לא רק שנאת חינם. רשימה סודית של שמונה הסיבות שגרמו לחורבן

אני רוצה לבקש מראש את סליחת קמצא ובר קמצא, ובעיקר את סליחתו של בעל הסעודה: אתם לא הסיבה היחידה לחורבן הבית.

האמת שזה קצת נאיבי מצידי לבקש מהאנשים האלה סליחה. הרי אנחנו יודעים שהם לא בדיוק נוחים לסלוח, בעיקר השניים האחרונים. גם בר קמצא וגם בעל הסעודה הם נרקיסיסטים שרואים רק את עצמם. אם רק אחד מהם היה קצת פחות עוסק בכבוד של עצמו, היינו היום במקום אחר לגמרי. אבל מה לעשות, נפלנו על שני אנשים שמנוהלים בידי האגו שלהם. זה הדבר היחיד שמעניין אותם, ומצידם שיישרף העולם. וגם בית המקדש.

תראו, אני לא כופר בסיפור הקשה הזה על חורבן בית שני, שמובא בגמרא במסכת גיטין, וחלילה לא מזלזל בחומרה של שנאת חינם (ראינו בשנה האחרונה לאן שנאת חינם והסתת חינם יכולות לקחת אותנו), אבל בכל זאת, אני רוצה לעשות צדק היסטורי ולצטט גמרא נוספת, במסכת שבת, שמביאה רשימה מפורטת של סיבות נוספות לחורבן הבית הראשון. סיבות שהרבה פחות מדברים עליהן. או יותר מדויק: לא מדברים עליהן בכלל.

ולמה לא מדברים? כשתקראו את הסיבות, תבינו למה לא כל כך נעים לדבר עליהן. אבל אולי הגיע הזמן. הרי הפוליטיקלי־קורקט השתנה מאז השבעה באוקטובר. מדברים פה בקול על דברים שפעם בקושי העזנו לחשוב. אז כן, נראה לי שזה בסדר לדבר בקול על הסיבות שהביאו לחורבן, וממילא גם הביאו לכל הדברים הקשים שקרו לנו כעם מאז ועד היום.

למעשה, יש שתי סיבות עיקריות שבגללן אנחנו צריכים לשדרג את השיח שלנו על חורבן בית המקדש: קודם כול, כי בימים אלה אנחנו משוועים לגאולה יותר מתמיד. וימי בין המצרים, ובעצם פה אנחנו כבר עוברים לסיבה השנייה, הם ימים לא רק של אבל אלא גם של תיקון. ושוב: אם מדברים על השיח החדש, אז “תיקון” הוא לא מושג אמורפי כזה, לא מחייב. תיקון הוא לא רק רעיון, הוא מעשה.

אחרי שעם ישראל עבר את מה שעבר, רבים וטובים מחפשים משהו מעשי להתחזק בו. הם כבר לא מסתפקים בדיבורי יהדות יפים. הם רוצים “הדתה”. ולא רק שזה לא מאיים עליהם, זה מעודד אותם. נותן תקווה. במצב כה מפחיד ומסובך, עם אויבים משבע חזיתות, אני, האדם הקטן, יכול להשפיע על המציאות: על המציאות של הלוחמים שנלחמים ברגעים אלה בחזית בחירוף נפש, על המציאות של החטופים שמי יודע מה עובר עליהם עכשיו, על המציאות של האויב שלנו שאנחנו כל כך רוצים להמשיך ולראות במפלתו (ובחיסול הבכירים שלו. כלומר, אלו שעוד נשארו, אחרי השבוע).

ולכן, למה להישאר תקועים רק בשיח השנתי על “שנאת חינם”? למה לא לצאת מהקונספציה אל עוד שורת עניינים מעשיים שכדאי להתחזק בהם?

אז הנה לפניכם, בתמצית, רשימת הסיבות המלאה לחורבן הבית. לגזור, לשמור ולתקן.

•

• שמירת שבת. “אמר אביי: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחיללו בה את השבת. שנאמר: כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי, בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ, וּמִשַׁבְּתוֹתַי הֶעְלִימוּ עֵינֵיהֶם'”.

שבת. איזו מתנה גדולה קיבלנו. אי של יציבות, של שפיות, ובעיקר – של קדושה. מה היינו עושים בלעדיה? לא פלא שבימים סוערים אלה יותר ויותר יהודים בעולם כולו מתחברים לשמירת השבת, להדלקת הנרות, לקידוש, לסעודה המשפחתית, להליכה לבית הכנסת, להתנתקות מהתקשורת ומהרשתות.

אבל יש בפסוק שהוזכר בגמרא עניין נוסף שראוי להתעכב עליו, חוץ מחילול השבת עצמו. מי הם הכהנים שעליהם מדבר הנביא יחזקאל במילים כה קשות? מדובר כאן באלה שאמורים ללמד תורה לעם ישראל (“כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ”). ועל אותם אנשי תורה אומר הנביא יחזקאל את הביטוי החריף “חמסו תורתי”.

למה? מה החטא הגדול שלהם? שימו לב לפירוש של רש”י: “עליהם היה להוכיח ולהורות ולהודיע חוק ומשפט – ולא עשו. הרי זה חמס שחמסוה מן הצריכין ללמוד”.

