פינדרוס, יש מצב שתצטרף לעץ? – “מה, אני לא חרדי?” • ראיון חג

כשנה חלפה מאז היום בו צלצל מכשיר הטלפון הסלולרי של יצחק פינדרוס.

ח”כ אורי מקלב היה על הקו. “יצחק, אתה על הקו?” – שאל.

“כן”, השיב לו יו”ר ‘דגל התורה’ בירושלים.

“ובכן, החליטו שאתה לא הסגן. היינו כעת אצל הראש ישיבה, והוא החליט שזה ‘חצי חצי’, ואתה השני”.

כך בדיוק. במילים אלו. ואף מילה לא על כך שהוא הודח גם מיו”רות הסיעה. “הוא לא אמר לי את זה. אחרי כשעתיים שמעתי את זה ממישהו ששמע שיחת טלפון מזדמנת ובישר לי, אתה גם לא יו”ר הסיעה יותר…”

אני יושבת בחדרו של פינדרוס, בבניין 4 שבכיכר ספרא. חדר יפה, אבל זה לא מה שהיה לו בקדנציה הקודמת, אז היה כמעט מלך העירייה. מקומה שש בבניין המרכזי, הקומה בה ממוקם גם משרדו של ראש העיר ניר ברקת, ‘הודח’ אל הבניין היותר צדדי, ואל התפקיד הפחות חשוב: חבר מועצה מן המניין. לא עוד סגן, לא עוד יו”ר הסיעה.

הגלו אותך?  אני שואלת אותו.

למען האמת, הוא לא ממש אוהב להתפלש בעבר, “ובפרט שאנחנו במוצאי יום הכיפורים”. טוב, היום יום שלישי, ערב חג הסוכות, אני מזכירה לו, אבל הוא בשלו. “מה לעשות שסוכות חל אחרי יום הכיפורים…”

ולא, הוא ממש לא מנסה להתחמק, אלא ש”עד היום אני לא יודע בעצמי ובמדויק את התשובה לשאלה”.

הוא מנסה להציע סיבות אפשריות, אבל לא בטוח שהוא קולע למה שבאמת התרחש מאחורי הקלעים. “קודם כל, הרב אלישיב נפטר קצת יותר משנה לפני הבחירות. המשבר שקרה בירושלים יצר ואקום מנהיגותי. הציבור שהתפלג גרם לסגירת ועדת הרבנים של דגל התורה, שהייתה בניצוחו של הרב שמואל דויטש שפרש מדגל. לוואקום הזה נכנסו ‘חורשי רעתי’…”

• מיהם חורשי רעתך?

“כשהגעתי לירושלים מביתר עילית, לפני כשש שנים, היה כאן משבר מאוד גדול. באותה עת יצאו מעיריית ירושלים הרב אורי לופיאנסקי שהיה ראש העיר, הרב אורי מקלב שהיה סגן ראש העיר, הרב יהושוע פולק שהיה גם הוא סגן ראש העיר. הציבור החרדי נשאר עם סגן אחד, ועם ראש עיר חילוני.

“אחרי קצת למעלה משנתיים, כשהגיעה הרוטציה, חוקק חוק פינדרוס ויוסי דייטש קיבל אף הוא את הסגנות”.

“אתה תשלם מחיר על זה”

מכאן, הוא עובר לתאר את מה שלדעתו היווה את עקב האכילס שלו בבואו להמשיך לכהן כסגן ראש העיר. “שלוש אסכולות בעסקנות: נושאים כלליים – הקצאות, מגרשים, שכונות, פעילות תקציבית, ויש פעילות שוטפת. יש טיפול במאקרו וטיפול במיקרו, וגם אוזן קשבת – אנשים רוצים שישמעו אותם.

“בחלוקת העבודה, בלי רצון אפילו הייתי אומר, נכנסתי לטיפול במאקרו, נשאבתי לזה, והזנחתי את הטיפול בפרט. ביודעי שידידיי הטובים יעשו את העבודה מול הציבור. אין ספק שבסופו של יום, זה היה בעוכריי.

