הגיע הזמן לפרק את הספינים, ולענות למבול התדרוכים וההאשמות השקריות של השב”כ ודובריו בתקשורת.
נפתחה הגרלת דירה בהנחה: איך מוציאים זכאות? מי זכאי להשתתף
מאז שנכנסתי לתפקידי כשר לביטחון לאומי, אחת המטרות העליונות שהצבתי לעצמי היא הרעת תנאי המחבלים בבתי הסוהר, וצמצום זכויותיהם למינימום המתחייב על פי חוק.
כך התחייבתי לבוחריי ולעם ישראל עוד בבחירות, כאשר הודעתי שאדרוש את התפקיד.
כל מה שפורסם אודות התנאים המפליגים של הרוצחים השפלים הללו בכלא, היה נכון. הם שלטו בבתי הכלא ללא עוררין, ועשו ככל העולה על רוחם.
בשנה האחרונה, בטרם פרצה המלחמה, ניהלתי מלחמת חורמה כדי לבצע את הרפורמה המיוחלת בתנאיהם, ולממש את המנדט שקיבלתי מהציבור.
הארגון המרכזי שנאבק בניסיונות שלי להוביל את הרפורמה החשובה הזו, ואף הצליח למנוע אותה, הוא השב”כ, בפיקודו של רונן בר. הוא נעמד על רגליו האחוריות, ושכנע פעם אחר פעם את ראש הממשלה שהרעת תנאי המחבלים תוביל להסלמה, לפיצוץ, להבערת המזרח התיכון. מה לא.
•
בשבעה באוקטובר גילינו את האמת המרה: אויבינו אינם זקוקים לאף תירוץ כדי לבצע בנו טבח, ולהוביל ל”הסלמה”. יש להם סיבה אחת שבגללה הם עושים זאת: הקיום שלנו כיהודים.
לצד זאת, לאחר פרוץ המלחמה, הצלחתי לבצע סוף כל סוף את הרפורמה המיוחלת. תנאי המחבלים בכלא צומצמו למינימום: עצרנו את ההפקדות הכספיות, ביטלנו למחבלים את הקנטינות, הוצאנו את מכשירי החשמל מהתאים, הפסקנו את טיילת המחבלים, צמצמנו באופן דרמטי את שהות המחבלים במקלחות, ביטלנו את מעמד הדובר, הפסקנו את תפריט האוכל המפנק שהומר בתפריט מינימלי, ובקיצור – הפסקנו לחלוטין את תנאי הקייטנה.
מחבלים המשוחררים כיום ממאסר מעידים על כך שלא ירצו לשוב לכלא הישראלי לעולם. בתי הכלא של מדינת ישראל הם כבר לא בדיחה עצובה.
•
כחלק מהמלחמה, הצבא ביצע מעצרים רבים של מחבלים ומבוקשים בטרור באיו”ש, לצד מחבלים רבים שהובאו מעזה. חלק גדול מהעצורים שוכנו במחנה צבאי, שדה תימן, שם הוחזקו בידי הצבא. לאחרונה, בעקבות עתירה לבג”ץ, המלינה על תנאי המחבלים שם, בצה”ל ובשב”כ מיהרו להתקפל, ולהודיע כי ייבחנו תנאי הכליאה במקום, וכי מספר האסירים המוחזקים במקום יצומצם.
בפועל נוצר מצב בו בגלל תנאי המחיה הקשים של האסירים (אנחנו מדברים על מחבלים מתועבים, כן?), ישנם כעת 1,500 מקומות כליאה פנויים בשדה תימן.
גם בבתי הכלא המצויים תחת אחריות שב”ס, בהם נקלטו מחבלים רבים, נוצרה צפיפות. אך מעולם לא העליתי בדעתי לשחרר מחבלים מהכלא כי צפוף להם.
וזוהי ליבת המחלוקת ביני לבין ראש השב”כ רונן בר: רונן בר טוען שתנאי המחבלים בכלא, בהם הצפיפות, נראים רע בעולם, ועלולים להוביל להסלמה ואני טוען, שאם לכל מדינה אחרת בעולם היו עושים מה שנעשה לנו, היא היתה עושה פי כמה וכמה מול אותם מחבלים – ושמה פס אחד גדול על כל המצקצקים בלשונם.
צפוף להם? פעם הבאה שיחשבו פעמיים לפני שהם יוצאים לשחוט, לאנוס ולבזוז.
•
באשר לטענות של שב”כ לפיהן שב”ס והמשרד לביטחון לאומי לא עשו דבר בכדי להקים ולהוסיף מקומות כליאה חדשים – מדובר בהבלים, שזכו לשפרור מלא מצד תקשורת השמאל.
אלו העובדות המדויקות: שב”ס החל כבר בפרויקט בינוי מואץ של מקומות כליאה חדשים, ומאז אוקטובר נוספו 2,500 מקומות כליאה חדשים. פרויקט נוסף החל בחודש אפריל האחרון, והוא כולל בניית 936 מקומות כליאה נוספים המתבצעת כעת, כאשר בנוסף לבינוי החירום במלחמה, שב”ס ישלים עד סוף השנה פרויקט בינוי של כ-1,200 מקומות כליאה ברחבי הארץ. כל זה, לצד העובדה שמאז תחילת המלחמה קלט שב”ס מספר שיא של למעלה מ-5,000 מחבלים שנעצרו בידי כוחות הביטחון.
ייתכן מאוד שגם אחרי שתושלם הוספת מקומות הכליאה החדשים, למחבלים הרבים יהיה עדיין צפוף בכלא. אני כבר הצעתי פתרון הרבה יותר פשוט, של חקיקת עונש מוות למחבלים, שתפתור את סוגיית הצפיפות – חקיקה שגם אליה השב”כ מתנגד בתוקף.
אבל עד שהחקיקה הזו בעזרת השם תעבור, לא יקרה כלום אם למחבל נו’חבה, שבשבעה באוקטובר שרף תינוקת, יהיה צפוף בתא המאסר בו הוא נמק.