אין ברירה. זה לא דבר קל. זה חסר תקדים, אבל ויינשטיין חייב ללכת. כבוד היועץ היה חייב ללכת כבר אחרי הטיפול המביש שלו בתיק חברות הקש של איווט ליברמן. רק העובדה שבכירי הפרקליטות והמשטרה לא מספרים איך הטיפול בתיק התנהל, מאפשרת ליועץ להישאר בתפקידו.
היועץ צריך ללכת בגלל ששכב על תיק ביבי טורס 3.5 שנים, הרג אותו ואז החליט לא לחקור.
הוא מוכרח ללכת בגלל ניסיונו למסמס את תיק הרפז, ההחלטה לא לחקור, לחכות, שמבקר המדינה יעשה את העבודה, כל מה שגרם לכך שארבע שנים אנחנו עדיין תקועים עם סימני שאלה בסיפור הזה.
על היועץ להתפטר בגלל שחיכה שנתיים וחצי לפני שפתח בחקירה פלילית נגד סטס מיסיז’ניקוב, מה שעיקר את המשמעות של החקירה הזאת. גם שם הוא העדיף שהמבקר יחקור.
עו”ד ויינשטיין צריך לחזור למשרד הפרטי שלו בגלל הדרך הקלוקלת בה סגר לניצב אורי בר לב את התיק כנגדו. התלונה של ד”ר אורלי אינס נגד הנציב הבכיר נבדקה על ידי מח”ש, אומתה, הסתיימה בהמלצה להגיש כתב אישום רק כדי לסיים את דרכה בעוד הסדר מביש אצל היועץ, שלא אוהב לחקור ולא אוהב משפטים פומביים (התנצלות והביתה).
לא פשוט לקרוא ליועץ משפטי לממשלה להתפטר. זה מרגיש קצת כמו אוהד כדורגל ממוצע, אבל 4.5 שנים של כהונה קטסטרופאלית, לא מותירות ברירה אחרת. זה יועץ משפטי, שכמעט בכול נקודת מבחן, קיבל את ההחלטה הלא נכונה. הוא העביר את התלונה האמיצה של אנשי ראש הממשלה על נתן אשל לנציבות שירות המדינה, במקום למשטרה. הוא לא אפשר במשך שנים לחקור שופט, שהיה חשוד בהכאת ילדיו. הוא נתן פעמיים חותמת ‘כשר’ לחוק נגד מסתננים, שבית המשפט העליון פסל.
במערכת אכיפת החוק, שתחת ויינשטיין, אין רוח לחימה. רוצים לסגור דברים ולהמשיך הלאה. אולי בגלל זה, ה’בדיקה’ בעניין המכתב המזויף נגד גדעון סער הייתה נטולת אנרגיה וה’בדיקה’ במידע נגד השר סילבן שלום הייתה אנמית. בשתיהן לא התקרבו, כנראה, לחקר האמת.
במקרה של פואד בן אליעזר, המידע המפליל כנגדו שכב יותר משנה ברשויות אכיפת החוק ללא סיבה ורק בחצי נס נשלף ברגע האחרון, כשפואד כבר התחיל למדוד את המרחק למשכן הנשיא.
ויינשטיין לא אחראי לכך במישרין, כמובן, אבל קשה שלא לזהות את כיוון הרוח שיוצאת מלשכת היועץ. אף קצין משטרה או פרקליט, לא יוצא לקרב גדול נגד פוליטיקאי, כשהיועץ משדר שזה הדבר האחרון שהוא רוצה על שולחנו.
הסיבה הכי דחופה בגינה ראוי שהיועץ יעשה את המעשה המכובד וילך הביתה היא פרשת פינטו. הרב ואנשיו ממשיכים להטיח האשמות במפקד יחידת העילית של המשטרה. מסמכים מתוך תיק החקירה, שמצדיקים כביכול את גרסת הרב, מוצאים את דרכם לאתר ‘מחלקה ראשונה’.
הרבנית פינטו מתראיינת בערוץ 2 ומסרסת כל ערך מההודאה של הרב, שהיא לכאורה גרעין ההצדקה של הסדר הטיעון, השערורייתי מלכתחילה, שנחתם איתו.
כל יועץ משפטי נורמלי היה מודיע על ביטול ההסכם ומגיש כתב אישום נגד הרב. אם לפינטו יש ראיות שהקצין אפרים ברכה, באמת מעל בתפקידו (אני מתקשה להאמין), שיביא אותן לבית משפט. אם לא, אולי יהיה מזל ודוד רוזן יהיה השופט במשפטו.
אני לא תמים – ויינשטיין לא יתפטר. לחץ ציבורי היה יכול לעזור, אבל קשה להסביר שתפקודו של היועץ הוא פגיעה יותר קשה בחיים שלנו ממחיר המילקי (ואני מהמחרימים אותו, כמובן).
• המאמר התפרסם ב’הארץ’