מודה, הערב התרגשתי.
אל מול מיקרופון וצלמים עמד בני גנץ והבהיר חד-משמעית, את מה שמן הסתם חשו אזרחי ישראל בשנים האחרונות: הוא מוכן למות למען כל אחד ואחד מהם.
נתניהו, מערבב שיקולים אישיים ופוליטיים, וזה לא טוב. הוא, גנץ, עושה הכל “רק לטובת המדינה”. גם את הפרישה הערב. הוא החליט, שזה מה שטוב למדינה. לא לו, לגנץ, חלילה. מה פתאום. אפילו לא עולה מחשבת כפירה כזו בדעתו.
רק טובת המדינה. נטו.
הוא אפילו לא רוצה לחשוב על המנדטים הפוחתים והולכים בסקרים. לא איש דגול כמוהו יחשוב על זוטות מעין אלו. טובת המדינה, הא ותו לא!
ה’ ישמור, הקבינט, כבר לא מה שהיה. בחודשים הראשונים הוא עבד יפה. אבל כשגדעון סער רצה להיכנס פנימה, אולי היה מאזן קצת, אולי היה מעניק טיפ-טיפת חיוניות, דלק, כוח צעיר, היה זה גנץ שהשיב לו נחרצות – דונ’ט. כי “מה שעובד טוב, לא צריך לשנות”.
כלומר, עד לתאריך הקובע, היום בו ביקש סער להיכנס לקבינט, “מה שעובד טוב” – עבד פיקס. איפשהו למחרת כזה, הקבינט שבק חיים…
פתאום החל בנימין נתניהו, האיש שמעולם לא חשב על טובתו האישית, לחשוב על טובתו האישית. פתאום הוא החל לערבב פוליטיקה בשיקולים מבצעיים.
נתניהו! איך יתכן?? האיש, שכל ימי חייו ידע גנץ להעריץ, אותו ואת שיקוליו הלא-פוליטיים, הנקיים להפליא, משהו קרה לאיש. מאז למחרת ‘היום בו סער רצה להיכנס פנימה’, כן?
•
אז אני לא יודעת מה אתכם, אזרחי מדינת ישראל, אני אלך לישון הלילה רגועה יותר. בני גנץ אמר במפורש, שהוא מוכן למות עבור כל אחד מאזרחי העם הזה. אני נכללת, סביר להניח.
סוף-סוף יש מי שיחשוב עלי ויסכים למות למעני ולמען טובתי.
עד היום הקובע (‘היום בו רצה סער להיכנס לקבינט המצומצם’) גם ביבי, כפי הנראה, היה מוכן למות עבור כל אזרח במדינה הזו, אבל, כאמור, משהו השתנה. זה לא אותו ביבי. הדברים חורקים, כבר לא עובדים.
אז היה שלום בני גנץ, תשקיף על ניהול המלחמה מהאופוזיציה, אני בטוחה שאתה לא מייחל שזה לא יצליח, מה פתאום, אתה איש ערכי ורוצה רק בטובתנו.
אתה גם בטוח לא מתפלל שגדעון סער או אולי אביגדור ליברמן, ימהרו לתפוס את מקומך המתפנה. מה פתאום. אתה איש נדיב. ומוכן למות עבור כל אחד מאיתנו.
גם עבור גדעון סער וגם עבור ליברמן. וגם עבורי.
מרגיע מאד.