העיתון הכלכלי ‘דה מרקר’ מפרסם היום (שישי), כתבת תחקיר גדולה, על עיריית בני ברק. בכתבה של רוני לינדר ונתי טוקר,
“בשנים האחרונות בני ברק התעשרה ותקציב העירייה ב-2024 צפוי להגיע ל-2.1 מיליארד שקל, אחרי שזינק ב-50% בחמש השנים האחרונות”, נאמר בכתבה. “בני ברק סגרה את הפער מול ערים שבהן מספר דומה של תושבים כמו באר שבע, אשדוד ופתח תקווה. אלא שהזינוק הזה, שנובע במידה רבה מההתפתחות המהירה של אזור התעשייה של העיר, אינו מתבטא באיכות החיים של תושביה”.
למרות המאבקים הממושכים של יעקב וידר, חבר מועצת העיר מטעם הליכוד, והגשת אלפי הסתייגויות, וידר לא הצליח למנוע את אישור תקציב העירייה, אבל הוא לא מתייאש.
“אני אאוטסיידר. אבל אני לא לבד – אני עם התושבים”, אומר וידר ל’דה מרקר’. “הדברים שעליהם אני מדבר מפריעים לאנשים. אתם חושבים שאם אדם הוא חרדי עם זקן ארוך, הוא רוצה לראות עכברוש מטפס לקומה רביעית? הוא רוצה לראות שגונבים אותו?”
ואכן, בזמן שעורכי התחקיר ראיינו את וידר ניגשו אליו אנשים, הביעו תמיכה ולחצו את ידו. “אל תוותר”, אומר לו אחד מהם, ומעט אחר כך מבקש חרדי בשולחן שלידנו להתערב בשיחה: “המצב פה מזעזע. יש פה כמויות של עובדי עירייה שמכניסים אותם לעירייה בדילים – ולא עושים כלום עבור הציבור”.
אז לאן זורם הכסף הגדול הזה?
“המקום הראשון הוא כוח אדם. זאת מילת הקסם. בעיריית בני ברק יש יותר מ-7,000 עובדים. זה יותר מכל העיריות שידוע לי. האם כולם עובדים? אין לי איך לבדוק את זה. פעם ביקשתי רשימה של כל העובדים, לא קיבלתי. יש מימון של משגיחים ושוחטים ב-8 מיליון שקל – את מי הם שוחטים? אולי את הציבור. אף עירייה לא אמורה לממן את זה, זה מנגנון ג’ובים עצום.
“עשרות מיליוני שקלים הולכים לעובדי קבלן עלומים שמופיעים כמעט בכל סעיף תקציבי. מי הם? אין לאף אחד מושג. אין בספר התקציב בשום מקום פירוט של העובדים האלה. התקציב כולל הוצאות של מיליוני שקלים לארוחות, כיבוד וחגיגות, פרסומים, יחסי ציבור. הטריק הוא להציף את התקציב בהמון סעיפים קטנים, אבל לא לפרט לאן בדיוק הכסף הולך, והשיא הוא בשיפוץ של הקומה והלשכה של ראש העירייה עוד לפני שהתקציב אושר”.
בחינה של תקציב העירייה אכן מעידה שהוא מכיל עשרות סעיפים של כוח אדם קבלני, למשל, ללא ביאורים.
בדו”ח של חברת מעלות מנובמבר, נקבע כי הניהול הפיננסי שלה דווקא מתאפיין ב”מדיניות פיננסית זהירה וניהול שמרני של תקציביה”. וידר אומר על כך: “בבני ברק למדו לקח מהתקופה שבה הייתה ועדה קרואה בעיר ושומרים היטב על המסגרת, אבל בתוך המסגרת התקציבית יש חופש פעולה מוחלט שחברות כמו מעלות לא בוחנות”.
בדה מרקר מציינים, כי המספרים שמציג וידר, שכוללים יותר מ-4,000 עובדי עירייה ועוד אלפי עובדי קבלן שמועסקים על ידי העירייה, אכן קיצוניים. לצורך ההשוואה, ערים בגודל דומה לבני ברק, כמו אשדוד ובאר שבע, מעסיקות פחות מ-3,000 עובדים. סעיף שוחטים לא קיים בערים אחרות.
אז איך זה שאתה מכניס רק מנדט אחד למועצה?
“זאת גם הטענה שלהם כלפיי. אז אמרתי: בואו נערוך מערכת בחירות אחת שבה אתם לא מערבים את הרבנים, יעקב וידר מול חנוך זייברט – ונראה מי מקבל יותר. גם אני מכבד רבנים, הבעיה היא שאני יודע שהאנשים האלה משקרים לרב. שאלתי את חברי המועצה: עם איזה רב ישבתם על התקציב הזה של 2 מיליארד שקל? כשהעליתם ארנונה? כשהטלתם מס שמירה שלא קיים בערים אחרות?”
איזה עתיד אתה צופה לבני ברק?
“מה המדד למדינה רקובה? שהשלטון מתעשר והציבור נהיה יותר ויותר עני. מי שאשם זה לא רק העירייה, אלא גם מי שמאפשר לה להמשיך כך – המשטרה, הפרקליטות, משרד הפנים. מבחינת המדינה, בבני ברק גרים בבונים שעלולים לפלוש לערים מסביב ולעורר מהומות, ויש חבורת עסקנים מושחתים ששומרת שהם לא ייצאו מהגבולות – אז נעלים עין”.
לדבריו, “העסקנים האלה הם הכי עשירים במגזר החרדי – אבל הם מוודאים שאנשים פה יישארו עניים, בלי תארים ובלי יכולת להתפרנס”.
העירייה הגיבה: “חלק מהטיעונים נדחו על הסף בבית המשפט”.