‘כשלון. מחויבים בחשבון נפש נוקב’: השר והפרויקטור על מירון תשפ”ד

שר ירושלים ומסורת ישראל, מאיר פרוש, ופרויקטור ההילולא, יוסי דייטש, מפרסמים הבוקר (שלישי) טור משותף בעיתון ‘המבשר’ – על תוצאות אירועי הילולת רשב”י במירון ועל השלבים שהובילו לכך.

בפעם ה-14 ברציפות: זו ההגרלה שכל המגזר החרדי מחכה לה

את הטור פותחים השניים בהודאה כנה כי הם כשלו במשימה: “אי אפשר להתכחש לאמת ולעובדות – ‘אי הילולת רשב”י במירון תשפ”ד’ הסתיימה בתחושת החמצה וכישלון, והוא חתום בין היתר במשמרת שלנו.

“נכון, סיכויי ההצלחה מלכתחילה לא היו גבוהים, יותר נכון אולי אפילו לא היו קיימים, מרגע שהתברר שבעקבות המצב הביטחוני יוטלו הגבלות של פיקוד העורף על ההילולא המסורתית במירון, אבל גם בגרף הכישלון האפשרי לאירוע מהסוג הזה, נחלנו את הכישלון בצורה כואבת מאוד”.

השניים כותבים: “התוצאה היא קשה עבורנו באופן אישי בכפל כפליים, לאחר שבשנה שעברה זכינו בסייעתא דשמיא ובשיתוף פעולה עם הציבור לעשות היסטוריה ולראשונה מזה שנים לקיים את הילולת רשב”י בשמחה ובבטחה, בהשתתפות מעל 200 אלף איש, כמעט ללא תקלות, כאשר יותר מ-100 אלף איש מצליחים להיכנס לתוך ציון התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי זיע”א. אבל השנה, כישלון”.

הם מסבירים: “לא הצלחנו להוציא לפועל את המתווה שהיה אמור למנוע מהמשטרה להיכנס עם כוחות לתוך הציון הקדוש כפי שסוכם איתם מראש, ולמעשה לאפשר לסדרנים מקרב אנ”ש לנהל את המתחם, בדומה למתווה אשתקד, עם ‘נוהל המכוונים’ שקנה את שמו הטוב, גם בהילולות אחרות בשנה האחרונה.

“לא הצלחנו לשמר על אף הנסיבות הביטחוניות החריגות, את שיתוף הפעולה עם המשטרה כבשנה שעברה, אז לא פעלו כוחות משטרה כלל באזור הציון ובוודאי שלא ביצעו שום פעולה מבצעית במתחם הציון ובחצר, ללא תיאום איתנו.

“זו טעות לחשוב שבמצב ההגבלות המחמיר עליו החליט פיקוד העורף, יתאפשר לתאם עם המשטרה את ההתנהלות הרגישה במירון ולקיים את האיזון בין אכיפת צו פיקוד העורף לבין הימנעות מחילול ציון רשב”י זיע”א ופגיעה בציבור המתפללים.

“טעות להסכים מלכתחילה למתווה במסגרתו משרד ירושלים ומסורת ישראל אחראי על קיומו של ה’אין אירוע’, בו בזמן שהמשטרה מוסמכת לאכוף בכח את צו האלוף, ללא שהותירו מקום לגמישות מבצעית, שאותה נוכל להפעיל”.

השניים מפנים ביקורת לעבר משרד האוצר: “לא הצלחנו לשכנע את משרד האוצר שטוב להקים 12 מתחמי הילולא ברחבי הארץ דוגמת מה שהצלחנו לעשות ב’חצר ההילולא’ בשמעון הצדיק אליו הגיעו במהלך ההילולא רבבות אנשים, והצעתנו שהוגשה במתווה מסודר למשרד האוצר נענתה בסירוב, על אף שאישור הדבר בוודאי היה מסייע בריתוק הציבור בעריהם ומצמצם את המראות שנראו במירון.

“טעות להתיימר, שבתקציב מקוצץ שהגיע מאגף התקציבים ביום שישי או ימים ספורים לפני ההילולא, נוכל לשכנע את הציבור שהעלייה לר’ שמעון טבוע בדמו על פי מסורת רבת שנים, ושהשנה אי אפשר לעשות זאת ועליו להישאר בבית וללא שכאמור יש תקצוב לאירועים חלופיים.

“צדקו מי שאמרו לנו מהרגע הראשון, ‘לכם יש ניסיון בלקיים אירועים, אין לכם ניסיון בלא לקיים אירועים’. הגענו לאי אירוע הזה בלי ניסיון מתאים, ואכן כשלנו באי קיומו.

“כאשר הבנו שהאחריות מוטלת עלינו בכל מקרה, אז לא ברחנו ממנה, אלא אימצנו אותה וניסינו לעשות כמיטב יכולתנו, וזאת משום שהבנו שהאופציה השנייה היא סגירת ההר ונעילת הציון ללא יוצא ובא ושגם לא יאפשר את קיום ההדלקות המסורתיות באופן מצומצם. עלינו לבתי גדולי ישראל לקבל את הכוונתם, ופעלנו בהתאם, אך במבחן התוצאה זה לא הצליח.

“אנחנו עדיין לא מבינים את כל הסיבות למה זה לא הצליח, אבל אולי אפשר להתחיל להבין כיצד הגענו למצב הזה, כי גם אנחנו אנשי מירון, גם אנחנו כמעט לא פספסנו ל”ג בעומר במירון מגיל שלוש, גם לנו נשרף הלב לראות את ציון רשב”י כמעט ריק מאדם.

“כאשר הסתמנה המגמה של כוחות הביטחון לבטל את אירועי ההילולא יצאנו למסע שכנוע למען שמירת המסורת במירון. לא לסגור בשום אופן את ציון רשב”י, לא לבטל את ההדלקה של כ”ק מרן האדמו”ר מבאיאן שליט”א הממשיך מסורת של מאות שנים, התעקשנו שיהיו הדלקות לכלל האוכלוסיות המייצגות וניסינו גם שלא לבטל את ההדלקות של כלל קהילות הקודש להם מסורת רבת שנים של עלייה לציון התנא האלוקי במירון, לא למנוע ממשפחות הנספים באסון מירון תשפ”א לעלות להר, רצינו יותר מזה, הבנו את המצב הביטחוני, ידענו את המידע המודיעיני, אבל הלב לא יכל לעמוד מנגד, לא להשבית את הילולת רבי שמעון.

“התאמצנו על כך יומם ולילה, במשך תקופה ארוכה, והכל במטרה לאפשר בכל זאת את קיומה של המסורת הקדושה במירון.

“התוצאה הכואבת אליה הגענו, מחייבת חשבון נפש נוקב ולטכס עצה כיצד מגיעים לשנה הבאה עם מתווה רוחני מתוקן שיתעלה אפילו על ההצלחה של שנת תשפ”ג.

“כולנו מלאי צער על המצב שנוצר ומביעים את כאבנו על המראות שנראו בל”ג בעומר באתרא קדישא מירון ועל עוגמת הנפש הרבה שהדבר גרם לכלל ישראל”.