חרדית תובעת מיליונים מהדסה וכללית: מות תאום ושיתוק אחיו

צעירה חרדית כבת 23, נשאה ברחמה תאומים. למרבה הצער, היום שאמור היה להיות אחד המשמחים בחייה, הסתיים באופן טרגי מאוד: אחד התאומים נפטר סמוך ללידה, ואחיו נולד עם שיתוק מוחי.

לפי הנטען בתביעת מליונים שהוגשה נגד שירותי בריאות כללית והמרכז הרפואי הדסה הר הצופים –  בשמם של הילד הנכה והוריו, באמצעות עורכת הדין דיקלה ואנונו – מה שהוביל למקרה החמור הוא דלקת בדרכי השתן שממנה סבלה האישה בזמן ההיריון בסיכון ולא טופלה. כתוצאה מכך, כך נטען, היא נקלעה ללידה מוקדמת שסיכנה את העוברים.

לפי הנטען בתביעה, רשלנות נוספת, של הצוות המיילד ב’הדסה’, תרמה למות אחד העוברים בסמוך ללידה, ולהפיכת אחיו למשותק מוחין.

לדברי עו”ד ואנונו, התובעת החרדית ילדה בלידה ראשונה ילד בריא, אך הריונה השני הסתיים בהפלה טבעית.

על פי התביעה, בחודשים הראשונים של הריונה השלישי, התגלה אצל האישה זיהום בדרכי השתן. למרות שהיה זה היריון תאומים, המוגדר כהיריון בסיכון על פי הוראות משרד הבריאות, איש בצוות הרפואי שטיפל באישה, לא דאג לטפל בזיהום, ולבצע מעקב תקופתי אחר התפתחותו. למעשה, כך נטען, הצוות הרפואי התייחס להריונה של האישה כהיריון רגיל שלא מצריך כל מעקב.

לדברי עו”ד ואנונו, כתוצאה מהזיהום, עברה האישה בשבוע ה-25 להריונה, פקיעת קרומים מוקדמת, אושפזה לאורך שבוע בבית החולים ‘הדסה הר הצופים’, ואז בוצע בה ניתוח קיסרי להצלת התאומים.

התאומים נולדו במשקל נמוך מאד, וטופלו במחלקת הפגייה של בית החולים, שם, כעבור קצת יותר מ-24 שעות, נפטר אחד מהם, בעוד השני התגלה כסובל משיתוק מוחי חמור, המלווה אותו ואת הוריו עד היום.

לדברי עו”ד ואנונו, “האישה וילדיה נפלו קורבן לרשלנות כפולה – מחד גיסא, הצוות הרפואי בקופת חולים ‘כללית’ לא התייחס כלל לזיהום שפשה בגוף היולדת לאורך הריונה, ובכך תרם ללידה מוקדמת. מאידך, כשכבר אושפזה האישה בבי”ח הדסה, בשל פקיעת קרומים מוקדמת, היא וילדיה לא זכו לטיפול אנטי-זיהומי, שהיה מונע את התפשטות הזיהום מיילוד אחד לשני בתוך הבטן.

“בנוסף, לא ניתן להם טיפול של תוספים, שהיה מאפשר התפתחות מוח וריאות תקינים בימים ובשעות שקדמו ללידה, וכך היה עשוי להימנע, בסבירות גבוהה, השיתוק המוחי שממנו סבלו השניים, ואשר אף הוביל למותו של אחד מהם בטרם עת”.

לכתב התביעה צורפו שלוש חוות דעת רפואיות.

ד”ר מריוס ברגר, מומחה ליילוד ולרפואת נשים, קובע בחוות דעתו, שהיה על הצוות הרפואי בקופת חולים ‘כללית’ להתייחס אל הריונה של היולדת כהיריון בסיכון, ולו רק משום שהיה זה היריון תאומים.

