיבה לַתוצאה צריכים לעשות ‘זום אאוט’ רציני, תוך כדי שימת לב לפרטים הקטנים ושמירה על עֵרנות מחשבתית מתמדת.
איך ולמה זה קרה
הוא: “מה, אתה לא יודע לאן הוא נעלם פתאום?! כבר שנתיים, נעבעך, מאושפז במחלקה סגורה”. אתה: “מה א-ת-ה אומר! זוכר אותו ילד קטן וחמוד כזה. אחר כך בחורצ’יק שמח במיוחד. נכון, הוא תמיד היה עם חיוך ‘לא קשור’ על הפנים, אבל מכאן ועד למחלקה סגורה?! שה’ ישמור”…
הוא: “לא שמעת על הסכסוך הגדול שפרץ שם וקורע את המשפחה לשתיים?”. אתה: “סכסוך?! אצלם?! לא יכול להיות. פשוט לא יכול להיות. כל השנים קינאתי באחווה ובלכידוּת המשפחתית שלהם!”…
הוא: “אל תשאל, הבן הגדול שלו עזב וחי בעיר הגדולה וגם הבן השני שלו עושה רושם שהוא כבר עם רגל אחת בחוץ”. אתה: “מה?! אתה בטוח?! לא אשכח איך כל שבת הייתי רואה אותו הולך לבית הכנסת ומבית הכנסת כשהוא מוקף בחבורת בניו, ממש כמו אדמו”ר וחסידים!”…
איך כל זה קרה. ולמה. והאם אפשר היה למנוע זאת.
בלאי של שנתיים
אז לפני הכול בואו נניח הנחת יסוד הגיונית אחת שהיא לכאורה לא מוטלת בספק: לכל תוצאה יש סיבה ולכל מציאות קיים רקע מקדים.
כעת ניכנס קצת לרזולוציה.
הגמרא במסכת בבא קמא (כא,א) אומרת: “בֵּיתָא מְיַתְּבָא – יָתֵיב”. בית מיוּשב, כלומר שגרים בו אנשים, יישובו מתקיים. ומסביר רש”י: “לפי שהדָרים בתוכו רואים מה שהוא צריך, ומתקנים אותו”.
אתה נכנס לבית שלא התגוררו בו שנה-שנתיים והוא נראה כמו חורבן מושלם. למה זה? הרי בלאי של שנתיים אינו אמור להיות חמור עד כדי כך?! אומרת לנו הגמרא, תלוי אם זהו בית מיושב ומטופל או בית העומד שומם.
להמחשה נדגים: הציר של החלון הגדול בסלון התרופף. קורה. לא משהו חמור. כל מה שצריך זה לקחת מברג ולחזק את הציר הרופף אל המסגרת. אבל אם לא גרת בבית ולא ראית שהחלון התחיל להתנדנד, אז כעבור חודש הוא… נפל. חודשיים לאחר מכן בא החורף וגשם חדר פנימה. הגשם הרטיב את הקירות ופורר אותם. אחר כך הגיע האביב וציפורים נכנסו פנימה וקיננו בחדרים. שאריות הקינים ולכלוכים נוספים שעפו עם הרוח סתמו את חורי הניקוז ברצפה, ובחורף שלאחר מכן הבית שב והוצף על ידי הגשם. המרצפות החלו לרקוד וכל הבית כאמור – חורבן אחד גדול.
ולחשוב שאת כל זה אפשר היה למנוע… בעזרת כמה תנועות סיבוביות של מברג.
אצבע על הדופק
אז מה הפתרון?
לפני הכול הוא מתחיל בתודעה שלנו. עלינו להבין ולהפנים שלכל מציאות קדמו גורמים. וששום מצב (משמעותי) אינו מתפתח בלי סיבה או לפחות תנאים נסיבתיים.
דבר שני, להיות כל הזמן עם אצבע על הדופק:
שמתם לב לכך ש’שמחת החיים’ היתרה של הילד שלכם גורמת לו להיות מנוצל על ידי חבריו לכיתה? אל תתעלמו. לכו להתייעץ ולקבל הדרכה קודם שהעניין יתפתח לכדי אתגר של ממש.
פני האח במפגש המשפחתי האחרון לא היו כתמול שלשום? בִּדקו את הסיבה לכך בטרם יצטברו משקעים אשר יום אחד יתפרצו בדמות סכסוך גדול.
הבחור שלכם רוצה לנסוע בחופש לטייל עם חברים? בררו מי הם החברים, לאן הם נוסעים, היכן יתפללו, מה הם יאכלו, איפה ילונו וכו’.
ודבר שלישי, אם כבר התפתחה לה בעיה כלשהי, אל תשלו את עצמכם שהיא תיפתר מאליה. בדיוק להפך, בעיה קטנה היא כמו עִשבייה שוטה שחדרה לערוגה. היא מעמיקה שורשים, גדֵלה פרא ובאה על חשבון הפרחים היפים.
לקום כעת מהכורסה
הורים יקרים: אם הילד שלכם יום אחד – חס וחלילה!!! – ייעלם מהבית ודעתכם תיטרף עליכם מדאגה ומשברון לב, זה לא יקרה בחלל ריק. יהיו לכך סיבות מקדימות. והסיבות הללו יכולות להיות אובייקטיביות, שאתם אמנם לא גרמתם אבל בהחלט ייתכן שבחרתם להתעלם מהן, והן גם יכולות להיות כאלה (וזה כמובן הכי כואב) שאתם במו ידיכם – כמובן בלי כוונת זדון אלא מתוך קוצר רואי שמנע מכם להביט על התמונה המלאה – הבאתם על עצמכם…
זה יקרה בגלל אורח החיים המתירני שלכם. זה יקרה בגלל שאתה, אבא יקר, לא מצאת אף פעם זמן ללמוד תורה ולמלא את עצמך בתוכן יהודי בעל משקל. זה יקרה מפני שאפשרתם לו להיחשף לתכנים בלתי ראויים. זה יקרה מפני שלא התחשק לכם לבוא לאספת ההורים ולשמוע מפי המחנך את האמת הלא נעימה, כשהיא עוד הייתה קטנה וניתנת לתיקון בקלות יחסית.
אבא’לה ואמא’לה, אם אתם באמת אוהבים את הילדים שלכם – וברור שזה כך – עליכם להיות אקטיביים. ממש לעבוד בזה. לעבוד בלהיות הורים. כאלה שחושבים כל רגע ורגע על טובת הילדים ועתידם, ולא רק איך לרַצות אותם ולקנות מהם עוד כמה שעות של שקט תעשייתי.
וכדאי לזכור: ככל שמקדימים לעשות זאת, העבודה היא קלה יותר. כי אם איננו רוצים למצוא את עצמנו יום אחד מול ‘חורבן מושלם’, עלינו לקום כעת מהכורסה הנוחה, לגשת לארגז הכלים, להוציא ממנו מברג ולחזק את הציר הרופף בחלון.
תגובות
אין תגובות