בני גנץ באולטימטום: “תוכנית פעולה חדשה עד ה-8.6 או שנפרוש”

על רקע הירידה בסקרים: יו”ר המחנה הממלכתי השר בני גנץ נשא הערב (מוצאי שבת) הצהרה לתקשורת בכפר המכבייה.

גנץ אמר:  אזרחי ישראל, בבוקר של השבעה באוקטובר הרוע המוחלט של חמאס תקף את המדינה היהודית-דמוקרטית וניסה להשמיד אותה. בעשרות ישובים בנגב המערבי התנהלו קרבות עקובים מדם. נשים נאנסו אך ורק מכיוון שהן נשים יהודיות. ילדים נחטפו אך ורק מכיוון שהם ילדים ישראלים. מאז ועד היום – במשך כשלושים ושניים שבועות – אנחנו נתונים במלחמה קיומית. מלחמה של הטוב נגד הרע. מלחמה על החיים ועל המוות.

לצד היגון הכבד על הנופלים, ההתמודדות עם הפצועים הרבים בגוף ובנפש, והלב שנשבר לנוכח החרדה לשלום חטופינו – המערכה הכבדה, חשפה את עם ישראל במלוא גדולתו. אחרי המחדל הגדול ובתוך הכאב הנורא עשינו את ששום עם אחר לא עשה. גברים נלחמו – ונלחמים – כאריות. נשים לחמו -ונלחמות – כלביאות. החברה הישראלית כולה הוכיחה ומוכיחה שהיא הפלא השמיני בתבל.

שעתנו הקשה הייתה לשעה של ישראליות מעוררת השראה. כולנו יודעים: נתגבר. ננצח. נביס את אויבינו, נגן על ילדינו; נבטיח את עתידה של מדינתנו.

כבר ביום הארור ההוא, חבריי למחנה הממלכתי ואני הודענו לבנימין נתניהו שאנחנו מוכנים להיכנס מתחת לאלונקה. לא תבענו שררה. לא דרשנו משרות. כל שרצינו, הוא לשרת את מדינתנו ואת עמנו.

במשך חודשים ארוכים האחדות אכן הייתה אמיתית ומשמעותית. היא מנעה טעויות קשות, הביאה להישגים גדולים, והשיבה הביתה מעל מאה חטופות וחטופים.
יחד עמדנו בקשיים המערכה, נסכנו באומה רוח טובה ואיתנה – והענקנו ללוחמים בחזית תחושה של גיבוי ושותפות גורל.

אבל בתקופה האחרונה דבר מה השתבש. החלטות חיוניות לא התקבלו. מעשים מנהיגותיים הנדרשים כדי להבטיח ניצחון לא נעשו. מיעוט קטן השתלט על גשר הפיקוד של הספינה הישראלית והוא מוביל אותה אל עבר חומת סלעים. התייצבתי כאן היום – כדי לומר אמת. והאמת קשה: בעוד שחיילי ישראל מגלים גבורה עילאית בחזית – חלק מהאישים אשר שלחו אותם לקרב מתנהלים בפחדנות וחוסר אחריות.

בעוד שבמנהרות האפלות של עזה החטופות והחטופים עוברים ייסורי שאול – יש מי שעוסקים בהבלים. בעוד שעם ישראל מתעלה על עצמו – חלק מהפוליטיקאים חושבים על עצמם. אל תוך קודש הקודשים של בטחון ישראל החלו לחדור שיקולים אישיים ופוליטיים.

על כולנו להבין ולהפנים: נכון – מלחמה מנצחים בנחישות ובכוח בשדה הקרב. נכון – מלחמה מנצחים מתוך אהבת-ישראל, מתוך מחויבות למורשת-ישראל, ומתוך דבקות באחדות ישראל.

ולצד זאת: מלחמה מנצחים רק עם מצפן אסטרטגי ברור – ומציאותי. מלחמה מנצחים רק כאשר כל הישראלים תורמים את חלקם ומשתתפים במאמץ המלחמתי.
מלחמה מנצחים, ומאבק ארוך מקיימים, עם עוצמה אמיתית אשר לא מושתתת על ריב, מדון ורהב. מלחמה מנצחים בתבונה, תעוזה, הקרבה, שיקול דעת – וחוסן לאומי איתן.

לא פשוט עבורי לעמוד פה היום. אך זו חובתי. לאחר שעשיתי יחד עם חבריי, כל שיכולתי בחדרים הסגורים. אני ניצב כאן היום ואומר לכם: נדרש שינוי – כאן ועכשיו. חבריי ואני לא נניח למחול השדים להימשך. נעשה את כל שצריך כדי לשנות מסלול, למנוע את ההתנגשות בחומת הסלעים – ולהבטיח שישראל תפליג בביטחה אל עבר ניצחון אמיתי. אני מאמין באחדות. נאבקתי עבור אחדות גם כאשר היו לכך מחירים גבוהים.

אבל האחדות חייבת לבוא לידי ביטוי במעשים. אחדות לא יכולה להיות עלה תאנה לקיפאון בניהול המערכה. והמעשה הנדרש היום הוא מהפך אסטרטגי. יציאה מהדשדוש אל הכרעות אמיצות ומהלכים החלטיים. עוד נעסוק בכל מה שהיה בעבר.

