אפי בן אברהם: אז מה אתן אומרות? יש סיכוי שזה ידגדג במשהו את שלמות הקואליציה, הקלקולים של היממה האחרונה? בן גביר מתעמת עם נתניהו, ‘חוק הרבנים’ לא מצליח לעלות, גם על חוק הגיוס חברי כנסת מתוך הליכוד אומרים לנתניהו ‘עד כאן’…
טל שניידר: אנחנו באמת רואים סוג של אווירה לא טובה בתוך הקואליציה, סוג של התפרקות, כי אם אין משמעת קואליציונית אז למה בעצם האירוע הזה מתרחש? אבל צריך להגיד שלאף אחד אין באמת אופציות טובות וזה כולל גם את נתניהו שאין לו אופציות טובות, הסקרים שלו לא מרשימים, לפזר בשבילו זו סכנה, ש”ס לאן יילכו? בן גביר לאן יילך?
אפי: נעצור רגע לגבי בן גביר, נכניס גם את שרי רוט לשיחה שלנו. שרי, עושה רושם שמצבו של בן גביר, לא הייתי שם אותו בקבוצה אחת גם עם החרדים וגם עם הליכוד, לו אולי כן יש מה להרוויח מלעשות שרירים ולצאת לבחירות כאביר הימין.
שרי: אני לא חושבת ככה, כי דווקא בן גביר אין לו לאן ללכת, אין לו אופציות. כי הממשלה הבאה, כפי הנראה, תהיה ממשלה שמורכבת מגורמים מרכזיים, הלוך שמאלה, ולבן גביר לא יהיה מה לחפש בממשלה כזו. הממשלה הזאת, הנוכחית, היא ממשלת החלומות שלו, גם אם הוא לא מקבל את כל מה שהוא רוצה.
החרדים, אם כבר, הם יותר סוג של פלסטלינה שיכולה להתברג בכל קונסטלציה עתידית. אין מישהו שמחרים אותם היום, זה לא כמו פעם כשליברמן אמר: ‘אני לא רוצה ממשלה עם חרדים’.
אפי: הכל נכון, אבל הם באמת מאמינים שהם יקבלו יותר ממה שהם מקבלים עכשיו?
שרי: קודם כל הם מחזיקים ביד הבטחות מהעבר. היום חשפה ח”כ גלית דיסטל שגפני אמר לה שלפיד הבטיח לו לפני הקמת הממשלה ‘הכל’, אבל ממש ‘הכל’. הוא אמר את זה באטרף כזה, בעצבים. כאילו, למה לא הלכנו איתו וקיבלנו הכל. או למה מטיחים בנו דברים כשהם עצמם בעצם הבטיחו לנו ‘הכל’.
אני עדיין מאלה שמאמינים שמחנה מרכז-שמאל יכול לתת לחרדים יותר.בגיבוי התקשורת, אגב. אם הם רק יסייעו לגוש להוריד את נתניהו, אני חושבת שתהיה אנחת רווחה גדולה בהרבה רחובות במדינת ישראל ובשביל זה יהיו מוכנים אולי לשלם את המחיר לחרדים. כשהחרדים כל מה שהם מבקשים זה ‘תורתו אומנותו’ ודברים כאלה. בניגוד לש”ס הם לא כל-כך מתרכזים בנושא של ג’ובים. כשש”ס היום דיברה על ג’ובים, גפני דאג להקפיא את מחירי הארנונה. החרדים במפלגה האשכנזית הקטנה יותר עוסקים גם בדברים חברתיים, פחות בג’ובים של עצמם.
אפי: תגידי, טל, את רואה סיטואציה לפיה דרעי וש”ס עושים ‘ויברח’ לנתניהו?
טל שניידר: לא, אני לא רואה את זה קורה, לא מרצונם, אני לא מאמינה שזה בכיוון, אני חושבת שהם מתוסכלים ושהם מחפשים אפיקים להוציא את התסכול שלהם. אבל, מה שנקרא, וואלקאם, כל מדינת ישראל יושבת ומתוסכלת. ובזמן שהם חושבים על מינויים, של רבני עיר רבני שכונה, רבני כפר, לא יודעת, אז יש אנשים שחושבים על החיים של החיילים, ועל החיים של החטופים, אז סליחה שאני עושה את זה בצורה כזו פופוליסטית, אבל זה כל כך דקר בעין ההתעסקות הזו. שמעת את זה מראשי הערים שבכו, אמרו: ‘בשביל זה אנחנו צריכים לבוא לכנסת לדבר? לבזבז את הזמן?’ זה לא הגיוני בכלל!
אפי: ולכן אני לא מבין את ההתעקשות הזאת של דרעי, שועל פוליטי כל-כך וותיק. לעשות את זה עכשיו?
טל: אנשים מנותקים! הבטיחו להם את זה בהסכם הקואליציוני, אז זה כביכול מגיע להם, אבל למען האמת ההסכם הקואליציוני נחתם לפני שהיתה מלחמה במדינת ישראל. הרבה דברים שכתובים בהסכם הזה כבר לא יקרו לעד, גם לא חוק יסוד לימוד תורה, הדברים האלו פשוט לא יקרו יותר.
