אנשים מסתגרים בתוך הבועה של עצמם: מי מרוויח מפסילה והשחרה?

אחד ההיבטים המובהקים של השיח הרעיל שהשתלט על חיינו הוא ההתמקדות בגופו של הדובר במקום בגופו של העניין. איננו מנהלים דיונים ענייניים ומנסים לשקול טיעון מול טיעון ולבחון עמדה מול עמדה. הכול נעשה אישי לגמרי.

אמור לי מי אמר משהו, וכבר אני יודע אם אני בעדו או נגדו.

למרבה הצער התרגלנו למציאות שדפוס זה מאפיין את כללי המשחק בזירה הפוליטית. העמדות נגזרות מהפוזיציה הנראית למפלגה נכונה באותו רגע, כחלק מההתגוששות בין המפלגות. וכך אפשר לראות אנשים המחליפים את דעותיהם כפי שמחליפים גרביים, ומדקלמים דפי מסרים לעוסים, רק מפני שברגע מסוים עמדה כלשהי משרתת את האינטרסים של אותה מפלגה.

אבל עכשיו הסגנון הזה גלש גם לציבור הרחב. אנשים כבר אינם מקשיבים לתוכן הדברים, אינם מנסים להבין את ההיגיון בעמדה שאתה מציג, אינם מוכנים לקבל אפשרות שאולי הצדק איתך. אם אתה אומר את הדברים – חייבים להתנגד להם ולשלול אותם מראש.

לא נכון, לא הגון

כדי שהטכניקה הזאת תעבוד במידה המרבית התפתחה מאוד שיטת הפסילה וההשחרה. אם אצליח להשחיר את דמותו של יריבי ולהפוך אותו ללא-לגיטימי – אהיה פטור מהצורך להקשיב לעמדותיו ולהתמודד עם טיעוניו. ברגע שהפכתי אותו לגורם שלילי, דמוני, מגוחך או בלתי-אמין – ממילא אין לי צורך להתאמץ ולדון במהות הדברים שהוא מציג.

עיתונאי מעז להשמיע קול אחר, החורג משורת המקהלה – נקרא לו ‘שופר’ וננסה להפוך אותו לבלתי-מקצועי. מומחה מציג עמדה המערערת את הקונספצייה השלטת – נמצא משהו בעברו או בפעילותו הציבורית שיגרום לציבור לזלזל בדבריו. כלי תקשורת מביא לשיח הציבורי גישה אחרת – נחפש בנרות מעידה כזאת או אחרת של מישהו מאנשיו ונשחיר את כלי התקשורת כולו כמשהו שהוא ‘איום ונורא’.

אולי דפוס זה עושה את החיים קלים יותר, אבל בוודאי אין הוא תורם דבר לשיח בריא, שיש בו להפרות את המחשבה ולחתור אל הפתרונות הנכונים. וזה גם כל-כך לא הגון. אצל מי אי-אפשר למצוא מעידה כלשהי? איזה עיתונאי או איש ציבור לא טעה פעם אחת או שתיים?

אבל המעידות של מי ש’בצד שלי’ נסלחות ונשכחות, ואילו את המעידה של מי שמייצג את ‘הצד השני’ אדאג לשטוח על שלטי ענק בכבישים הראשיים, ובמידת הצורך גם אוציא דברים מהקשרם.

אולי דיי?

חבל כל-כך שהפסילה וההשחרה מגיעות לשיאן דווקא בתקופה שבה הננו נדרשים לקבל הכרעות קשות וגורליות. הלוא לא ייתכן שכל החוכמה והתבונה מצויות בצד אחד בלבד. לכן חשוב כל-כך לשמוע זה את זה בלב פתוח, ולחפש את הנקודות החיוביות בעמדותיו. רק כך נגיע אל האמת ונמצא את הדרך הנכונה.

שיטת הפסילה וההשחרה גורמת לאנשים להסתגר עוד יותר בתוך הבועה של עצמם, ולאטום את עצמם לקולות אחרים. זה לא טוב להם, ולא טוב לכולנו. אולי הגיע הזמן לחדול מזה?