בירושלים התקיימה היום (ראשון) הלוויתה של הרבנית מרת ציפורה פייגא אלתר ע”ה, אשת האדמו”ר מגור בעל הפני מנחם זצ”ל, שנפטרה בשיבה טובה בגיל 97 שנים.
מצבה החמיר בתקופה האחרונה, והיום נפטרה כאשר בניה וחתנה סובבים את מיטתה.
מסע הלוויתה יצא מבני ברק, מבית בנה הגה”ח רבי יצחק דוד אלתר, שם התגוררה בשנותיה האחרונות, אל ביתה שבבניין ישיבת ‘שפת אמת’, שם היתה דירת חמיה הגדול בעל ‘האמרי אמת’.
הספידה ליד ביתה בנה הבכור הגה”ח רבי יעקב מאיר אלתר, שקרא עליה את פסוקי “אשת חיל” – “כפה פרשה לעני”, סיפר כיצד הסירה מעצמה תכשיט ומסרתו לכלה ביום חופתה.
עוד הספידה נכדה הגה”ח רבי אברהם מרדכי אלתר, בן בנה הגה”ח רבי אריה זצ”ל, שעמד על הכוונה והתכלית שלימדה לראות בכל דבר, וביאר את מאמר הגמ’ “נשים במאי קזכיין” הכוונה – ללמוד לחשוב על כל דבר “במאי” במה התכלית. הוא סיפר כיצד ברצותה להסיר מעליו כל עול, הייתה מכינה לו יומיום את הנדרש עד שלא הכיר כלל את מיקומי הבגדים בארון – ונדרשה לצייר לו את המדפים ומיקומי הבגדים בימים שנעדרה מהבית. הוא הוסיף וסיפר על היותה אשה משכלת בעלת ידע רחב, ולמרות שיכלה לרכוש השכלה, ויתרה על כך מכיוון שלא היתה לפי דרכה של תורה.
ההלוויה המשיכה לאחר מכן לרחוב ירמיהו, שם – ליד בית המדרש הגדול של חצר גור, השתתף בהלוויה האדמו”ר מגור, והספידה בנה הגה”ח רבי יצחק דוד אלתר, שפתח בכך שהננו מלווים את נכדת ‘השפת אמת’ האחרונה. בנה עמד על מידת ‘הצנע לכת’ שהצטיינה בה, שלמרות מעשי החסד הרבים שעשתה הכל נעשה בפשטות והצנע. הוא הוסיף כי תמיד חיתה עם זכרם של אבותיה הקדושים שלאורם הלכה והתהלכה כל ימיה, ליוו אותה ועמם הלכה ואת משנתם מסרה לדורות הבאים.
לאחר מכן הגיעה ההלוויה לבית המדרש ‘פני מנחם’ של בנה ראש הישיבה הגאון רבי שאול אלתר, שהספידה שם, על היותה של הרבנית ע”ה מבררת מקחה של אבינו אדמו”ר זי”ע, שעמדה לימינו ולימין הרבצת תורתו והנהגתו כל חייה. המליץ עליה את הכתוב בפרשה “בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות” – ‘פני המנורה’ זה הרבי הפני מנחם זי”ע שהאיר את העולם בתורתו וקדושתו, והרבנית היתה “אל מול” המנורה, שעמדה למולו לברר מקחו ולסייע בעדו כל הימים, “שבעת הנרות” – אלו שבעת ילדיה, שהאירה לכל אחד מהם על פי דרכו, בחכמתה ותבונתה.
אחריו הספיד בן הזקונים הגה”ח רבי דניאל חיים אלתר, ראש ישיבת פני מנחם, שסיפר כיצד בהלווית חמותה אשת האמרי אמת זצ”ל, המליץ עליה האדמו”ר הבית ישראל זצ”ל, שהיא לא היתה רק “אשת חבר” אלא גם חבר בעצמה, ונאים הדברים עליה גם כן, בהיותה בבחינת ‘תורת אמך’ שהורתה דעת אמת לצאצאיה ושומעי לקחה. בנה סיפר על מעשי החסד הרבים שלה, ועמד על מידת הוויתור על פרטיותה שנתנה מעצמה כל ימיה, בראשית שנותיה עת התגוררה עם חמותה ע”ה, ולאחר מכן גרה בבניין ישיבת שפת אמת, וכשעלה בעלה הגדול וקיבל את הנהגת העם, גם אז נתנה את ביתה ואת כל אשר לה לרווחת הכלל והפרט בכל צ”ח שנותיה.
משם יצא מסע ההלוויה לבית העלמין סנהדריה. קברה נכרה ליד קברותיהם של בני משפחת נכדי ‘השפת אמת’ ו’האמרי אמת’, ובהם הוריה זצ”ל וחמותה אשת האמרי אמת מגור.
