אתה עומד נדהם מול גיבוב השקרים והאמירות המנותקות מהמציאות

כל מי שקורא את סיפורי התורה על ההתנהגות של בני ישראל במדבר עומד משתאה לנוכח הטרוניות הבלתי-פוסקות של העם. יצאתם ממצרים בניסים ונפלאות, אתם עכשיו בני חורין, קיבלתם תורה, ואתם צועדים לעבר ארץ ישראל – תגידו תודה בוקר צוהריים וערב!

אבל לא, הם מתאוננים ומתחילים להתגעגע למצרים…

הלוחמים היוצאים להפוגות מרצועת עזה חשים אותה תהייה ממש. בעוד הם חשים את רוח הניצחון, מכים את האויב האכזר שוק על ירך, מסיימים כל קרב בהכרעה מוחלטת – הם שבים לעורף ושומעים קינה ונהי.

האולפנים מקרינים רוח של דכדוך ותבוסה, מציגים את המלחמה ככישלון, ומשרים אווירה של חוסר תקווה.

אין פלא שאויבינו יכולים לחסוך כסף ואינם צריכים להפיק תכניות מטעמם. הם פשוט מתרגמים לערבית את דברי התבוסתנות בערוצי השידור בישראל, ומשדרים אותם שוב ושוב.

אמירות מופרכות

מעבר לשירות שהדברים האלה מעניקים לאויב, אתה עומד נדהם מול גיבובי השקרים והאמירות המנותקות מהמציאות, שאפילו ילד קטן יכול להפריכם בנקל. אלא שהמראיינים באולפנים נהפכו פתאום לבן שאינו יודע לשאול.

הנה כמה מהאמירות המופרכות:

אפשר לעצור ולחדש את הלחימה בעוד שנה-שנתיים. באמת?! מי בדיוק יאפשר לנו לחדש את המלחמה? אירופה? אמריקה? האו”ם? ראו איך הם מנסים לכבול את ידינו גם בצל הטבח המחריד בשמחת תורה. פתאום נקום יום אחד בבוקר ונכריז שאנחנו חוזרים להילחם, והעולם ימחא לנו כפיים?!

ונניח שיהיה אפשר לחדש את הלחימה, איזו מציאות תעמוד אז מולנו? האם המחבלים יישבו בהפוגה הזאת בחיבוק ידיים? האם לא יפיקו לקחים וייערכו לקראת הסבב הבא? וכמה מטובי בנינו ישלמו חלילה בחייהם על כך?

המדינה יכולה וצריכה להתמודד עם שחרור מרצחים מהכלא. טוענים שבעבור השבויים היקרים שלנו צריך לשלם ‘כל מחיר’, ובכלל זה שחרור המרצחים הכבדים מבתי הכלא. וכשאתה שואל, הלוא הם יחזרו לתכנן ולהוציא לפועל פיגועים, שיגבו את חייהם של הרבה יותר יהודים, אומרים לך שהמדינה צריכה להתמודד עם זה.

ובכן, הדרך של המדינה להתמודד עם זה היא על-ידי תפיסת המרצחים והושבתם בכלא. המדינה עשתה זאת, מתוך חירוף נפשם של טובי לוחמינו. שחרור המרצחים לחופשי הוא ההפך הגמור מהתמודדות עם האתגר.

אי-אפשר לשלח עדת חיות טרף לחופשי ולא לצפות לתוצאה האומללה.

הדרך היחידה

צריך להגיע להסדר מדיני. נופת צופים ממש. איזה הסדר? כמו אוסלו, שהרשות הפלסטינית מפירה כמעט כל סעיף מסעיפיו? כמו החלטה 1701 של האו”ם בקשר ללבנון, שהמצב בצפון מעיד על טיבה? כמו כל ההסכמות עם חמאס, שהופרו בכל פעם שהתחשק למחבלים לשגר טילים על יישובינו ולתכנן את הטבח האיום?

האם יש אדם בר-דעת שאינו מבין כי הכרעת האויב והשגת ניצחון מוחלט הן הדרך היחידה להרתיע את אויבינו, להחזיר את תושבי הדרום לבתיהם ולהסיר מעל ראשנו את האיום המתמיד הזה? הפסיקו עם רוח הדכדוך, תנו עידוד ללוחמים ובעזרת ה’ ננצח!