שרי: אני כבר ימים ארוכים שואלת את עצמי: ‘דרעי שפיקח היה, מה ראה לשטות זו’. ואני לא מצליחה להבין. כי אין לי בעיה עם זה שדרעי יבוא ויגיד: תקשיבו, בערים יש צמאון רוחני ושממה רוחנית וצריכים למנות רבני ערים, אולי נעבה את מערך רבני הערים… אני יכולה להבין את זה כאשה חרדית, שיש צורך לאנשים, אולי יותר מסורתיים מאשר חרדים, לרב עיר בעת הזו, הקשה, נפשית, לאנשים שמתמודדים.
אפי: אבל זאת לא הבעיה. הבעיה היא העיתוי! יכול להיות שבעיתוי אחר זה היה עובר!
שרי: לא, לא רק העיתוי. מה שלי הפריע זה ‘מי יקבע את הזהות של רבני הערים’. זה בדיוק מה שמשנה עכשיו, שרבני הערים יהיו פרו-ש”ס או קשורים לש”ס או קרובים לש”ס, או אלה ששר הדתות רוצה למנות אותם… הקטע הזה שהריח לי ג’ובים, זה מאד הציק לי, בטח ברקע של הימים האלה, כמו שטל תיארה את זה טוב.
טל גם יש לה בן בלחימה, ולכולנו יש משפחה בשדות הקרב, גם לי כחרדית. וזה קשה, קשה להתמודד עם הדברים האלו. האם זה יבשיל לכדי עריקה? אני דווקא רואה סכנה מכיוון יהדות התורה שיש נושאים שפוצעים אותה, למרות שהיא שותקת.
למשל, יש בעיה ברשת החינוך העצמאי, שאני יודעת שהיא מאד מטרידה את הרבנים. זה פשוט מורות שלא מקבלות שכר, שצריכות להביא לחם הביתה ולא יקבלו שכר או יקבלו שכר מאד זעום. יש מצב כזה שש”ס תחליט שהיא עורקת, מצטרפת לגוש אפוזיציוני כזה או אחר, וגור תלך איתה, כשגור וויז’ניץ היום ביחד, שזה כבר שני חברי כנסת מהסיעה האשכנזית. יש כזה מצב.
אפי: ש”ס אמרו הערב שהם לא יפילו את הממשלה.
שרי: אין לדעת. אני אומרת שאין לדעת, אני לא נחרצת כמו טל, אני אומרת שהעת הזו היא מאד רגישה, מי שמסתובב במחוזות החרדיים שומע המון תסכול, המון תחושה של ‘הממשלה הזו לא הביאה לנו כלום’, ‘לא מתקדמת לשום מקום’, או כמו שאני נוהגת לומר, ‘היא לא יכולה להזיז עפרון בשולחן מצד לצד’, ולא משנה כרגע מי אשם, מה הסיבות ולמה וכמה… התחושה היא מאד קשה, תחושה שבכל ממשלה אחרת, שמאלית, מרכזית, ימין ליברלי, ימין ממלכתי – החרדים יוכלו לקבל יותר.
אפי: בטבע אנחנו רואים שמנהיג מתחיל לאבד ממעמדו כאשר מתחילים לתקוף אותו, לאתגר אותו, זה חלק מהמשחק בטבע. ואני חושב שזה קצת מה שקורה לנתניהו, בימים האחרונים.
שרי: תיזכר בימי יהודה גליק העליזים, אני עוד זוכרת איך כל הצבעה היו צריכים לבוא ולהתחנן, והוא לא הסכים וכן הסכים…נתניהו עבר המון המון עליות ומורדות, איכשהו הוא שורד. אני לא יודעת איך, ואם אנחנו מדברים על טבע, הוא אלוף העולם בלשרוד. אין לי מושג איך הוא עושה את זה, לא תמיד אני מצליחה לעקוב.
טל: אני אגיד לך אפי, שבניגוד לעבר שבאמת כשהיו לנתניהו זעזועים הוא כבר בעצמו היה יוזם ומפזר כדי לקבל איזה נרטיב לקראת הבחירות, הפעם גם המצב שלו לא טוב וגם מצב המלחמה, זה לא אותו דבר כמו שזה היה בעבר, מהבחינה הזו. גם יש 64. כלומר, כשזה היה עם ליברמן, הוא השאיר אותו עם 61 והוא באמת לא הצליח לרבע את המעגל. אבל עכשיו יש לו כביכול איזה שהוא מרחב כזה מסוים, וכמובן יש לו גם את מה שהוא כל הזמן מעביר את המסרים, ‘לא עושים בחירות בזמן מלחמה’ ו’מי שמדבר פוליטי בזמן מלחמה זה כל מיני בוגדים, ומפגינים’, אז הוא משחק את זה כל הזמן. וזה נכון, אנחנו באמת בזמן מלחמה.