“רבני דגל שבו ואמרו לי, תשלם מחיר על זה. העירו לי. יהיה מחיר לזה. אבל אני העדפתי לבנות, רק לדוגמה, תוכנית אב לחינוך החרדי, 1200 כיתות, שצביקה כהן כיום נהנה מזה. ושילמתי את המחיר” – הוא מנסה לעשות חשבון נפש.

• ומה שהציבור צריך זה צעטאלעך בכיס וטיפול בבעיה של כל אחד ואחד…

“כנראה…”

• ועדיין, אילו היה הרב אלישיב בין החיים איתנו, היית ממשיך לכהן בתפקיד הסגן, לדעתך?

“אני לא בטוח…”

כשאני שואלת אותו מי הם אלו שהדיחו אותו, הוא מסרב לפרט. באשר להחלטה ללכת על מועמדות משה ליאון, הוא מודה, כי הח”כים של דגל, “שמעו בקולי, אני זה ששכנעתי אותם, חשבתי שהציבור החרדי צריך להביא מישהו אחר לעמוד בראש עיריית ירושלים”.

• לא ידעת על הפילוג הליטאי ועל מה שהוא יכול לגרור בעקבותיו?

“הפילוג באשר לראשות עיריית ירושלים נולד יומיים לפני הגשת הרשימות. כולם היו בשוק. משה ליאון היה מתואם עם כל חלקי היהדות החרדית, שהיו אז מאוגדים, והיום לצערי לא”.

• כולם, כולל מחנהו של הרב אויערבך?

“כולם, כולל כולם! ואני אומר את זה באחריות…”

• למרות, שכמו שאתה יודע את זה היטב, גור ובעלזא היו סגורים עם ניר ברקת…

“גור הייתה סגורה גם עם משה ליאון. ואני מדבר על שלושה חודשים לפני הבחירות. כשהביאו אותו. כשהלכו על המהלך”.

• אז האמנת לגור…

“גור לא הבטיחו לי, אלא למשה ליאון. אבל לפחות בחלק הליטאי ידעתי שזה סגור מכל הקצוות”.

• ואיך פתאום זה נפתח? לא חשבת שיש סיכוי שגור תצליח? ידעת הרי שיש להם קשר טוב עם שערי חסד, עוד מתקופת הבחירות לכנסת…

“הייתה הבנה פשוטה, שבירושלים לא יהיה פילוג”.

• אז מה קרה יומיים לפני הגשת הרשימות?

“נעצור פה… אין לי הסבר הגיוני למה היה צריך לפלג בירושלים…”

• כמו שאין לי הסבר הגיוני למה היו צריכים לפלג את דגל במודיעין עילית, ולהקים את זך, עץ…

“אני לא מכיר. אני מכיר את ירושלים. ובירושלים – אין לי שום הסבר. לדעתי, מאינטרסים צדדיים של אנשים”.

“הסולידאריות החרדית נשברה בבחירות”

• מבחינה פוליטית, הם עשו את הצעד של החיים שלהם. עיתון הפלס מקבל מודעות, חיים אפשטיין מלך בעירייה…

“תרשי לי לא להגיב – אבל במשפט אחד – הציבור החרדי כולו הפסיד מזה. הסולידאריות החרדית נשברה בבחירות האלו, וכשאין סולידריות הסיפור נגמר. אף אחד לא האמין שיגיעו למצב הזה”.

• למה לא אמרת את זה לאנשים בשערי חסד? היית בקשר איתם איכשהו?

“למה את חושבת שלא אמרתי?…”

• אמרת ו…?

“במבחן התוצאה, את רואה שזה לא התקבל”.

• נתנו לך להיכנס בארבע עיניים לרב אויערבך?

“יו”ר המפלגה שלנו תמיד נוהג לומר שהוא לא נוהג לצטט שיחות שלו בארבע עיניים. כן, נתנו לי, אבל לא אומר על מה דיברנו”.