זה מדהים: כשאתה לא אומר מה טמא ומה טהור, מה מותר ומה אסור, כשאתה מעלים עין מחילול שבת ולא מדבר באופן ברור על קדושת השבת, אתה בעצם חומס את התורה. אתה פשוט גונב אותה. ממי? ממי שמחכה לשמוע ממך את הדרך הישרה. אז קדימה, דברו יהדות. אל תחמסו אותה ממי שהיא שלהם.

• שמע ישראל. “אמר רבי אבהו: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו קריאת שמע שחרית וערבית. שנאמר ‘הוֹי מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר שֵׁכָר יִרְדֹּפוּ, מְאַחֲרֵי בַנֶּשֶׁף יַיִן יַדְלִיקֵם, וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל תֹּף וְחָלִיל וָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם – וְאֵת פֹּעַל ה’ לֹא יַבִּיטוּ וּמַעֲשֵׂה יָדָיו לֹא רָאוּ'”.

הרשימה המפורטת הזו של כלי הנגינה הזכירה לי ציטוט אחר לגמרי: “הַלְלוּהוּ בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר, הַלְלוּהוּ בְתֹף וּמָחוֹל”. כן, מוזיקה היא דבר מצוין. השאלה היא מה הפלייליסט שלך. אילו שירים אתה מנגן, האם הם מהללים את ה’ או שהם משכיחים אותו. והאם אתה קורא קריאת שמע בוקר וערב, כלומר, זוכר מי מנהל את העולם, או שאתה דופק ת’ראש עם נבל תוף וחליל ובורח מהמציאות.

ואז למה זה גורם? “לָכֵן גָּלָה עַמִּי מִבְּלִי דָעַת”. אובדן הדעת מוביל אל הגלות. כמה חשוב ליישר את הדעת פעמיים ביום, בקריאת שמע, בוקר וערב. להזכיר לעצמנו מי באמת מנהל את העולם.

• חינוך יהודי. “אמר רב המנונא: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו בה תינוקות של בית רבן”.

המהר”ל מסביר שעוללים שאינם מתחנכים כראוי בלימוד תורה הם תחילת הסוף של חיי התורה – וזה הרס הנשמה העתידה של העם, מה שמביא לידי חורבן גשמי. ובהמשך אומרת הגמרא: “אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן”.

כלומר, קיום העולם תלוי בהבל הפה של ילדים קטנים שמקבלים חינוך יהודי טוב. הם אלה שנותנים את הכוח. כל ילד יהודי, גם בגיל הגן, בעיקר בגיל הגן, שמחובר לזהות היהודית, למורשת שלנו, לשורשים, עוזר כרגע מאוד. מפי עוללים ויונקים ייסדת עוז, להשבית איסמעיל הנייה ופואד שוכר.

• בושה. “אמר עולא: לא חרבה ירושלים אלא מפני שלא היה להם בושת פנים זה מזה, שנאמר: ‘הֹבִישׁוּ כִּי תוֹעֵבָה עָשׂוּ”. כלומר, הם היו צריכים להתבייש במעשי התועבה שלהם, אבל: “גַּם בּוֹשׁ לֹא יֵבוֹשׁוּ, גַּם הַכְלִים לֹא יָדָעוּ”.

אין בושה, ואפילו להיכלם הם כבר לא יודעים. ומה ההבדל בין בושה לכלימה? מסביר המלבי”ם: “הבושה באה מעצמו, והכלימה היא מאחרים”. ואת שני אלה כבר אין. הלכה הבושה, הלכה הכלימה.

• כבוד. “אמר רבי יצחק: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שהושוו קטן וגדול. שנאמר: ‘וְהָיָה כָעָם – כַּכֹּהֵן, כַּעֶבֶד – כַּאדֹנָיו, כַּשִּׁפְחָה – כַּגְּבִרְתָּהּ, כַּקּוֹנֶה – כַּמּוֹכֵר, כַּמַּלְוֶה – כַּלֹּוֶה'”.

מכירים את התחושה הזאת, שכולם אותו דבר, שאין הבדלים? לדעתי זה קשור בדורנו גם בסמכות הורית. בילדים שמנהלים את המשפחה במקום שההורים יובילו ויחנכו. הילד במרכז. וזה קשור גם לתרבות הרשתות והטוויטר, שם כל אחד הוא מיד “מאן דאמר”. בקיצור, קצת כבוד. אפילו יראת כבוד. זה בונה את ירושלים.

• אמת. “אמר רבי חנינא: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה. שנאמר: ‘הָיוּ שָׂרֶיהָ כְּאַיָּלִים לֹא מָצְאוּ מִרְעֶה’. מה אייל ראש של זה בצד זנבו של זה, אף ישראל שבאותו הדור כבשו פניהם בקרקע ולא הוכיחו זה את זה”.

