“יש להם תינוק גמד”: הסיבות שסמינרים דוחים תלמידות חרדיות

האם השיטה לפיה מתקבלות התלמידות לסמינרים החרדיים בירושלים נחשפת?

בתחקיר של שירה קדרי־עובדיה ב’הארץ’ מוצג מסמך פנימי, המשרטט את שיקולי הקבלה והדחייה של תלמידות כיתה ח’ המבקשות להתקבל לסמינרים של ‘בית יעקב’ בירושלים, שעד כה הוכחשו בידי הרשויות – ואת שיטת הדירוג, שאינה קשורה כלל לציונים והישגים אישיים.

“לא הרבה נכתב על הילדה ששמה מופיע בשורה 490 במסמך פנימי של עיריית ירושלים. מה שכן ידוע הוא גילה, שמה והסיבה שבגללה, לפחות לעת עתה, עדיין אינה יודעת היכן תלמד בשנת הלימודים הקרובה”, כותבת קדרי־עובדיה.

היא עצמה תלמידה ללא רבב, “ממש מצוינת”, כפי שנכתב עליה, אך בגלל אחיותיה שסרחו המוסד הלימודי שבו היא מעוניינת – אינה מוכן לקבלה.

מצבה של התלמידה בשורה 2,708 אינו טוב יותר. “לא רצו אותה כי חשבו שהם בעלי תשובה”. בשורה 2,981 מופיעה עוד ילדה שעדיין לא מצאה את מקומה. אך נראה שבמקרה הזה אין סיבה לדאגה: “יש לה את כל הפרוטקציות שבעולם להיות ב’חדש'”, כלומר ב’סמינר החדש’. אלא שאליה וקוץ בה: תוצאות המבחנים של אותה נערה, כך נראה, לא טובות במיוחד. אבל רק צריך שהבוחן “לא יתעלף ממבחן הכניסה שלה”.

לפי התחקיר ב’הארץ’, שורה אחר שורה, לאורך יותר מ–3,000 שמות, נפרשת רשת סבוכה של שיקולים – שהם בחזקת סוד גלוי בציבור החרדי – בקבלתן ל’סמינרים’ של התלמידות שסיימו את בית הספר היסודי ‘בית יעקב’. ככה זה כשלרשימת הקריטריונים האובייקטיבים – כמו ציונים ומידת ההצלחה במבחני הכניסה – מתווספים גם שיקולים נוספים.

במסמך, שנכתב על ידי עובדת מינהל החינוך בעיריית ירושלים והגיע לידי ‘הארץ’, מופיעים פרטים כמו מצב משפחתי של ההורים (“ההורים גרושים, האבא עושה שטויות באמריקה”, נכתב על תלמידה שלא התקבלה לסמינר שרצתה), לבוש של ההורים (“בראיון אבא הגיע בלי חליפה… אז אמרו שזה לא אקטואלי”), מראה חיצוני של התלמידה ומשפחתה (“קיבלו ואחרי שראו אותה לא מוכנים, מפוזרים ומבולגנים, תספורת מפגרת”), לבוש של התלמידה (“הגיעה עם קפוצ’ון עם כיתוב גדול מאחורה למבחן… אז בינתיים התשובה שלילית”), קרבה משפחתית לדמויות משפיעות בקהילה החרדית (“חייב לקבל”, נכתב לצד ציון העובדה כי מדובר בנכדה של רב בולט), וגם ההשתייכות העדתית (“חצי חצי, אמא מבית א'”, כלומר אשכנזי, נכתב על תלמידה שלא התקבלה למוסד שרצו הוריה).

לפי ‘הארץ’, במסמך מופיעות גם הערות הנוגעות לנכויות ולמצב בריאותי של התלמידות ובני משפחתן: “יש אחת (כנראה: אחות) דאון”, כלומר עם תסמונת דאון, “יש להם תינוק גמד”, “יתומה, סוחבת רגל”, “נכה בכיסא גלגלים”.

