מסיבת חג הסוכות המסורתית של נציגי ‘דגל התורה’ מכל רחבי הארץ נערכה אמש (מוצאי שבת) בסוכתו של מנכ”ל עיתון ‘יתד נאמן’, זליג אורלנסקי, בנתניה.
מידי שנה נערך האירוע בסוכת יו”ר המחלקה המונציפאלית של המפלגה, מנחם שפירא. אלא שהשנה, בשל חוסר מקום ובשל ריבוי הנציגים, נדרש מקום גדול יותר.
למעלה ממאה נציגים הגיעו לאירוע. ביניהם ראש מועצת רכסים איצ’ה רייך ואיתו נציג דגל ברכסים שלמה הומינר, נציגי בני ברק – אברהם רובינשטיין, מנחם שפירא, ישראל משה פרידמן, עו”ד משה מורגנשטרן ועוד; נציגי ירושלים – לייזר ראוכברגר, יצחק פינדרוס וישראל קלרמן, וכך גם יתר הנציגים מבית שמש, חיפה, מודיעין עילית, טבריה, אופקים, בית שאן, אשקלון, רעננה, צפת, נתיבות ועוד.
ראש עיריית מודיעין עילית היה היחיד שנבצר ממנו להגיע, מאחר שהשתתף בשמחה משפחתית.
ח”כ יעקב אשר דיבר על החוסן של נציגי דגל התורה:
“היסוד שלומדים מסוכות זה שצריך לקחת את דגל הסוכות ולהניף אותם לכל עבר. במיוחד בדור שלנו שיש כל כך הרבה אנשים טועים. שזה התפקיד שלנו. וזה היה תפקידם גם של אבות האומה.
אבהרם אבינו היה זה שפרסם אלקותו של הקב”ה. בפעילות שלנו ושלכם, הרבה פעמים אנחנו רואים דברים שלאחרים במפלגות אחרות יותר קל לטפל בהם, כי אין להם עניין בלפרסם את אלוקותו של הקב”ה. כשעושים דברים, יכולנו להשיג המון הישגים, ואני בטוח שכל אחד מכם בכל מקום אשר הוא, יכול היה להגיע להישגים, אך זה היה מגיע על חשבון הדבר האמיתי – וזה שאנחנו עושים דברים שגם המשמעות שאיך הם נראים, שלא יטעו, שלא יחשבו, שיידעו שככה הקב”ה רוצה להנהיג את העולם. אז אנחנו כנציגים של יראי השם, עושים את עבודתנו בצורה הזו. וככה אנחנו פועלים.
דגל התורה, ואני אומר את זה אחרי שנה וחצי במקום שבתפקידיי הקודמים לא ביליתי בו הרבה, בכנסת, אתה שומע אנשים, וכולם יודעים שדגל התורה היא תנועה ערכית שמקריבה הרבה דברים בשביל הלהודיע בעמים עלילותיו.אני ולא רוצה להרחיב באיזה חוקים זה נוגע, באיזו מסירות נפש… אני מציע לכל אחד מכם (שישאל את הרב שלו אם מותר להיכנס לבית המינים) לבוא לראות יום רגיל בכנסת ולקחת עט ונייר ולרשום כמה פעמים ראו את חברי הכנסת של דגל התורה רצים מחדר לחדר מוועדה לוועדה רק כדי לפעול באותו בניין, באותה צוללת.
כל אדם שפועל למען דגל התורה, שעזב את אשתו ואת ילדיו, הוא איש של דגל התורה. וכשעובדים ביחד, לא תמיד חושבים אותו דבר. אבל דואגים לכל עסקן, גם עסקן צעיר.
ההיכרות הראשונה שלי עם זליג הייתה בימים בהם אני עשיתי את הטירונות שלי באלעד. ושם הייתה מערכת בחירות לא על העירייה, זה היה אחרי שקריספל היה ראש עיר ונשארתי להיות מ”מ ראש עיר ללא שכר.
הייתה מערכת בחירות לכנסת, שכל כולה הייתה התמודדות מעבר להכנסת הח”כים שלנו, אלא להראות כמה דגל יש באלעד ולאן העיר הזו הולכת. וכל הצעירים האלו שהיום נמצאים כאן, כולל זליג שהיה ראש המטה ואברך צעיר מאד, ככל שאנחנו משקיעים באנשים האלו, ודואגים שבכל עירייה חילונית כחרדית שהאנשים שלנו של דגל התורה יקבלו תפקידים ויעזרו לציבור בתפקידים האלו. וכל איש של דגל התורה, גם אם מוצא חן יותר או פחות בעיני נציג מסוים, כולם נאבקים על אותו אידיאל, על אותה מטרה, איש איש ודרכו.
ולכן החיזוק הפנימי שלנו חשוב. יכול להיות שיש אנשים שמרגישים שפוגעים באידיאולוגיה שלנו, בדרך שלנו, או שאומרים שאדם מסוים קיצוני במיוחד ומנסים לעשות גשר עם ראש העיר או עם מפלגה אחרת – זה רק מחליש.
בסופו של יום הכוח שלנו הוא כוח של מפלגה שהיא הומוגנית לחלוטין. לא בנויה מחצרות, לא בנויה מחסידיות, אלא מדעת תורה ומסירות נפש של אנשים.
הכל תלוי בלכידות הפנימית שלנו. זו ההזדמנות להגיד תודה לאנשים, מעבר לנציגים שנמצאים ברשויות, לאלו שעובדים בדגל התורה ועושים עבודת קודש. צריך להזכיר את הרב משה שיפמן שעושה עבודת קודש, הרב גולדנטל ולרב שעיה גרנדש שעושה עבודת קודש בנושא, בשקט, בחכמה, כמה אברכים ובחורים יושבים ולומדים היום בשקט. גם כאלו שעשו שטויות ושגו… אנחנו לא רוצים לפרסם את זה… האיש הזה מטפל במסירות נפש רק בגלל שהוא איש של דגל התורה, היה פעיל של דגל, תלה פלאיירים, תלה מודעות, אחר כך עבד במטה.
דיברו על חוק הגיוס. אנחנו בתקופה הכי שקטה של הציבור החרדי דווקא בימים האלו. הפכו את גפני לפשרן, את מקלב ללא מבין ועובדים עליו. תאמינו לי, החוזק הפנימי שלנו הוא שאיש את רעהו יעזור באמת. לא להפקיר אף עובד בשום עירייה, גם אם לא מוצא חן בעיני מישהו. יש לו חסינות.
ולבסוף ידידי הרב זליג, אתה עומד בראש השופר שלנו, יתד נאמן. אז נכון שזליג לא כותב את המאמרים, אבל תאמינו לי, התקופה שהוא עובר לא תקופה. מי שיודע איזה לחצים על משרדי פרסום, לא חלמנו מעולם שיגיעו לזה. אבל העיתון חי בועט ונושם”.