ללי דרעי, אימו של רס”ל במיל’ סעדיה יעקב דרעי הי”ד, התראיינה היום (ראשון) לתוכנית ‘סדר יום’ ברשת ב וספדה לבנה, בן 27 מתל אביב, אברך בישיבת יפו, שנפל בירי פצמ”רים במסדרון נצרים וספדה לבנה: “הוא היה כל כולו כלל, רצון לתת, מאז שהיה קטן זה כל מה שידע לעשות – לתת לאחר”.
הוא היה נשוי לרחלי ואבא לשני ילדים קטנים: הללי בת שנתיים וינון בן שנה. יחד איתו נפל רב-סמל במיל’ עומר סמדג’ה הי”ד.
“הוא לא רק שלי, הוא של כל עם ישראל, לכן אני רוצה לדבר על עם ישראל קודם כל”, אמרה ללי. “מאז שהוא קטן הוא היה בשבט יובל בבני עקיבא, שמטפל בילדים עם צרכים מיוחדים, מתייצב כל יום שבת, וזה המשיך בהתנדבויות אין סוף – וזה ממשיך בהתחייבות שלנו בשמחת תורה, ובצו 8 הוא אמר – ‘הנני’, כי הכלל קודם כל הכלל זה משהו שאנחנו צריכים לזכור כל אחד מאיתנו. אין לנו יכולת להתמודד עם הרוע שנפל עלינו – אם אנחנו לא זוכרים את הכלל”.
דרעי המשיכה: “סעדיה – ועל זה הוא נפל, ומשם אני שואבת את הכוחות – אני צריכה להזכיר לעולם לשנן את הלמה. בן אדם שיש לו למה חזק, יש לו את האיך וה’ יודע כמה הלמה החזק שלנו יכול לתת לנו להחזיק מעמד.
“ב-7 באוקטובר, סעדיה עם רחלי והילדים שלהם בני שנתיים וחצי שנה, הוא הלך לבית כנסת וחזר. הוא לקח את המפתחות של האוטו, באמצע שמחת תורה, ונסע והיה 5 חודשים במילואים בצפון, והבנו שהוא היה במטולה, היה במקומות שירו הכי הרבה. אבל עם חיוך תמיד אמר לי ולאבא שלו – אל תדאגו לי. הוא דיבר בלשון רבים, אנחנו לא מפחדים למות, אנחנו לא מפחדים למות כשיש לנו משימה גדולה”.
דרעי הבהירה: “הוא לא פחד למות, אבל הוא רצה לחיות. אנחנו לא מקדשים את המוות בשום פנים ואופן. הוא רצה לחיות, רצה להיות אבא, רב, ללמד, להיות בן אדם משמעותי. הוא היה בן אדם משמעותי, אז הוא חזר הביתה ובחודשיים הוא ממש ניצל כל רגע להיות עם הילדים שלו, עם אשתו והכין אותנו לפרידה ממנו.
“הוא היה איתנו בחג השבועות וזאת הפעם האחרונה שראיתי אותו, למדנו ביחד”, סיפרה דרעי, “יום לפני, הייתי עם היתומים של בארי וכפר עזה עם האלמנות, ולמדתי איתן על שדות החיטה, כל מגילת רות, ואיך החיטה יודעת שיש סערה שמתקרבת, היא מתכופפת ונותנת לסערה לעבור, ואלה האלמנות של בארי ועלומים, כמו קמה שמתכופפת מול הסערה וקם מחדש, וסיפרתי על האלמנות ולא ידעתי שכמה ימים אחרי זה שהאלמנה ויתומים של הבן שלי יהיו בשבעה של הבן שלי ואם אני לא אזדקף אני אנבול – ואני לא מסוגלת לנבול, כי יש לי משימה. לכל אחד מאיתנו, הפרט והכלל, זאת התורה כולה – יש לנו משימה”.
האזינו לראיון המלא:
דרעי סיפרה כי לאחר 7 באוקטובר החליפה עבודה והחלה לעבוד בעמותה של משפחות שכולות: “אנחנו דיברנו, הייתי בן אדם פוליטי שכותב הרבה, והחלטתי לשתוק, ולעשות והתחלתי לחפש עבודה שהיא עם הכי הרבה משמעות שיכולה להיות, ואני זוכה לנהל פרויקט בעמותת ‘חמניות’ למען יתומי המלחמה. נותנים להם תמיכה חברתית ורגשית ברחבי הארץ, וביום שהוא נפל הייתי בכנס בשדרות, וכל היום שמעתי הרצאות איך מתמודדים עם שכול וטראומה.
“הוא אמר, את ממש קרובה אלי, כמה ק”מ ממני, אמא. ה’ הכין אותי לרגע שבו אני אצטרך לטפל ביתומים של הבן שלי ובעצמי, אבל יש לנו משימה, יש לכולנו משימה, וגם לך קרן יש משימה לחזק את העם, לא להחליש אותו”.
דרעי הדגישה: “אנחנו צריכים למצוא באחר את החן. תמצאו חן באנשים ששומעים ממני ואני רוצה למצוא בהם חן ולחפש את זה, זאת האחדות האמיתית, ועכשיו יש לי קול לצערי, ורציתי לשתוק כל כך הרבה חודשים ואני לא יכולה כבר, אני חייבת לדבר. ודאות בצדקת הדרך, זה נשמע מה זה האידאולוגיה הזאת, אבל זה מה שמחזיק אותנו פה – ונתינה, פשוט לתת לאחר בלי לחשוב יותר מידי”.