מפקד חיל האוויר, אלוף תומר בר, נאם הערב (חמישי) בטקס סיום קורס טיס 18,8 בהשתתפות הרמטכ”ל הרצי הלוי ופרננדו מרמן – ששוחרר מהשבי במבצע ‘יד זהב’.
האלוף אמר: “אנחנו מצויים בעיצומה של המלחמה הארוכה בתולדותינו מאז מלחמת העצמאות. אנחנו נלחמים כבר כמעט תשעה חודשים ללא הפוגה, ללא לאות. זוהי מלחמה שאין צודקת ממנה. יצאנו אליה בעל כורחנו, אך אנו חדורי מטרה ומוטיבציה”.
הוא הצהיר: “חמאס בעזה יוכרע בקרוב. למול חיזבאללה בצפון אנו מוכנים. יש בידינו האמצעים לכך, יש לנו היכולות, בוודאי שיש בנו את אורך הרוח ורוח הקרב”.
הוא פנה למסיימי הקורס: “למדתם בזמן אמת פרקים על הפתעה וכישלון. על התעשתות מהירה והחלטית. על שיתופי פעולה חסרי תקדים בין חיל האוויר לבין כוחות היבשה והים, השב”כ, המשטרה והמוסד”.
בר אמר על אתגר יירוטי הכטב”מים מלבנון: “על אתגר ההגנה הרציפה על כל גבולותינו הוא תובעני ומאתגר. אנו משקיעים ביישומן של טכנולוגיות ומערכות פרי התעשיות הישראליות ושיטות לחימה חדשות. מיום ליום אנו רואים התקדמות במענה הכולל. זכרו כי הגנה חזקה היא תנאי. התקפת האויב בשטחו היא הפתרון השלם”.
הוא הוסיף: “למדתם במהלך הקורס גם על תעוזה, על אומץ לב והקרבה של לוחמים על הקרקע ובאוויר, במבצעים מסוכנים שהם על הקצה. יצאנו אליהם למען שחרורם של החטופים היקרים שלנו.
“עמנו בקהל פרננדו מרמן ששוחרר במבצע ‘יד זהב’. פרננדו – אתה התזכורת עבור מה אנו נלחמים. נמשיך ונעשה כל שביכולתנו להשבת 120 החטופים שעודם נמצאים בשבי החמאס.
“בוגרי הקורס – נוכחותכם בחשיבות ההתגייסות המלאה של אנשי ונשות החיל ביום פקודה, כבר מהדקה הראשונה. כשגורל המדינה על הכף – הם התייצבו – מאוחדים. מגובשים. ומחוייבים. – בטייסות וביחידות החיל בשדה ובמטה. בשבועות הקרובים תלמדו על תחקיר המלחמה עד כה – תחקיר נוקב ואמיץ – של
הצוותים, של המפקדים, של החיל כולו. תעוזה ושיתוף פעולה, אומץ לב והקרבה, אחדות וערך התחקיר – זהו הקו המחבר בין הדורות של חיל האוויר, מיום הקמתו לפני שבעים ושש שנים ועד עצם היום הזה ממש”.
הרמטכ”ל הרצי הלוי אמר בסיום קורס טיס: “המטרה ראויה מאין כמותה, לפרק את ארגון חמאס, להרוג את פעיליו, להשמיד את תשתיותיו ולא לאפשר את המשך שלטונו. להביא להשבת החטופים, להחזיר את המפונים לבתיהם בצפון ובדרום בביטחון, בבנייה ובשגשוג מחודשים; אנו מחויבים לדרך הנחישות וההתמדה ועלינו לעשות הכל כדי למנוע כל איום על חיינו כאן.
“לפני כשבוע נפגשתי עם אנשי ניר עוז היקרים. עברנו בקיבוץ, בית-בית. הזמן קפא ב-7 באוקטובר והמראות הקשים נחרטים יחד עם המילים, עם הסיפורים והכאב. לקראת סוף הסיור שאלתי את בן הקיבוץ שהיה בו ב-7 באוקטובר מה יהיה כאן עוד חמש שנים. הוא לקח נשימה, חשב לרגע, וענה בביטחון: ‘הקיבוץ יהיה יפה יותר מבעבר, בנוי טוב יותר, ועם אנשים נהדרים’.
“ואני חשבתי: אחרי כל ההישגים הצבאיים, זה יהיה הניצחון האמיתי, לא לפני שנממש את האחריות שלנו לתחקר, ללמוד ולהביא למצב הביטחוני שיאפשר זאת”.