מחצבת ענק מסוף ימי הבית השני נחשפה בהר חוצבים. מה גילו? • צפו

מחצבת ענק – אחת מהגדולות הידועות בירושלים, המתוארכת לסוף ימי הבית השני – הולכת ונחשפת בשבועות האחרונים בחפירה שמנהלת רשות העתיקות באזור התעשייה הר חוצבים שבירושלים, במימון חברת ויתניה.

החפירה הנוכחית חושפת טפח נוסף מתולדותיה של ירושלים בתקופת הזוהר שלה זמן קצר פני חורבנה בידי הרומאים בשנת 70 לסה”נ.

האזור הנחפר משתרע על שטח של כ-3,500 מ”ר ומהווה חלק משדה מחצבות גדול, בו נמצאו כלי אבן אשר לפי ההלכה לא קיבלו טומאה, והיו בשימוש האוכלוסייה היהודית.

במהלך החפירה, חשפו הארכיאולוגים עשרות אבני בניה בגדלים שונים, וכן תעלות חציבה וניתוק, המעידות על גודלם של גושי הסלע שנחצבו במקום.

“מרבית אבני הבנייה שנחצבו מכאן היו לוחות סלע עצומים, שהגיעו לאורך של כ-2.5 מטר, רוחב של 1.2 מטר ועובי של כ-40 ס”מ”, אומרים מיכאל טשרנין ולרה שילוב, מנהלי החפירה מטעם רשות העתיקות.

“משקלו של כל גוש חצוב כזה עמד על כ-2.5 טון! גודלן המרשים של האבנים שנחצבו מכאן במחצבה עשוי להעיד על כך שהן נועדו לשמש כאבני בנייה באחד ממפעלי הבנייה הממלכתיים הרבים שהתבצעו בירושלים של סוף ימי הבית השני, החל מימיו של המלך הורדוס הגדול – שמלך בין השנים 4-37 לפנה”ס.

“לפי המקורות היסטוריים, מפעלי הבנייה של הורדוס בירושלים כללו, בראש ובראשונה, את הרחבת שטח הר הבית ובית המקדש. בנוסף לכך, בימי שלטונו ברחבי העיר נבנתה שורה של מבני ציבור מרשימים – ארמונות וביצורים, שדרשו כמות עצומה של אבני בנייה איכותיות. מפעלי בנייה מונומנטליים נמשכו בעיר גם בימי יורשיו של הורדוס: החשוב מבין הפרויקטים האלה היה הקמת ‘החומה השלישית’ של העיר על ידי נכדו של הורדוס – המלך אגריפס הראשון – שמלך בין השנים 37-44 לסה”נ.

“ניתן לשער, במידה רבה של זהירות, שלפחות חלק מאבני הבנייה שנחצבו מכאן נועדו לשמש כלוחות ריצוף בשביל רחובות ירושלים של אותה התקופה”, אומרים טשרנין ושילוב. “בחפירה אחרת של רשות העתיקות, המתנהלת בשנים האחרונות בעיר דוד, הארכיאולוגים גילו רחוב מרוצף (הרחוב המדורג – “דרך עולי הרגל”) המתוארך אף הוא לסוף ימי הבית השני. למרבה הפלא, מסתבר שאבני הריצוף של רחוב זה זהות בגודלן, בעוביין ובהרכבן הגיאולוגי, ללוחות האבן שהונפקו במחצבה הנחשפת עתה בהר חוצבים.

באחת מפינות המחצבה, הופתעו הארכיאולוגים לגלות כלי אבן תמים (שלם). הכלי, שנחבא בפינה במשך אלפיים שנים, התגלה כמעט במקרה על ידי הארכיאולוג אלכס פצ’ורו. “מדובר בכלי טהרה מאבן מסוג ששימש את היישוב היהודי בימי הבית השני”, אומרת לרה שילב. “ייתכן שהוא עוצב במקום, בשטח המחצבה, או שהוא הובא במיוחד לאתר כדי לשמש את החוצבים”.

לדברי ד”ר עמית ראם, ארכיאולוג מרחב ירושלים ברשות העתיקות: “אנחנו פועלים ללא לאות, יחד עם היזם, כדי להציג את המחצבה ולשלב אותה במתחם המסחרי המתוכנן לקום כאן. כך, הציבור כולו יוכל להתרשם מהמפעל האדיר הזה של חציבת האבנים לירושלים של ימי הבית השני”.