ארגון לביא עתר הבוקר (שישי), יחד עם משפחות שכולות, לבג”ץ בבקשה לעצור את מינויו של תת-אלוף שלומי בינדר לתפקיד ראש אמ”ן.
העתירה, שהוגשה על ידי עו”ד יצחק בם, מגיעה בעקבות מה שהעותרים טוענים – חלקו במחדל הביטחוני החמור שהתרחש בשביעי באוקטובר.
בעתירה נאמר: “בית המשפט הנכבד מתבקש להוציא צו על תנאי שיורה למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא יימנעו מלמנות את תא”ל שלומי בינדר לתפקיד ראש אמ”ן (עם העלאה לדרגת אלוף) עד למיצוי חקירה עצמאית ביחס לאחריותו כראש חטיבת המבצעים לכישלון של ה-7 באוקטובר ותפקודו באותו יום. לחילופין, מתבקש בית המשפט הנכבד להורות למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא תובא שאלת מינויו של תא”ל בינדר לתפקיד ראש אמ”ן לדיון ולהחלטת הממשלה”.
בעתירה מציינים העותרים, כי “ביום שמחת תורה מילותיה של קינה עתיקה הפכו למציאות איומה – עוֹלָלֶ֛יהָ הָלְכ֥וּ שְׁבִ֖י לִפְנֵי־צָֽר; שָׁכְב֨וּ לָאָ֤רֶץ חוּצוֹת֙ נַ֣עַר וְזָקֵ֔ן בְּתוּלֹתַ֥י וּבַחוּרַ֖י נָפְל֣וּ בֶחָ֑רֶב. ביום ההוא צה”ל לא תפקד כצבא”.
לדברי העותרים, “יחידים וקבוצות – חיילים, קצינים, חברי כיתות הכוננות ואזרחים שבאו מיוזמתם על נשקם לזירות הטבח, ניהלו קרבות גבורה לבדם. מוצבי צבא, מפקדות חטיבות ואוגדה נפלו בידי אויב וצה”ל הגדול היה כלא היה”.
במהלך שעות קריטיות רבות, הקריאות לעזרה “לא נענו, כי צה”ל פשוט לא הצליח להתעשת ולארגן את כוחותיו.” כתוצאה מכך, “843 אזרחים נרצחו באכזריות, תוך שרוצחיהם מבצעים בהם מעשי התעללות מזוויעים באכזריותם, ו-351 חיילים נפלו. 252 אזרחים וחיילים נחטפו, חיים ומתים, בידי המחבלים”.
לטענת העותרים, “אגף המבצעים תואר בידי מפקדו כ-‘לב הפועם של צה”ל’. אם להמשיך את הדימוי הזה, הרי ביום שמחת תורה לקה צה”ל בדום לב. הכשל התבטא בשני מישורים עיקריים, להם אחראית חטיבת המבצעים. ראשית, צה”ל לא היה ערוך לאפשרות של מתקפת פתע בידי החמאס. לא היו תכניות הגנה, לא היו תרגולות, לא היו כוחות ולא הייתה היערכות שתאפשר להתמודד עם מתקפה גם אם זו תבוא ללא התראה מוקדמת. שנית, בקרות המתקפה צה”ל לא התעשת מן ההלם ומשך שעות קריטיות רבות כוחו ועוצמתו של צה”ל לא הופעלו בצורה יעילה ומתואמת בעת שהמחבלים טובחים באזרחים, אונסים נשים, עורפים ראשי ילדים וחוטפים אזרחים וחיילים”.
העותרים טוענים, כי “ראש חטיבת המבצעים נושא, וודאי, באחריות לתפקודה של החטיבה ולהיעדר היערכות עובר למתקפה והיעדר תפקודו של צה”ל בזמן המתקפה. אחריות פיקודית וודאי, ואחריות אישית קרוב לוודאי”.
לכן, יש צורך בחקירה מעמיקה ועצמאית שתברר את מידת אחריותו של תא”ל בינדר לאסון.
עוד מציינים העותרים, כי “תחקיר פנימי, או ‘עיון במסמכים’, ככל שנערך אינו יכול להוות חלופה לחקירה עצמאית וזאת מכיוון שמי שצפוי להיות האובייקט של החקירה אינו יכול למנות את החוקרים, לקבוע את היקף החקירה ולקבל מסקנות בעניין ממצאיה”.
לטענת העותרים, “הליך מינוי הקצינים בדרגת אלוף הנו הליך לקוי, אשר זכה לביקורת של מבקר המדינה בשני דו”חות ביקורת לפני יותר מעשור. אף על פי כן, ההליך ממשיך להתנהל באופן בלתי מובנה, בצורת שיג ושיח (שלא לומר מקח וממכר) בין רמטכ”ל לבין שר הביטחון, כאשר רמטכ”ל מציע מועמדים ושר הביטחון מאשרם, ללא בחינה של מועמדים בידי גורמים נוספים, וללא מעורבות הממשלה אף במינויים מרכזיים”.
העותרים מסכמים: “לא ניתן להבטיח החלטה מושכלת ללא בחינת תפקודו של המועמד במבחן העליון שהגורל זימן לצה”ל נבחנה לעומק בידי גורם חקירה עצמאי.”
יהושע שני אביו של סרן אורי שני הי״ד ממגישי העתירה: “אנו, הורים שכולים ממלחמת חרבות ברזל, הגשנו היום עתירה בשם הבנים ולמען בטחון המדינה על אופן מינוי שלומי בינדר לראש אמ”ן, זאת בטרם התבצעה בדיקה בלתי תלויה על חלקו במחדל הגדול ביותר בתולדות המדינה. מצפים מבג”ץ לתת סעד ולעצור את ההתדרדרות באופן שבו מתנהלת הצמרת הבטחונית של מדינתנו היקרה והאהובה”.