ובכלל, הוא מוסיף לאחר רגע של מחשבה: “אין מצב שאדם רוצה להיכנס לרב בארבע עיניים ולא מצליח. אני מסתובב למעלה מעשרים שנה בבתי גדולי ישראל, אצל כולם, אין בית שאת יכולה לומר שלא הייתי שם, ואני יכול לומר לך שאין בית שאי אפשר להיכנס אליו ולמצוא דרך. אם לא בלילה אז ביום, אם לא ביום אז בלילה.

“אין אף רב שהוא סטרילי. כך לגבי הרב שך זצ”ל, כך לגבי הרב עובדיה זצ”ל. ואם מישהו לא נכנס – חזקה על הרב שלא רוצה לראות אותו, והגבאים לוקחים את זה על עצמם. אין חיה כזו, ואני יכול לתת לך עשרות דוגמאות. אין רב שלא מתפלל שלוש פעמים ביום, שאין לו שיעור שהוא מוסר איפה שהוא, שאין לו יותר מגבאי אחד או שניים ועל פי רוב הרבה יותר משניים. ולכן – אין חיה כזו”.

כשקרא לו הרב אלישיב לכהן כסגן ראש העירייה בירושלים, “השיחה התנהלה כמו שהתנהלו אצל הרב אלישיב השיחות. דקה וחצי”.

וכך זה התנהל:

הרב: “נראה שהולך להיות ראש עיר חילוני בירושלים, ולכן יש צורך שתבוא לירושלים. אני לא בטוח שזה טוב לך, אבל יש צורך שתבוא”.

אני: “טוב, אם הרב אומר שיש צורך, אני בא. אבל באיזה נושאים אצטרך לעסוק יותר לדעת הרב, בנושאים גלובאליים, אסטרטגיים, פניות הציבור?”

הרב: “נו, עוד נדבר על זה, זה מוקדם”.

“ועד היום לא דיברנו על זה”, הוא אומר. “כי המציאות שאבה אותי. כשעומדת שכונה בלי בתי כנסת, בלי בתי ספר, כשלמעלה מאלף ילדים בלי בית ספר, כשאין מקוואות, כשיש חיכוכים חילונים-חרדים, זה שואב אותך. עשיתי כי זו הייתה אין-ברירה”.

מתברר, אני אומרת לו, שהציבור מעדיף את מי שמטפל פרטני. עם צרור ניירות בכיס, כמו שהיה עושה פעם אורי מקלב. מוישה מזכרון מוישה רוצה שתסדר לו מרפסת, חצק’ל מרחוב יחזקאל רוצה הנחה בארנונה… ככה מצליחים בציבור החרדי?

“אין ספק שזה הרבה יותר קל. היום אני מטפל בשיטה הזו, לא רק מבחירה שלי, אלא מהחלטה של המפלגה – שיש מישהו שהוא סגן ראש העיר ויו”ר מפלגה, ויש מי שמטפל בפרט. ואני מרגיש שבסיטואציה הזו אני פטור מלטפל בנושאי המאקרו”.

• וכשתהיה סגן ראש עיר, תמשיך לטפל בצעטלעך?

“כן, יש יו”ר למפלגה, ואני מכבד את זה”.

“אין קו אחיד אצלנו. אין הנהגה”

הגלו אותו מבניין לבניין, נישלו אותו מתפקידיו החשובים, אבל הוא, לדבריו, ממש לא מרגיש החמצה בירידה במעמדו. הוא אפילו שמח שהעול ירד מעל כתפיו. הוא גם לא מוכן לתקוף את חבריו, לסיעת דגל ולסיעה המורחבת הכוללת את אגודת ישראל, על כך שחלקם בוחרים לתקוף את ברקת. הוא אישית מעדיף שיטות אחרות, כך נראה, אבל הוא לא נכנס לזה. הוא רק מדגיש שצריך הנהגה, מישהו שייטול את השרביט וינהל את הדברים, כי כרגע – כלום לא מנוהל והכול ב’שלוף’.