כלומר, אנשי דור החורבן לא הוכיחו את מי שצריך להוכיח, אלא טמנו את הראש שלהם בזנב של זה שלפניהם. ראש קטן. רואה רק כמה סנטימטר קדימה. לא מזהה תהליכים. לא מתריע מפני מה שצריך להתריע. לא אומר את האמת. כי למה להסתבך, למה להסתכן בלהגיד משהו שהוא לא פוליטיקלי־קורקט?

• היחס לרבנים. “אמר רב יהודה: לא חרבה ירושלים אלא בשבילו שביזו בה תלמידי חכמים. שנאמר ‘וַיִּשְׁלַח ה’ אלוקי אֲבוֹתֵיהֶם עֲלֵיהֶם בְּיַד מַלְאָכָיו הַשְׁכֵּם וְשָׁלוֹחַ, כִּי חָמַל עַל עַמּוֹ וְעַל מְעוֹנוֹ”.

הקב”ה שחומל על עם ישראל שולח לו גדולי תורה שיקראו לו לתקן את דרכיו. אבל עם ישראל מבזה את תלמידי החכמים שה’ שלח אליו: “וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים וּבוֹזִים דְּבָרָיו וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִאָיו – עַד עֲלוֹת חֲמַת ה’ בְּעַמּוֹ עַד לְאֵין מַרְפֵּא”. וכאן מודיעה הגמרא: “כל המבזה תלמידי חכמים – אין רפואה למכתו”.

המפרשים מסבירים את האמירה המפחידה הזאת: התקווה האחרונה של החוטא היא שמישהו יראה לו את הדרך הטובה וישפיע עליו לחזור בתשובה, אבל אם הוא בז לתלמידי החכמים, אז הוא הופך לחשוך מרפא. הוא דחה את הדרך האחרונה להינצל. זהו. אין רפואה למכתו.

• אמונה. “אמר רבא: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמנה. שנאמר ‘שׁוֹטְטוּ בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלַי͏ם וּרְאוּ נָא וּדְעוּ וּבַקְשׁוּ בִרְחוֹבוֹתֶיהָ, אִם תִּמְצְאוּ אִישׁ אִם יֵשׁ עֹשֶׂה מִשְׁפָּט, מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה – וְאֶסְלַח לָהּ”.

וואו, חנן פורת מסביר כל כך יפה מהם “אנשי אמנה”, אנשים של מידות מיוחדות ותורה מיוחדת, בדיוק האנשים שאנחנו נחשפים אליהם בתקופה האחרונה בעוצמה. נראה לי שדווקא בסעיף הזה עם ישראל עשה כברת דרך יפה. גם בגיבורי רוח שמתגלים בקרבנו, וגם בצמא שלנו להקשיב להם. תבדקו את לוח ההרצאות של הדס לוינשטרן או של צביקה מור בתקופה הזאת, בכל המגזרים והציבורים.

וגם במובן הפשוט של הביטוי “מבקש אמונה”: כל מי שמשוטט בימים אלה בחוצות ירושלים, ואפילו בחוצות תל אביב, נתקל באין־ספור “מבקשי אמונה”. נכון, לא כולם אומרים את זה בפה מלא. אז מה, הנביא ירמיהו לא אמר “מדבר אמונה” אלא “מבקש אמונה”. הבקשה היא כבר דבר גדול. גם אם היא עמוק בתוך הלב. מי שמבקש אמונה – ימצא אותה.

•

זהו, עד כאן הרשימה הסודית של שמונה הסיבות שגרמו לחורבן, בנוסף לסיבה הכה מדוברת של שנאת חינם.

בטח שמתם לב: אנחנו בימים שבהם מדברים כאן הרבה נגד שנאת חינם, השאלה היא מה המטרה. לפעמים פשוט מנסים לקצץ את הכנפיים של הדתיים ושל הימניים שרוצים בהירות, הכרעה, ניצחון וקדושה, כי “שנאת חינם, לא יפה”.

ובכן, יש הבדל בין שנאת חינם ובין הבעה נחרצת של הדעות שלך, של האמת. אז לא להתבלבל, ובעיקר – לזכור ולהזכיר שיש במקורות עוד כמה סיבות לחורבן הבית הראשון והשני. עוד לא ראיתי שום מתנ”ס שמפיק פאנל לתשעה באב תחת הכותרת “לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחיללו בה את השבת – איך נתקן?”.

ואתם יודעים מה? אם ננסה לתקן את שמירת השבת ואת יתר הסיבות שבגללן נחרבו בתי המקדש, אז ממילא ירד דרמטית מפלס שנאת החינם.

למה? כי לדבר על “אחדות” זה דבר יפה, אבל אחדות זה לא רק לא ללכת מכות ברחובות. אחדות כזאת יש גם ליהודי שגר במנהטן או בפריז עם שכניו הלא־יהודים. זה לא אחדות, זה נימוס. האחדות העמוקה שלנו מושתתת על זהות משותפת. על מורשת עתיקה שמאחדת אותנו, את כל היהודים, מכל העדות והסוגים.

שמונת הסעיפים האלה מחברים אותנו סביב עולם של ערכים (ושל מעשים!), שיכול לאחד אותנו למרות כל ההבדלים. לאחד באמת.

הטור מתפרסם בעיתון ‘בשבע’