מירב, אימו של סמל אייל שיינס הי”ד, שנפל בדרום רצועת עזה, סיפרה הבוקר (ראשון) בראיון לגלי צה”ל כי שוחחה עם בנה בזמן שנורה בידי צלף.
נפתחה הגרלת דירה בהנחה: איך מוציאים זכאות? מי זכאי להשתתף?
“פתאום אני שומעת שיורים בו. ככה נגמרה השיחה. אבל שמענו הכול, זה היה נורא”, סיפרה.
היא הוסיפה וסיפרה: “אותו לא שמענו יותר. שמענו שמתנהל שם איזה קרב. הבנתי שהוא נפגע, ומיד התקשרתי למש”קית ת”ש המהממת שלו והודעתי לה ששמעתי שאייל נפגע. הייתי בטוחה שעוד מעט אסע לחפש אותו באיזה בית חולים. לא חשבתי שאני נוסעת לקבל בשורה. לא שמעתי ממש ירי, שמעתי אותו צועק וקורא לסמל שלו. הייתי בטוחה שהוא פשוט נפצע.
“כשלא התקשרו, כשלא אמרו לי לאיזה בית חולים ללכת, החלטנו בעלי ואני לנסוע למרכז כי ידענו שאם הוא פצוע ייקח לנו זמן לנסוע לשם אז החלטנו לצמצם את הזמנים.
“בכל הזמן הזה לא מתקשרים ואני שולחת הודעות ואני שולחת הודעה גם לסמל שלו שמהטלפון שלו אייל התקשר, שבה כתבתי ‘רק רצינו לדעת שאייל בסדר’ והוא לא מגיב, ואנחנו מתחילים להבין ואז שואלים אותי אם אני בבית ואז אני ממש הבנתי”.
מירב סיפרה על הקשר המיוחד עם בנה: “אייל הוא הילד הבכור שלי, הוא נתן לי את התואר ‘אמא’, ויצר גם את התארים של כולם. היה ילד כובש, צ’רמר, אתה ישר מתאהב בו איך שאתה רואה אותו, יודע תמיד להגיד את הדברים הנכונים כדי שתתחבר אליו. מאוד אהב ספורט ושיחק כדורגל, כדורסל וטניס. הוא היה גם טוב בזה. כשהוא היה בא הביתה אם הוא רצה לדבר על המלחמה הוא דיבר, אבל בעיקר דיברנו על דברים אחרים.
“אני לא הבנתי אף פעם איך הוא מגיע הביתה והוא פשוט אייל הרגיל. הוא אמר לי, אני ‘בטוח שיהיה לי פוסט טראומה, אבל עכשיו אני לא חושב על זה בכלל אני לא רוצה לחשוב על זה. אני אטפל בעצמי אחרי שאצא משם'”.