• יש לך ביקורת על הנציגים החרדיים?

“אני לא מתעסק בביקורת. רק אומר, שבעקבות הבחירות, בעקבות שבירת הסולידריות החרדית, אין גוש חרדי כמו שהיה בקדנציה הקודמת. אז, עבדנו יחד, כצוות, וניר ברקת ידע שכשכל אחד מאיתנו מרים טלפון זה 12 חברי מועצה מאחוריו. זה כרגע לא קיים”.

• אחלה כיף לברקת…

“לא יודע אם כיף לו, וזה גם לא מעניין אותי. לציבור החרדי זה נזק. אבל אני חושב שזה גם לא טוב לברקת. צריך פרטנר בצד השני. טוב שיש פרטנר בלבנון, בסוריה, אצל הפלסטינים, אני מביא את זה רק כמשל.

“זה שבציבור החרדי אין מישהו שיישב עם ברקת בחדר ויסביר לו מה כן ומה לא, מה הגבולות ומה הקווים האדומים – ויש 17 חברי מועצה דתיים! אם היה מצב שבו היו כולם יחד, כמו ה-12 של הקדנציה הקודמת – המצב היה שונה לחלוטין, ואין לי ספק שגם לברקת היה יותר טוב.

“לדעתי בבחירות האחרונות הבין ברקת את מה שלא הבין בקדנציה הקודמת – שהנושא של השכונות המעורבות חייב להגיע לידי פתרון – רק שאין קו אחיד אצלנו. אין הנהגה.

“הוא לא היה בסדר בקדנציה קודמת, גם בזו לא, הוא גם לא יהיה בסדר. אבל לדעתי הוא מבין הפעם את השגיאות שלו בפעם הקודמת. הוא חשב שהיה נחמד לציבור החרדי ולא הבין למה באה לו מערכת הבחירות האחרונה בה עשו הכול כדי להחליפו.

“את זה הוא הפנים, הוא הבין שיש מחיר לאי התייחסות לשכונות המעורבות”.

• אתה בטוח שהוא מבין את זה? היו לך שיחות איתו?

“הוא יודע שהוא ניצל בנס”.

• הוא ניצל כי לא הייתה אחדות. נראה לך שבבחירות הבאות תהיה אחדות? אפילו בש”ס לא בטוח שתהיה…

“כאסטרטגיה, אסור לבנות על זה. בסוף, הציבור כשמרגיש נרדף יודע להתאחד. גם גור ופרוש נלחמו שנים, ובסוף למדו לגלות סולידריות בחלק מהמקומות”.

• אתה רואה את הציבור הליטאי הולך לשלום אי פעם?

“לא מבין בזה. דיברתי על כך שציבור נרדף יוצר בסוף סולידריות. לא דיברתי על שלום. אני עוד לא יודע על מה המלחמה, אז בטח לא יודע אם יהיה שלום…”

• המלחמה היא על יתד נאמן, כעת על שארית ישראל, גיוס, צו ראשון…

“קטונתי, לא זכיתי להבין על מה המלחמה”.

“לכו הביתה, תסגרו את הבאסטה”

• מה הדעה שלך? אתה אוהב את המתקפות ב’יתד נאמן’ נגד ברקת?

“זה ממש לא משנה מה אני חושב. העיקר לגבש דעה אחידה. ברור שיש לנו אתגרים. השאלה איך להתמודד איתם. יעקב הלפרין, ישראל קלרמן, שלמה רוזנשטיין, מיכל הלברשטם, נתי לסרי, אריה קינג, נחמניאל סבן, יוסי דייטש, דב קלמנוביץ, אני, לייזר ראוכברגר – כל אחד יודע שצריך לטפל אחרת באתגרים. אבל האתגר הוא אתגר. וצריך רמטכ”ל. ראש ממשלה. מישהו שינהיג.

