למה 7 השניות האלה ריגשו אותי כל כך?
1.
עוד מעט חג השבועות, חג הקציר. אתמול התחיל אופיר בשור מהגד"ש (גידולי שדה) של קיבוץ עין חרוד, בשעה טובה, לקצור את החיטה.
וכבר למדנו השנה כמה החקלאות יקרה וחשובה, לכולנו. והנה העונות החקלאיות - פועמות ממש באותו דופק כמו בתנ"ך. אפשר לדמיין את אבות אבותיו של אופיר קוצרים ככה את החיטה בעמק יזרעאל לפני חג הקציר, לפני אלפי שנים.
2.
עין חרוד נחשב סמל "חילוני", הקיבוץ הראשון בארץ ישראל.
בשנות החמישים התקיים שם פילוג מפורסם בין "עין חרוד איחוד" ל"עין חרוד מאוחד". הזמן חלף, הוויכוח ההוא נשכח, ואופיר מתחיל את הקצירה ומכריז משהו שהוא מעל לכל ויכוח: "לשם מצת מצווה".
כלומר, הקיבוצניק מעין חרוד מכריז שהקצירה היא עבור הכנת מצות.
3.
ואת המצות שעבורן החיטה נקצרת כעת, יאכלו בחג הפסח תשפ"ה, עוד כמעט שנה. כמה אופטימיות והסתכלות קדימה יש כאן. בדיוק כמו אצל מקימי עין חרוד, שבאו להפריח את השממה. כמה חיבור לנצח. החיטה צומחת שוב, זה בעצם התקווה צומחת שוב.
הנה 7 השניות שריגשו אותי. תודה, אופיר.
