אחרי החלטת בג”ץ: מה קרה כשאברך פנה לבקו”ם וביקש להתייצב

1.

אברך כולל, עוד מעט בן 27, שבתאריך בו פקע חוק הגיוס בחודש יוני 2023 היו חסרים לו כמה שבועות לגיל 26, נכלל בשל כך ברשימת האברכים החייבים בגיוס. בעקבות החלטת בג”ץ, מזה שלושה חודשים שהוא אינו זוכה לקבל את מלגת משרד הדתות על סך כמה מאות שקלים.

נפתחה הגרלת דירה בהנחה: איך מוציאים זכאות? מי זכאי להשתתף?

מדובר בכ-63 אלף צעירים חרדים, הנמצאים מאז ה-1 באפריל 2024 במצב המתנה – כאשר מצד אחד, צה”ל אינו נוקט בשום צעד על מנת לגייס אותם – או לחילופין לפטור אותם משירות צבאי. מצד שני,  בשל פסקת בג”ץ, האברכים חדלו לקבל את ‘מלגת הדתות’ והישיבות אינן מקבלות תקציבים עבור תלמידים החייבים בגיוס.

לפני כשלושה שבועות התקשר האברך לבקו”ם כדי לברר את מעמדו – ונענה: “אתה לא מוזמן לשום דבר”.

הנה תמליל השיחה שהתנהלה אז עם החיילת במוקד:

החיילת: איך אני יכולה לעזור?

האברך: אני רוצה לברר מה הסטטוס שלי.

החיילת: מה זאת אומרת?

האברך: יש לי פטור? אין לי פטור? מה…?

החיילת: כרגע אין לך פטור, חוק הגיוס בוטל וכולנו חייבים בגיוס. אלא אם כן תהיה החלטה אחרת.

האברך: אוקי, מה אני צריך לעשות?

החיילת: כרגע אתה צריך להמתין שיזמנו אותך לצו ראשון. או להליכים אחרים. להליכי גיוס.

האברך: לא להגיע אליכם עכשיו להתגייס?

החיילת: בינתיים אין לך תאריך גיוס, אז כאילו…

האברך: לא, אני אגיד לך למה. כי עקבתי אחרי הדיון בבג”ץ וכאילו אמרו שאני צריך להגיע אליכם פיזית ולהתגייס.

החיילת: ברגע שתהיה מזומן לסיווג פרופיל או צו ראשון או משהו כזה, אז זה יהיה אפשרי. כרגע עדיין אתה לא מזומן לשום דבר.

האברך: לא הוציאו לי זימון, נכון?

החיילת: כרגע עדיין לא.

2.

אתמול, לאחר הכרעת 9 שופטי בג”ץ האברך קרא ביסודיות את ההחלטה – ומצא את הקטע הבא:

“טרם סיום, נתייחס בתמצית לטענה שהועלתה על ידי איגוד מנהלי הישיבות, שלפיה לא ניתן להלום מצב שבו מוסד לימוד לא יוכל לקבל תמיכה עבור תלמיד ישיבה על אף שהוא מבקש להתגייס, מאחר שרשויות הצבא כלל לא ערוכות בעת הזו לגייס את כל בני הישיבות. טענה זו נטענה בכלליות ובעלמא, מבלי שהובא עניינו של תלמיד פרטני שביקש להתגייס, נענה בשלילה והמוסד שבו למד ביקש לקבל תמיכה עבורו.

“ברי כי ככל שתלמיד מסוים יבקש להתגייס לצבא אך הצבא ידחה את בקשתו, פתוחה בפני המוסד הדרך לפנות למשרד החינוך בבקשה מתאימה. החלטת משרד החינוך תהיה כפופה כמובן לביקורת שיפוטית ואין באמור משום נקיטת עמדה לגופם של דברים”.

3.

במהלך הדיון  חזר הטיעון לפיו – מה אשם הצעיר החרדי? אם הצבא לא פנה אליו, מדוע מבטלים לו את התמיכה?

השיבו השופטים, וחזרו על עצמם שוב ושוב, כי כל חרדי חייב להגיע לבקו”ם, גם אם לא נקרא לעשות כך, לעבור בדיקות רפואיות, ואז – אם ישלחו לו זימון להתייצב עליו לעשות זאת.

וכך נכתב: “מי שחל עליו צו דחיה לפי סעיף 3136 סעיף 22ב או פרק ג’1 ולא נקרא להתייצב במועד אחר לרישום, לבדיקה רפואית, לשירות בטחון או להמשך השירות חייב להתייצב למילוי חובתו בתום תקופת הדחיה, אולם שירותי יתחיל במועד שהורה לו הפוקד בצו”.