“אמרתי בישיבה סגורה ב’דגל התורה’, שנערכה לאחרונה, כולם צודקים, לייזר, ישראל, אני עוסק בארנונה ולא בענייני הסברה. כל אחד הציג עמדה אחרת. לא רציתי להתערב. לא רק כי אני לא רוצה להתערב, אלא כי אני חושב שאם אין עמדה מאוחרת, לכו הביתה, תסגרו את הבאסטה. אין מה לעשות. ואת זה בדיוק אמרתי גם שם”.

• אז צאו מהקואליציה. לכו…

“זו גם עמדה, מה שאמרת עכשיו. אם אין עמדה מאוחדת, לא רלוונטי מה יעשו”.

• אתה מצפה שסביב שולחן אחד יישבו נציגי דגל יחד עם חיים אפשטיין?

“ככה היה גם בקדנציה הקודמת. הימים היו ימי הקמת המבשר, וישבו יחדיו נציגי גור ונציגי שלומי אמונים. הייתה גם תקופה של מאבק מול ש”ס, סביב חוק הגיור, אבל ידעו להציג עמדה מאוחדת. אוקיי, חיים אפשטיין לא יישב, אבל עדיין אנחנו הרבה נציגים, ואין מערכת שמנהלת את המערכה הזו”.

• לא ליצמן וגפני מנהלים?

“זו אחת הבעיות. הפוליטיקה החיצונית לא צריכה להשפיע על מה שקורה פה בעירייה. אני לא בטוח שהכנסת הפוליטיקאים הארציים הועילה לנו”.

• אז למה אתה לא אומר את זה? אתה נכנס לחדרו של הרב שטיינמן לא מעט, למה אתה לא אומר לו את זה?

“כי אני היום לא עוסק בזה. אני דואג לאזרח הפרטי. אני לא פוסל את חברי הכנסת, כולם ידידיי, גם ליצמן וגם גפני וגם אשר…אבל ברמה המעשית, הפרקטית ההתנהלות כושלת”.

• איך אתה מסביר את זה שש”ס הפכה ל’חברה’ של ברקת מיד אחרי הבחירות? היא רק הרוויחה מזה שמיהרה לסגור לפניכם… וזה אחרי שדרעי הריץ את ליאון.

“טוב, אני לא ניהלתי את המו”מ הקואליציוני, חברי הכנסת של ‘דגל’ ניהלו את זה”.

“לכמה אנשים רבנות ירושלים תעזור בארנונה?”

• זה נכון ש’דגל’ תומכת בריצה של הרב שמואל אליהו? כך צוטט יו”ר מפלגתך…

“אני לא עוסק בזה, יש יו”ר לסיעה, אני מניח שהוא שאל את מי שצריך לשאול. לכמה אנשים רבנות ירושלים תעזור בהנחה בארנונה? בסידור מרפסת? בזה אני עוסק. אני מעדיף לא לעסוק בעניין”.

• הימור שלך על רבנות ירושלים?

“כרגע, כמו שהדברים נראים, וזה כמובן יכול להשתנות – ייבחרו הרבנים אריה שטרן והרב עמאר. יש שליטה מוחלטת בגוף הבוחר לנפתלי בנט וניר ברקת”.

• זה טוב לירושלים?

“יש לך ספק שהייתי רוצה לראות רבנים אחרים ברבנות ירושלים? הרב אלישיב ברור שרצה אנשים אחרים. הוא לא רצה את הרב אריה שטרן. הוא מאד רצה את הרב יצחק גרוסמן ממגדל העמק. הוא אמר לי את זה.

“השיחה האחרונה שלי עם הרב, יום לפני שהוא אושפז, דיבר איתי על זה. הרב אלישיב, ואני חייב לומר שכמעט בעקביות בהמון נושאים, השתדל לא להתערב בנושא הרב הספרדי. אבל ברור שלא ירוץ. מינו אנשים לפי מחויבותם לרב שטרן”.

• אתה היית אז בבית כשנסגר הסיפור מול הרב עובדיה?