אך כעת, בצומת הדרכים הגורלי שבו אנו נמצאים, המנהיגות חייבת לראות את התמונה הרחבה, לאתר סיכונים, לזהות הזדמנויות – ולגבש אסטרטגיה לאומית מעודכנת. כדי שנוכל להילחם כתף אל כתף – על קבינט המלחמה לגבש ולאשר עד השמונה ביוני תוכנית פעולה שתוביל למימוש שישה יעדים אסטרטגים בעלי חשיבות לאומית:

1. להשיב הביתה את חטופינו.
2. למוטט את שלטון חמאס, לפרז את רצועת עזה ולהבטיח שליטה ביטחונית ישראלית.
3. לצד קיום שליטה ביטחונית ישראלית, להקים מנהלת אמריקנית-אירופית-ערבית-פלטינית שתנהל אזרחית את הרצועה ותניח בסיס לחלופה עתידית שאינה חמאס ואינה עבאס.
4. להשיב את תושבי הצפון לבתיהם עד ה-1 לספטמבר ולשקם את הנגב המערבי.
5. לקדם נורמליזציה עם סעודיה כחלק ממהלך כולל אשר יצור ברית עם העולם החופשי ועם העולם הערבי נגד איראן ושלוחותיה.
6. לאמץ מתווה שירות אשר יביא לכך שכל הישראלים ישרתו את המדינה ויתרמו למאמץ הלאומי העליון.

לכל אחד ואחד מהיעדים האלה יש סימן קריאה אבל כדי לממש אותם יש לפעול בחוכמה, תוך התמודדות עם מציאות מורכבת. אין פתרונות קסם. לא יהיה קל.
אבל רק אם נגדיר את המטרות באופן ברור ואמיץ, נדע לבחור בדרך הארוכה אשר תוביל אל פסגת ההר.

בחודשים האחרונים נפגשתי ושוחחתי עם מנהיגי עולם ועם מנהיגי ערב, ואני יודע: אם נפעל באופן נכון ונחוש – היעד האסטרטגי בהישג יד. שיהיה ברור: בכל מצב נרדוף את חמאס ואת כל אויבינו, בכל מקום, ובכל זמן. הביטחון יישאר אך ורק בידינו. לא ניתן לשום גורם – ידידותי או עוין – לכפות עלינו מדינה פלסטינית.
נבטיח שלא תהיה עוד שנה אבודה בצפון.

ולצד זאת, נעניק לעם אופק-של-תקווה אשר יאפשר לו להמשיך להתגייס ולהיאבק מתוך תחושה של אמונה ואחווה. נשקם את העוצמה הישראלית ונכין את כל מערכות המדינה לאפשרות של מלחמה קיומית, ארוכה וקשה – קשה אף יותר משהכרנו.

ראש הממשלה נתניהו, אני מביט בעיניך הערב ואני אומר לך – הבחירה בידיך. אחרי שדיברתי איתך שוב ושוב – הגיע רגע האמת. הגיעה שעת ההכרעה. אני מכיר אותך שנים רבות כמנהיג ופטריוט ישראלי: אתה יודע היטב מה צריך לעשות.

נתניהו של לפני עשור היה עושה את הדבר הנכון. האם אתה מסוגל לעשות את המעשה הנכון והפטריוטי גם היום? עם ישראל מתבונן בך. עליך לבחור בין ציונות לבין ציניות, בין אחדות לבין פלגנות, בין אחריות לבין הפקרות – ובין ניצחון לבין אסון.

אם תעדיף את הלאומי על האישי ותבחר ללכת בדרכם של הרצל, בן גוריון, בגין ורבין – תמצא בנו שותפים למאבק. אבל אם תבחר ללכת בדרכם של קנאים ותוביל את האומה כולה אל התהום – ניאלץ לפרוש מהממשלה. נפנה לעם ונקים ממשלה אשר תזכה לאמון העם. נכונן ממשלה מבוססת על אחדות רחבה, שתביא לתיקון וניצחון אמיתי.

ולכם אזרחי ישראל, לכם אני אומר הערב: אל תוותרו על התקווה. אמת, ממתינים לנו ימים קשים. רובצים לפתחנו אתגרים שכמוהם לא ידענו מאז מלחמת העצמאות. אבל אנחנו עם חזק. אנחנו עם מופלא. ומי שעבר את פרעה, טיטוס והיטלר – יעבור גם את סינוואר, נסראללה וחמינאי.

אין לי כל ספק: נתגבר. נתאחד, נתגייס, נילחם – וננצח. וכשבנינו, בנותינו, נכדינו ונכדותינו יספרו את סיפורנו ביום העצמאות המאה – הם יספרו סיפור של תקומה. סיפור של גבורה נדירה אשר צמחה מתוך האסון הכואב ביותר. סיפור של ישראל אמיצה, חזקה ואהובה – שאחרי שהרוע תקף אותה, קמה כארי, גברה על אויביה והייתה למדינת מופת.

אסיים בתפילה לשלום חטופינו ולוחמינו. ה’ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, ה’ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.״