4.

זוכרים שהחיילת אמרה לאברך שהוא אינו צריך להתייצב בבקו”ם? אחרי שעיין בהחלטת השופטים, התקשר היום האברך שוב.

וכך התנהלה השיחה:

האברך: אני רוצה לדעת מה אני צריך לעשות.

החיילת: מה זאת אומרת?

האברך: שלחו לי צו, לא שלחו לי צו…

החיילת: רגע…(מקלידה) אתה תקבל עדכון לגבי הגיוס שלך, בהמשך. בסדר?

האברך: אבל אמרו לי שאני צריך להגיע…

החיילת: אמרו לך להתייצב באיזה שהוא תאריך?

האברך: לא, אבל אמרו לי שברגע שפקע החוק של בני הישיבות, החוק אומר שאני צריך להגיע אליכם, פיזית – ואז, אם אתם רוצים, אתם צריכים לשלוח לי צו.

החיילת: רגע… מישהו התקשר אליך או דיברת איתנו במוקד?

האברך: לא, לא, לא, אף אחד לא דיבר איתי, אבל זה מה שבג”ץ הכריע אתמול. שאני צריך להגיע אליכם פיזית, ואז, אם אתם רוצים אתם צריכים לשלוח לי צו. זה מה שהשופטים אמרו, לכן אני מתקשר לברר מה אני צריך לעשות.

החיילת: רגע… אז, ואני רואה גם לפי השיחה האחרונה, אמרו לך שכרגע אתה לא צריך להתייצב.

האברך: לא, אמרו לי את זה לפני הבג”ץ של אתמול.

החיילת: כרגע אתה צריך לחכות לאיזשהו זימון מסודר שישלחו לך ואחרי זה תוכל להגיע ללשכה.

האברך: לא הבנתי. אין לי מה לבוא אליכם עכשיו?

החיילת: לא, כרגע לא. אתה צריך לחכות לזימון.

האברך: לא הבנתי. אז למה שללו לי את כל התקציבים?

החיילת: יעדכנו אותך לגבי זה, החוק יצא אתמול. יעדכנו אותך, הכל בסדר.

האברך: אבל מה אני צריך לעשות עכשיו?

החיילת: כרגע אתה מחכה לצו.

האברך: כרגע אני בסדר? עובר על החוק? לא עובר?

החיילת: אתה צריך להמתין לצו מסודר שישלחו לך, אחרי זה תוכל להתייצב בתאריך שיתנו לך.

האברך: אוקי, כרגע אני עושה משהו לא בסדר?

החיילת: לא. הכל בסדר. כרגע הכל טוב.

האברך: סתם שאלה, בלי קשר. את רואה את הגיל שלי? רשום לך?

החיילת: כן, אני רואה שאתה בן 26.

האברך: כאילו, באיזשהו שלב זה אמור, זה לכל החיים כאילו? עד מתי אני אמור לחכות לצו הזה?

החיילת: שוב, אין לנו כרגע איזה שהוא תאריך מסוים, אמורים לצאת צווים מסודרים ממש בימים הקרובים.

האברך: ויכול להיות גם שיתנו לי פטור?

החיילת: יעדכנו אותך לגבי זה, אני לא מטפלת בזה, אני לא יודעת להגיד לך.

האברך: יש מישהו שכן מטפל, שאני יכול לפנות אליו?

החיילת: שוב, כרגע האנשים שכן מטפלים בזה הם מטפלים בצווים, יעדכנו אותך לגבי זה. כרגע אתה פשוט ממתין.

האברך: הבנתי. אבל יכול להיות שיש אופציה שיהיה לי פטור? את יודעת מדבר כזה?

החיילת: אני לא יודעת להגיד לך, החוק יצא אתמול, כרגע אין לנו איזושהי הנחיה מסודרת, האנשים שעובדים על זה יעדכנו אותך.

האברך: ואין לי מה לדבר עם אנשים אחרים, אין עם מי לדבר.

החיילת: אתה צריך להמתין שיעדכנו אותך. שישלחו לך או צו מסודר או שישלחו לך איזשהו עדכון לגבי הפטור שלך.

האברך: הבנתי. והחוק הזה שאומרים ש”מי שאין לו צו דיחוי חייב להתייצב בתום תקופת הדחייה אולם שירותו יתחיל במועד שהורה לו”, זה לא נכון כאילו?

