בית המשפט קבע מזונות זעומים לאברך – כי אשתו משתכרת יותר ממנו

בפסק דין לא שגרתי קבע השופט ניר זיתוני, מבית המשפט לענייני משפחה בקריות, כי על אב חרדי להעביר דמי מזונות זמניים והוצאות מגורים לארבעת ילדיו, בסך כולל של 2,400 שקלים בחודש, וזאת חרף דרישתה של אשתו לשעבר, כי סכום זה יעמוד על לא פחות מ-14 אלפים שקלים בחודש.

הטבות חניה לתושבי ירושלים: מי זכאי? איך מממשים את ההטבות?

את הבעל ייצגו עורכי הדין אברהם לוי ושמעון קרייף ממשרד עורכי הדין לוי-קרייף.

במהלך נישואיהם נולדו לבני זוג חרדיים, תושבי הצפון, ארבעה ילדים. אך אז עלו יחסיהם על שרטון והאישה הוציאה נגד הבעל צו הגנה, עקב טענות לאלימות.

לדברי הבעל, שהורחק לישוב בדרום, מדובר בתלונת שווא, שבעקבותיה איבד את מעמדו כאברך, ונאלץ למצוא תעסוקה בשוק העבודה, ללא כל הכשרה או השכלה.

שכר האישה, המועסקת בהייטק, עמד על כ-18 אלף שקלים בחודש.

על פי הסכמות בין הצדדים בטרם נישואיהם, האישה אמורה הייתה לממן את עלויות הבית ולגדל את הילדים, על מנת לאפשר לבעל ללמוד בכולל. הסדר זה הופסק, כמובן, עם פתיחת הליכי הגירושין בין הצדדים.

בני הזוג ניהלו בבית הדין הרבני את הדיון בשאלת האחריות ההורית על ארבעת ילדיהם, שם נקבע כי האישה תגדל את הילדים בבית המשפחה, והבעל ישהה עימם בכל סוף-שבוע שני, וזאת עקב שעות עבודתו הארוכות.

בתביעתה טענה האישה כי בעקבות הפרידה ובשל הצורך לטפל בארבעה ילדים, היקף משרתה בחברת ההייטק פחת משמעותית, ולפיכך גם שכרה פחת במחצית לכ-9,000 שקלים.

עורכי הדין לוי וקרייף, הצביעו בפני בית המשפט על חוסר החפיפה בין מועד ירידת שכרה של האישה, לבין המועד בו פרץ הסכסוך, וטענו כי ירידת השכר נוצרה באופן מלאכותי, לקראת הגשת תביעת המזונות, במטרה להשפיע על גובה המזונות שייפסקו.

לטענת האישה, במועד הפרידה, הבעל היה אברך כולל שקיבל כ-6,000 שקלים בחודש, ונוסף על כך השתכר אלפי שקלים נוספים, וזאת משיעורי תורה שהעביר, וכן מעבודה בחנות לתשמישי קדושה ומשליחויות.

האישה ביקשה מבית המשפט לחייב את הבעל בתשלום מזונות ארבעת ילדיהם בסכום של 9,290 שקלים בחודש, וכמו כן לחייבו בתשלום מחצית מסכום המשכנתא החודשית הרובצת על דירתם המשותפת.

בנוסף על כך, ביקשה האישה לחייב את הבעל בתשלום מחצית מההוצאות החינוכיות והרפואיות של הילדים.

עורכי הדין לוי וקרייף, טענו בתגובה, כי מדובר במצג שווא. לדבריהם, יכולת השתכרותו של האב נמוכה מאד, ולמעשה עומדת על שליש מיכולתה של אשתו.

לדבריהם, לאורך מספר שבועות לאחר שפרץ הסכסוך הוא לן ברכבו, ובהמשך נאלץ ללוות כספים מחברים ומקרובי משפחה על מנת לממן שכירת הדירה בדרום הארץ.

בנוסף טענו עורכי הדין, כי האישה אכן משלמת את מלוא המשכנתא על הדירה המשותפת, אך עם זאת, היא הסתירה מבית המשפט את העובדה כי היא עושה זאת במסגרת הסכם עליו חתמו בני הזוג, ואשר אושר בפני בית הדין הרבני. על פי אותו הסכם, האישה היא זו שתישא בתשלום מלוא המשכנתא, ובתמורה לא תחויב בדמי שימוש בחלקו של הבעל בדירתם המשותפת.

לטענת עורכי הדין לוי וקרייף, האישה בבקשתה התעלמה מפסיקות בית המשפט העליון, לפיהן יש לחייב אימהות במזונות ילדיהן מעל גיל שש באופן שווה לאבות.

השופט זיתוני קיבל את טענותיהם של עו”ד לוי וקרייף, וקבע כי עקב פערי ההשתכרות בין הצדדים תישא האם ב-75% מהוצאות הילדים והאב רק ב-25% מהן.

לפיכך קבע כי האב יחויב בתשלום מזונות מלאים רק עבור בנו הצעיר שעדיין לא מלאו לו שש שנים, וזאת על פי סכום המינימום שנקבע בפסיקה, בסך 1,300 שקלים בחודש. עבור יתר הילדים, שכבר חצו את גיל שש, חייב השופט זיתוני את האב בדמי מזונות זמניים בסך 208 שקלים בלבד לכל ילד.

השופט גם פטר את האב מהשתתפות בתשלום המשכנתא לאור ההסכם בין בני הזוג, אותו הסתירה האישה וחשף הבעל, אך הוסיף לדמי המזונות שהוטלו על האב הוצאות מדור בסך 516 שקלים בחודש.

בנוסף קבע השופט זיתוני, כי גם בהוצאות המיוחדות יישא כל בן זוג בהתאם ליכולת השתכרותו. לפיכך קבע שהאם שתישא ב-75 אחוזים מהוצאות החינוך והבריאות של הילדים, וביתרה (25% בלבד) יישא האב.

בסך הכל נדרש הבעל לשלם סכום של 2,440 שקלים בחודש, כשסכום זה כולל גם את דמי המזונות הזמניים וגם את הוצאות המדור לילדיו הקטינים, ועל כך הוא יוסיף רבע מהוצאות החינוך והבריאות שלהם.

פסק הדין הותר לפרסום, תוך שמירה על פרטיות הצדדים.