מי אחראי על בית כנסת נטוש ברח’ אלנבי בת”א? ביה”ד הגדול הכריע

רבים מכירים את מבנה בית הכנסת רב-הרושם הנטוש ברחוב אלנבי 89 בלב תל אביב, שסגר את שעריו לפני קרוב ל-40 שנה. בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים דן בסוגיית אחריות הטיפול בנכס – ופורש תמונה רחבה על אחד המבנים המסקרנים בעיר.

סיפור המעשה: המגרש הוקדש בשנות ה-20 של המאה הקודמת לטובת עניי העיר תל אביב עבור ‘מושב זקנים’ ולהקמת בית הכנסת. המבנה, שנחנך בשנת 1928, תוכנן על ידי האדריכל יהודה מגידוביץ, כאשר בחזית הבניין שני טורי מדרגות קטנים המובילים אל דלת הכניסה הקבועה בתוך קשת גדולה והוא הוכרז כמבנה לשימור.

מדובר בערעור שהוגש על החלטת בית הדין הרבני האזורי בתל אביב, בה נקבע כי נכסי המקרקעין של הנדבן המנוח יחזקאל צ’רנוב, על כל הבנוי עליהם ובכללם בית הכנסת העתיק, הינם הקדש דתי בשיפוט בית הדין הרבני, בין היתר משום שהוקדש בפני בית הדין של רבנות תל-אביב-יפו.

המערערת, חברת ‘מושב זקנים – בית אבות תל אביב’ טוענת כי מדובר בהקדש אזרחי-ציבורי המצוי בשיפוט בית המשפט המחוזי.

לטענת המערערים במקור הוקדש המקום “בשביל עניים שבעיר יפו, בשביל בית מושב זקנים וזקנות של יחזקאל ואשתו צ’רנוב”.

בשנת 1924 נבנה על החצר האחורית של המגרש ברח’ אלנבי מבנה לצורך שיכון קשישים, בנוסף למגרש צמוד ברחוב יבנה 14 שנרכש לצורך מבנה נוסף לבית האבות.

מאידך המועצה הדתית תל אביב יפו, יחד עם הוועד הציבורי לשימור ההקדשות בעיר תל אביב השיבו, כי העמותה נוסדה כעמותה על ידי הרב זרח ברנט, בוגר ישיבת סלבודקה וממקימי הישוב היהודי החדש בארץ ישראל.

הרב ברנט הקים מפעלים תורניים רבים, בין היתר את שכונת מאה שערים בירושלים. בתקנון חברת ‘מושב זקנים’, כך נטען, “מופיע סעיף כי על האגודה לייסד ולהחזיק בתי כנסת, ספריות ומוסדות דתיים ותרבותיים” וכי המקום הוקדש במשרדי הרבנות הראשית ביפו.

בפסק דין ארוך המשתרע על פני 80 עמודים מגוללים הדיינים את האירועים ההיסטוריים לאורך השנים ומפרטים את פיתוח המקום עם טיעונים המוכיחים כי מדובר בהקדש דתי.

בסופו של דבר קבעו דייני בית הדין הרבני הגדול הרב מיכאל עמוס, הרב שלמה שפירא והרב אברהם שינדלר: “הקדש מושב זקנים וזקנות תל אביב על שם יחזקאל ואשתו צ’רנוב הוא הקדש דתי שכונן בפני בית הדין הרבני בתל אביב בשנים תרפ”ז ותרפ”ח על מקרקעי עיזבון המנוח, לרבות הבנוי עליהם. כל עניין הנוגע ליצירת ההקדש ולניהולו הפנימי הוא בשיפוט בית הדין הרבני”.