החיילת: רגע…חכה שניה אני אבדוק לך…(המתנה, ואז חוזרת) סבבה, כמו שאמרתי לך, כרגע אתה לא צריך להתייצב, אתה צריך לחכות לצו מסודר שישלחו לך.

האברך: הבנתי. ואת לא יודעת להגיד אם ישלחו או לא ישלחו, נכון?

החיילת: שוב, יעדכנו אותך לגבי זה בהמשך. אמורים להוציא לך צו מסודר ויעדכנו אותך.

האברך: אה, יוציאו לי צו?

החיילת: הצו ראשון שלך אני רואה שכן עשית. נכון? אני רואה שכן התייצבת.

האברך: מה זה צו ראשון? עם הבדיקות?

החיילת: כן, זה בעקרון הזימונים הראשונים האלה. ואז אני רואה שהיה לך מעמד של בן ישיבה ועשית דיחויים.

האברך: נכון.

החיילת: אבל עשית את הצו ראשון שלך ב-2014. אני רואה שכן התייצבת כעקרון.

האברך: אוקי, מה זה אומר?

החיילת: אז יעדכנו אותך לגבי הגיוס שלך בהמשך.

האברך: הבנתי. אמורים להוציא לי צו או שיכול להיות שלא? בטוח שיוציאו לי?

החיילת: שוב, אני לא מטפלת בזה, אתה צריך להמתין לאיזשהו צו מסודר שישלחו לך, ואם לא צו אז ישלחו לך כעקרון איזהשהו עדכון לגבי האם אתה נמצא בפטור, מתגייס, לא מתגייס, יעדכנו אותך לגבי זה בהמשך.

האברך: אבל ישלחו לי מכתב בלי קשר לגבי המעמד שלי?

החיילת: כן ישלחו לך.

האברך: את יודעת להגיד לי טווח של זמן פחות או יותר? חודש חודשיים? שנה שנתיים?

החיילת: לא משהו שידוע לנו כי מוציאים הרבה מכתבים עכשיו, הזמנים שזה מגיע זה גם עבודה של דואר ישראל אז אנחנו לא יכולים לדעת מתי בדיוק זה יגיע.

האברך: ודרככם להתעדכן מה כתוב במכתב, יש אפשרות?

החיילת: דרכנו כן, תוכל להתעדכן.

האברך: הבנתי, אז את יודעת מתי בערך יהיו מכתבים?

החיילת: כעקרון מוציאים עכשיו, אבל אני לא יודעת באיזה תהליכים בדיוק אתה תצטרך להתייצב. כאילו, זה לא משהו שידוע לנו.

האברך: בטוח שאצטרך להתייצב או שלא בטוח?

החיילת: יעדכנו אותך לגבי זה, אמרתי לך כבר את זה קודם.

האברך: יכול להיות שלא אצטרך להתייצב?

החיילת: יעדכנו אותך לגבי זה. יעדכנו אותך לגבי הליך הגיוס שלך, אתה צריך להמתין למכתב מסודר מהצבא.

האברך: אבל את יודעת להגיד לי אם יכול להיות שלא? אני פשוט רוצה לדעת מה לעשות עם החיים שלי…

החיילת: אני לא יודעת להגיד לך. יכול להיות שכן, יכול להיות שלא. אתה צריך להמתין למכתב מסודר מהצבא, יעדכנו אותך לגבי זה במכתב.

וכך הותירה שיחת הטלפון את האברך מבולבל, כמו גם אותנו. צבא הגנה לישראל, בג”ץ, ובסוף – אברך שלא ממש יודע מה עליו לעשות. רוצה להתייצב בבקו”ם – אומרים לו לא להגיע, בג”ץ ‘מעניש’ אותו על שלא התייצב – ועוצר את ‘מלגת הדתות’ הזעומה שקיבל כל חודש על לימוד לאורך שעות היממה.

תגובת דובר צה”ל: “צה״ל הוא צבא העם ופועל באופן ממלכתי לגיוס האוכלוסיות החבות בגיוס, בהתאם לחוק שירות ביטחון. בצה”ל מגוון רחב של יעדי שירות לחרדים והוא נערך בימים אלה להרחבת הקליטה של מועמדים לשירות בטחון שאינם מחזיקים עוד בדחיית שירות.

“מיועד לשירות ביטחון שאין לו צו לדחיית שירות בתוקף, נדרש להתייצב בלשכת הגיוס לצורך קבלת זימון להשלמת תהליכים ומועד גיוס בהמשך”.