שרי רוט: הצבא לא מתאים לחרדי, לא חושבת שעולם התורה ייעצר

אודי סגל: המלחמה הזו נגעה כמעט בכל חלק במדינת ישראל, חוץ מחלק אחד מרכזי שזה החברה החרדית, שהם לא .מגויסים, אז הם לא בשורה הראשונה, אין אף חטוף שהוא חרדי, יש כמה חטופים שהם אפילו בדואים מרהט וחלק גם ערבים מוסלמים, אבל אין שום חרדי. ושוב, אנחנו לא עושים חשבונות של דם, אבל השאלה היא אם זה לא מדגיש את העובדה שדווקא בעת הזו מגיע חוק הגיוס שאומר, ‘חבר’ה, אתם צריכים להיות יחד איתנו, אנחנו חלק מאותה חברה אנחנו צריכים להיות שכם אל שכם ואל תגידו אנחנו עושים שירות בזק”א’.

שרי: אתה מאשים את החברה החרדית שהיא לא גרה בעוטף עזה? אני מנסה להבין. על זה שלא נחטפה?

אודי: לא, אני מתאר מצב של אי שוויון שאולי אתמול בג”ץ עשה לו תיקון.

שרי: כן, אבל נושא החטופים לא קשור. אתה מדבר על הגיוס.

אודי: האם המנהיגים של החברה החרדית יכולים לראות את זה בעיניים של שאר החברה, שאומרים, ‘אם כולנו ביחד, כולנו ביחד’.

שרי: תראה, ברור שהנושא הזה הוא לא פשוט, ויותר מזה אגיד לך: בתחילת המלחמה היה טרנד מאד רציני, שרבנים אפילו חששו ממנו, טרנד של ‘בואו נתגייס’. והיו המונים, 4000 איש, חלקם הגדול בשלב ב’, שפשוט רצו וביקשו ‘בואו תגייסו’. אנשים שקיבלו במהלך השנים פטורים, על רקע נפשי וכל מיני, ורצו פשוט להפסיק אותו. היתה כזו אווירה. עכשיו, למה רבנים חששו מזה כל כך? הרי זה אנשים בשלב ב’, חלקם הגדול כבר עובד, אלא מה? שהצבא כיום לא מתאים לחייל חרדי. בואו נגיד את האמת.

אני תחת הרושם של האמא של החייל הקדוש שנהרג במלחמה, חב”דניק, שנלחמת עם הצבא על  כמה אותיות מסכנות לכתוב על הקבר שלו, עוד לא סיימתי לצפות בכל הראיון שמעתי רק קטעים ממנו אבל הוא מזעזע. היא זועקת, היא בוכה, היא אומרת, ‘במקום שהמדינה תפרוס לנו שטיח אדום’…

אודי: אבל להגיד שהצבא לא מוכן, זה פשוט לא נכון, שרי.

שרי: הצבא לא מוכן לכתוב את הכמה אותיות שהיא מבקשת!

אודי: את יודעת, יש את גדוד נצח יהודה…

שרי: אודי, אני חושבת שגם בתוכנית שלכם פה אני דיברתי על בן המשפחה שלי שהיה מגויס לנצח יהודה, הוא כבר לא, הוא פרש, אבל הייתי בטקס ההשבעה שלו – נצח יהודה עשה המון עבודה, אבל בוא תקרא את הדו”ח של האלוף אליעזר שקדי שכתב דו”ח עבור משרד הבטחון – וכותב שם במילים מאד נוקבות וכואבות שהבטיחו בצה”ל דברים לרבנים, לגדולי ישראל, בשעתם, ובהרבה דברים לא עמדו. וזה הפר את האימון!

איתן כבל: באמת, עם כל הכבוד, שרי, את חיה בעולם אחר. זה בסדר להגן על המערכת, הכל בסדר, את יודעת שאני קרוב לעולם התורה. אינני מהמתנגחים ואינני מהמתנגדים, זה! לא! יכול! להימשך! זה לא ימשך! ואני כבר אומר לך את זה בצורה הכי ברורה והכי מפורשת. אתמול בג”צ, אם אני אומר את זה בכותרת, אמר: אין יותר עם אחד לשתי מדינות. לא! יש עם אחד ומדינה אחת. לכ-ו-ל-ם, ואפשר, ועוד איך אפשר.

ענת דוידוב: אבל איתן, אתה שומע את המנהיגים שמגיבים מיד, את הרבנים, אתה שומע אותם והם אומרים… ואת הכסף מגייסים בחו”ל.

איתן: תשמעי, את הכסף לישיבות נניח ישיגו. שנה, שנתיים, שלוש. אבל אם לא יתגייסו וזה יכנס להם לכל אחד מהבתים שלהם, למעונות, לכל המקומות האלו – זה יהיה סיפור אחר לגמרי. ותזכרו: אנחנו מתמקדים כל הזמן בעניין של גיוס בני הישיבות. עולם התורה, באופן שבו הוא מתנהל היום, ימוטט את הכלכלה הישראלית, וגם את היד ממנה הוא אוכל.

שרי רוט: אני חושבת שאם אכן, אם אכן, אני מדגישה, צה”ל רצה לגייס חרדים, מה שקרה אתמול בבג”ץ רק הרחיק את הכל, כי אנשים שכן חשבו להתגייס, עוצרים עכשיו הכל. גם נוער נושר וגם כולם. כי כרגע, הקטע הזה, מה שהציבור החרדי רואה כ’בכוח’, רק השיג לאחור כל דבר, כל פתרון, שניסו לחשוב בנושא הזה.

הייתי השבוע בוועדת חוץ ובטחון, יוסי לוי מ’נצח יהודה’ דיבר שם בכאב ומדם ליבו ואמר: ‘גייסתי כל כך הרבה חיילים לצה”ל, הכל עכשיו הוקפא ונעצר רק כי זו השיטה וזו הדרך’. אני לא חושבת שעולם התורה ייעצר…

כבל: ישראל בסכנה! אתם! כולנו בסכנה. ישראל בסכנה.