מהכתוב לא ברור לגמרי האם השיקולים הללו המופיעים במסמך  משמשים כטיעון בעד או נגד רישום התלמידה. אך בין כך ובין כך נותרת השאלה – מדוע זה בכלל מאוזכר?

•

בשונה מהליך השיבוץ לתיכונים ממלכתיים, בחינוך החרדי שמורה לסמינרים הזכות לערוך הליכי קבלה ולקבוע מי מהן מתאימה לבוא בין שעריו של המוסד הלימודי.

לאחר שהסמינר מקבל את החלטותיו, מתבצע הרישום עצמו בידי הרשות המקומית – במקרה הזה, עיריית ירושלים. אם ישנו חוסר שביעות רצון של תלמידה, שלא נמצא לה מוסד חינוכי, מתערבים נציגי מינהל החינוך בירושלים (מנח”י) בניסיון למצוא שיבוץ מתאים.

ב’הארץ’ מוסבר כי הטבלה שהגיעה לידי העיתון היא מעין לוח שרטוטים שעל גביו ממפים נציגי העירייה את הבעיות והאפשרויות לפתרונן. “על אף שבאופן רשמי כולל הליך הקבלה מבחן אנונימי וראיון אישי ובו התייחסות לפרמטרים מוסכמים מראש – שעליהם מפקח משרד החינוך – העובדה ששיקולים כמו השתייכות עדתית ולבוש ההורים נלקחים בחשבון בהליך הקבלה לסמינרים, היא כמעט מובנת מאליה עבור מי שנמצאים בתוך החברה החרדית”, מציין ‘הארץ’.

צילום: Yonatan Sindel/Flash90

המסמך הפנימי מלמד גם כי לצד כל שם נכתבת גם השיטה ההלכתית שבה דוגלת משפחתה: רמ”א, כלומר שיטת הפסיקה האשכנזית, או בית יוסף – השיטה הספרדית.

“משפחה מהממת (…) נראית אשכנזייה”, נכתב על אחת הילדות, ממוצא ספרדי, שרצתה להתקבל ל’סמינר הישן’. “האמא גם נראית מורה ב’חדש'”. מעין איתות לכך שעל אף שהמשפחה אינה אשכנזית, היא “עוברת” ככזו למתבונן מהצד.

תלמידה אחרת, “מהממת, ספרדייה”, לא התקבלה לסמינר מעט פחות נחשב, אולי זה משום ש”אבא עובד ואמא מתלבשת”.

בתחקיר מודגש כי לעתים סיבת הסירוב נוגעת באופן מובהק למוצאה העדתי של התלמידה. על אחת התלמידות בקטגוריית ‘בית יוסף’ נכתב בהערות שבסמינר התרשמו ממנה ו”רוצים אותה”, אך ישנה בעיה: “אין מספיק אשכנזיות בשביל להכניס אותה”. ובמילים אחרות, נוכחותה תפגע בתמהיל הרצוי בין אשכנזיות וספרדיות במוסד.

“הדבר לא נכתב במפורש”, מציין ‘הארץ’. “אך כל מי שבקיא מעט בעולם הסמינרים יודע למה הכוונה”.

בתחקיר צוין, כי “ככלל, ניכר כי עיריית ירושלים עושה מאמצים לשבץ את התלמידות שלא התקבלו לסמינרים למוסדות אחרים לשביעות רצונן. ההערות על גבי טבלת השיבוצים הן עדות למעין משא ומתן שעורכת העירייה בין המשפחות והנהלות הסמינרים, עד למציאות מוסד חינוכי לתלמידות. ‘תלמידה מוצלחת’, ‘בית מחונך וטוב’, נכתב שם לא פעם, במה שנראה כמעין ניסיון לדון את התלמידות לכף זכות בעיני הנהלות המוסדות. וגם: ‘היו לאמא בעיות בריאותיות וכדאי מאוד לעזור לה'”.