“במקרה זה, אנו דנים ללא מחלוקת בהריון בר סיכון – הריון תאומים. ללא כל ספק שגם ללא עדות לזיהום בדרכי השתן היה צורך לבצע תרבית שתן”, קובע ד”ר ברגר. לדבריו, “הנזק במקרה זה נגרם בשל התנהלות הכושלת של הצוות הרפואי במהלך ההיריון, שלא דאג לעקוב אחר האפשרות של זיהום בדרכי השתן, גם כאשר הייתה להם עדות להשתנת תאים לבנים (בדיקת שתן לתאי הדם הלבנים)”.

לדבריו, זיהום תוך רחמי מהווה סיבה שכיחה ללידה מוקדמת, וטיפולים אנטיביוטיים בזיהומים תוך רחמיים הוכיחו את יכולתם למנוע לידה מוקדמת.

לדברי ד”ר ברגר, “לידה מוקדמת היא הבעיה העיקרית במיילדות כיום, המהווה 70% מהתמותה סביב הלידה וכמעט מחצית מהתחלואה הנוירולוגית ארוכת הטווח. כ-10% מכלל הלידות הינן מוקדמות, אך רוב המחלות הקשות והמוות מתרכזות ב-1 עד 2 אחוזים של תינוקות שנולדו בפחות משבוע 32 להריון ואשר שוקלים פחות מ-1500 גרם”.

הוא מוסיף בחוות דעתו, כי שיעור הלידות המוקדמות לא ירד בעשורים האחרונים, “אלא ההישרדות – שיעור התינוקות הנולדו בטרם עת גדל, כך ש-80 אחוז מהתינוקות במשקל 500 עד 1000 גרם שורדים כעת”.

ד”ר ברגר מתייחס לאי מתן האנטיביוטיקה בחדר הלידה, לאחר פקיעת הקרומים: “אמנם נתנו ליולדת את המנה הראשונה של סטרואידים, אך לא נתנו לה אנטיביוטיקה. במקרה זה לא מספיק היה לתת אנטיביוטיקה אלא היה צריך לערב מיקרוביולוג קליני כדי לבחור אנטיביוטיקה רחבת טווח על פי החיידקים שעלולים להיות בגופה של האישה ובראש ובראשונה E.Coli”.

על פי חוות הדעת והפרוטוקול הרפואי, האישה קיבלה אנטיביוטיקה רק לאחר הניתוח הקיסרי, ורק לאחר שהתערב מיקרוביולוג קליני הצוות הרפואי מצליח להתגבר על חיידק ה- E.Coli שצמח בגופה מכמה וכמה מקורות.

לדבריו, האישה קיבלה לבסוף טיפול שסייע לה, אך לא ניתן לומר את אותו הדבר על התינוקות שנולדו.

לתביעה צורפה גם חוות דעתו של ד”ר דוד קהלת, מומחה ברפואת ילדים וברפואת היילוד. לדברי ד”ר קהלת, הנזקים לתינוקות נגרמו בראש ובראשונה בשל הזיהום שאליו היו חשופים משלבי ההיריון ההתחלתיים.

ד”ר קהלת מציין בחוות דעתו: “תהליך ההתפתחות של הנזק תלוי גם במשך זמן החשיפה לגורם המזיק”. לדבריו, ככל שמשך החשיפה לגורם המזהם גדול יותר, כך ההסתברות לנזק, ומידת חומרתו למערכת העצבים המרכזית, יהיו גבוהים יותר. אך לדברי ד”ר קהלת, זו לא הייתה הסיבה היחידה לנזק רחב ההיקף שנגרם לתינוקות.

“שיעור השיתוק המוחי בקרב פגים שנולדו לאחר היריון של 28-32 שבועות הינו פי 40 גדול בהשוואה ליילודים במועד. האמצעי המוכר והיחיד שנמצא שהוכר כיעיל בהגנה על מוח העובר בפני גורמים מזיקים אליהם הוא נחשף במהלך חייו התוך רחמיים, הוא הטיפול במגנזיום סולפאט הניתן לאימו”.

