מבקר המדינה מתניהו אנגלמן פרסם אחר הצהריים (שלישי) דוח מיוחד העוסק בבטיחות הדרכים. בדוח מתייחס מבקר המדינה למגזר החרדי וקובע כי קיימים פערים משמעותיים בהכשרה – וזאת בעקבות אי קיום ביצוע הדרכות במוסדות החינוך.
בדוח מציין המבקר, כי על פי חוזר מנכ”ל משרד החינוך, יש למנות רכז זהירות בדרכים (רכז זה”ב) בכל בית ספר והוא יהיה האחראי לקיום פעילויות לבטיחות בדרכים לתלמידים, למורים ולהורים.
המבקר מצא כי בכרבע מבתי הספר במדינה – 936 מתוך 3,684 בתי ספר – לא היו בשנת הלימודים תשפ”ב (2021 – 2022) רכזי זה”ב.
בדיקה פרטנית יותר של נתוני תשפ”ב מראה כי בחברה היהודית, ב-77.9% מבתי הספר היו רכזי זה”ב, ואילו בחברה הערבית הנתון הוא כ-60% בלבד. שיעור הרכזים הנמוך ביותר הוא בחברה הערבית, וזאת חרף העובדה ששיעור הנפגעים מקרב הילדים בחברה הערבית גבוה באופן משמעותי מאשר בחברה היהודית.
מ-2019 קוצץ מספר התקנים לשוטרי זה”ב, שאחראים לפיקוח ולבקרה אחר פעילות משמרות הזה”ב בבתי הספר – מ-41.75 תקנים בשנת תשע”ז ל-11.75 בשנת תשפ”ג.
הפערים המשמעותיים ביותר בהכשרה קיימים בחברה החרדית ובחברה הערבית, בעיקר בשל מעטפת בטיחותית לקויה בבתי הספר, דבר שאינו מאפשר את ביצוע ההדרכות, וכן מפני שחלק מבתי הספר בחברה החרדית לא מאשרים את כניסתן של שוטרות זה”ב לבתי ספר לבנים.
בשנת הלימודים תשפ”ג (2023-2022) אושרו בטיחותית להדרכה רק 26 כיתות בחברה החרדית, מתוך 1,486 כיתות במגזר כולו, מתוכן הוכשרו בפועל 22. בחברה הערבית אושרה השתתפות בתוכנית של 75 כיתות בלבד, מתוך 1,638 כיתות במגזר כולו, וכולן הוכשרו בפועל.
מבקר המדינה אמר: “כבישי ישראל הם פצצה מתקתקת. מאז קום המדינה נהרגו בתאונות דרכים כ-33 אלף בני אדם. מאחורי כל הרוג וכל פצוע עומדת משפחה שחייה נהרסו. מלבד זאת, המחיר הכלכלי של תאונות הדרכים מגיע לכ-16 מיליארד ש”ח בשנה.
“לאורך השנים ממשלות ישראל כשלו במאבק בתאונות דרכים: שיעור תאונות הדרכים בישראל גדל בעשור האחרון בשעה שבמדינות מובילות באירופה הוא קטן, תקציבי הרלב”ד קוצצו, תקנים רבים במשטרת התנועה אינם מאוישים והממשלה אינה עומדת ביעדיה בתחום זה”.
המבקר הוסיף: “תאונות הדרכים אינן גזירת גורל. הטיפול בנושא חייב לעמוד בראש סדר העדיפויות של שרת התחבורה והממשלה בכללותה. על הממשלה לאמץ יעד של אפס הרוגים בתאונות דרכים כמקובל במדינות מובילות באירופה”.
יצוין, כי במדינות ה-OECD ישנה ניידת על כל 10 ק”מ, בעוד בישראל – רק ניידת אחת על כל 100 ק”מ.