אלא שבכיר לשעבר במשרד החינוך סיפר כי הלכה למעשה העירייה מקבלת את אמות המידה של הסמינרים כמעין תורה מסיני. “העירייה לא קובעת את הכללים, אלא מנסה לפתור כמה שיותר מקרים”, הוא אומר. “היא עושה את זה בכלים של החרדים, לא מנסה לשנות אותם”..

עו”ד יואב ללום, מהפעילים הבולטים נגד אפליה בחינוך החרדי, מסביר: “החינוך החרדי, בירושלים ובכל המקומות, מחולק לליגות – ליגה א’, ב’, ג’, ד'”. עיריית ירושלים בוחרת בהכחשה כלפי חוץ  כי קיימת חלוקה כזו (“לא ידוע לנו על כל חלוקה שהיא”, נכתב במענה לשאלת ‘הארץ’).

ואולם, החלוקה הזו לדרגות מופיעה גם שחור על גבי מסמכיה הפנימיים של מינהל החינוך בעיריה. לצד חלק מהתלמידות מצוין בעמודה נפרדת, לאיזו אות היא משתייכת – א’, ב’, ג’, ד’. “כל ילדה יודעת מהם הסמינרים הנחשבים, מה פחות נחשב ומהי ברירת המחדל –  הסמינרים הספרדיים”, אומר ללום.

‘הארץ’ פנה לכמה הורים ששמות בנותיהם הופיעו ברשימה, אך הללו העדיפו שלא להתראיין לכתבה. הם הצהירו כי מטרתם היא לדאוג בראש ובראשונה לבנות, לאו דווקא לשנות את השיטה.

ב’הארץ’ מציינים כי “נכונות ההורים להפוך עולמות בשביל להבטיח את קבלת הבת מצטיירת גם מהטבלה. “הפעילו את כל העולם”, נכתב על אחת.

•

מעיריית ירושלים נמסר בתגובה ל’הארץ’  כי מדיניותה בנוגע לשיבוץ בסמינרים “ברורה ורוחבית ומובלת על ידי גורמי המקצוע ואינה כוללת כל התייחסות לרקע מוצא או איפיונים פסולים כאלה או אחרים. הציטוטים שפורסמו הם יוזמה עצמאית של עובדת במחלקה, שהוסיפה על דעת עצמה ועל בסיס נתונים שלא מוכרים לנו, הערות במסמך השיבוץ של העירייה – ללא ידיעת גורמי המקצוע שאליה היא כפופה, ובניגוד להנחיות המקצועיות של העיריה.

“העירייה רואה בחומרה רבה את המינוחים המופיעים במסמך ודוחה אותם בשאט נפש. העובדת תזומן לבירור משמעתי על כך. ההערות הפסולות לא משפיעות, לא השפיעו ולא ישפיעו על החלטות גורמי המקצוע, שרואים לנגד עיניהם רק את טובת הנערות ועושים הכל על מנת לסייע לכל בת בעיר להתשבץ במוסד לימודים מתאים ולהתחיל את השנה כיאות”.

ממשרד החינוך נמסר: “המשרד פועל ביד קשה ובאפס סבלנות נגד כל גילויי אפליה מכל סוג שהיא על רקע גזע, דת, מוצא או מין ולא יתן לזה מקום במערכת החינוך. למשרד לא הגיע שום מסמך כמתואר. במקרים בהם מגיעות טענות הורים על אפליה מוסדית בעת הרישום על רקע עדתי או אחר, נבדקות טענות אלו על ידי ועדה ייעודית, הבודקת את הטענות לעומקן.

יצוין, כי נושא שיבוץ תלמידים הינו באחריות וסמכות הרשות המקומית בלבד. לרשות ההורים עומדת הזכות לערער למנהל המחוז על החלטת הרשות באם היא
אינה לשביעות רצונם. בשנה”ל תשפ”ד ולקראת שנה”ל תשפ”ה (עד כה) לא הוגשו למשרד השגות על שיבוצי עיריית ירושלים”.