ד”ר קהלת צירף מחקרים רבים לחוות דעתו אשר מצביעים על כך שמתן מגנזיום סולפאט לאימהות מקטין את הסיכון ללקות בשיתוק מוחי בפגים השורדים.

לדבריו, הצוות הרפואי ב’הדסה’ כלל לא העלה את הנושא לדיון מול האם הצעירה, הטיפול לא ניתן לה, ועל כן רק בשלב מאוחר יותר אובחן התינוק עם שיתוק מוחין.

“אילו המיילדים שטיפלו באם היו שוקלים את הטיפול במגנזיום סולפאט הם בוודאי היו מוצאים את חלון הזמן המתאים לכך”, קובע ד”ר קהלת. “הרופא הסביר היה נוקט באמצעים מניעתיים שהרפואה המודרנית מעמידה לרשותו, כמו טיפול אנטיביוטי נרחב ומגנזיום סולפט לפני הלידה, והיה ממזער את הסיכוי לנזק למוחו של התובע לאחר הלידה. ניתן להניח, בוודאי מעל 50% שהנזקים במוחו של התובע, שהם הגורם לנכותו הקשה, היו נמנעים.”

לדברי עו”ד ואנונו, התינוק ששרד את הלידה שהה בפגייה 5 חודשים וכיום הוא סובל משיתוק מוחין קשה, מסתובב עם קסדה לראשו, רמתו הקוגניטיבית נמוכה, והוא זקוק להשגחה צמודה ועזרה בכל פעולות היום יום.

לתביעה צורפה חוות דעת רפואית שלישית, מאת פרופ’ אבינועם שופר, מומחה בנוירולוגיה והתפתחות הילד. לדבריו, “התובע זקוק לכיסא גלגלים מותאם למצבים בהם הליכה עצמאית לא רלבנטית כגון הליכות ארוכות. זקוק למגינים חיצוניים כגון קסדה ומגן סנטר ואברים נוספים כפי שיידרש. מסיבה זו זקוק גם לרכב להסעתו, הנסיעה בתחבורה הציבורית איננה מוגנת די. זקוק למגורים בקומת קרקע או בבניין עם מעלית. זקוק ללימוד במסגרת שיקומית של החינוך המיוחד שתיתן מענה לכל צרכיו ההתפתחותיים.

“מעבר למסגרת זו זקוק לטיפולי פיזיותרפיה ריפוי בעיסוק וקלינאות תקשורת באופן פרטי בתדירות של פעם בשבוע כל טיפול. הוא וההורים זקוקים להערכה ויעוץ פסיכולוגיים לצורך התנהלותם וניהול התנהגותו זקוק להמשך מעקב נוירו-התפתחותי, ואורתופדי. יש צורך בסייעת למשך כל שעות הערות כדי להבטיח כי כל צרכיו ייענו בצורה מיטבית.”

בתביעה מבקשת עו”ד ואנונו מבית המשפט לחייב את קופת חולים כללית, ואת בית החולים הדסה הר הצופים, לפצות את הילד והוריו, בסכום המקסימלי שבסמכותו (ולכל הפחות 2.5 מיליון שקלים).

התביעה נדונה בבית המשפט המחוזי מחוז מרכז בלוד.

מהדסה נמסר לחדשות 12: “הדסה תגיב כמקובל בבית המשפט באשר למקרה זה, שארע בשנת 2016”.

מכללית נמסר לחדשות 12: “אנו משתתפים בצער המשפחה. כתב התביעה התקבל. מפאת חיסיון רפואי לא נוכל להגיב, אך על פניו נוכל כבר לציין כי טענות התביעה הן חסרות בסיס. הטיפול שניתן במסגרת הקופה הוא מקצועי ולא נפל בו פגם או דופי. תגובה מלאה על כך תינתן במסגרת ההליך המשפטי”.