“אני זוכר את הרב שלום כהן שהגיע לבית של הרב אלישיב וסגר את הסיפור. אבל אני לא יודע פרטים, כי אצל הרב, כשהתערבת בדברים שלא נוגעים אליך, הוא היה שואל אותך: ‘מה אתה מתערב’ (באידיש). מהזיכרון שלי, חכם שלום כהן הגיע, יחד עם הרב קופשיץ”.

• הרב אלישיב השתמש בך כדי להעביר מסרים לבתי גדולי ישראל?

“למיטב זכרוני, הוא לא שלח מסרים כאלו. לרב שטיינמן היה שולח, בעיקר את הרב יוסף אפרתי”.

“באופן טבעי אני לא נכנס ל’שערי חסד'”

• איך הצליח הרב אפרתי להפוך לנאמן לחזון איש 5 בכל ליבו, כשבך חושדים בכפל נאמנויות?

“אני מתקומם על השאלה. אני, באופן ברור, לא היה לי ספק בדבר ההנהגה”.

• אין לי בעיה איתך, אני שואלת לגבי התדמית…

“כי אני כיבדתי את כולם, כי אני, התחום שלי הוא לא התחום הפנים חרדי אלא אני פועל מול חילונים. אני מכבד את כולם, גם היום. באופן טבעי אני לא נכנס לשערי חסד, כי אני חושב שאני בדגל התורה, ויש לה הנהגה”.

• אם לא היית בדגל? אילו היית פורש והופך לאדם פרטי?

“אני חושב שכמו שהרב אפרתי הבין, גם אני הבנתי ומבין, משיחות שהיו לי עם הרב אלישיב, שמי שמנהיג את הדור הוא הרב שטיינמן”.

• זה נושא שיש עליו חילוקי דעות.

“זה ברור”.

• יש מכתב בכתב ידו? הקלטה על זה?

“לא יודע. אני שמעתי מפיו, יודע את זה ברור”.

• ניסית להגיד את זה לאנשים שבשערי חסד?

“אני לא עוסק בדברים האלו. גם בקדנציה הקודמת, לא עסקתי בנושא כזה”.

• סתם, בשיחה על כוס קפה, אמרת להם?

“זה משפיע על התקציב? על הארנונה? יש נושאים שאני עוסק בהם. אני עסקתי בתקציבים, יחסי חילונים חרדים, שכונות מעורבות, היום בארנונה היתרי בניה פיקוח עירוני ודוחות חניה”.

• כן, אבל כשאתה נפגש איתם פה ושם, בבית הכנסת…

“אני מעדיף לדבר על נושאים אחרים”.

• יש מצב שיום אחד תאמר, נמאס לי, ותצטרך לסיעה של חיים אפשטיין?

הוא המום מעצם השאלה. “מה?? מה?? נראה לך שאני לא יהודי חרדי?”.

• חיים אפשטיין לא יהודי חרדי?

“יש הנהגה לכלל ישראל, יש מערכת של ‘ועשית ככל אשר יורוך’, לא עושים את זה בשביל איזה כיף אישי. אתן לך הרבה בחירות שהיו לי במהלך 20 השנים האחרונות, צמתים שאם הייתי בהם מחליף לשטריימל, דרשו ממני במפורש בביתר עילית, במילים פשוטות, לעבור לשלומי אמונים. והייתי ידיד קרוב של מאיר פרוש… גם בירושלים, יש לך ספק שאם לא הייתי מקבל על עצמי את הנהגת גדולי ישראל הייתי סגן ראש העיר? יש לך ספק בזה??”

• במקום אפשטיין?

“נו, כן. אז איזה סיבה את חושבת שיש לי לעשות את מה שלא עשיתי בעבר? חונכתי שיש הנהגה של גדולי ישראל בציבור החרדי, חונכתי שזה הא’ ב’ של להיות חרדי, אני לא שם, ממש לא הבנתי את השאלה!”

• אז למה אנשים חושבים שאתה קשור איכשהו ל’צד השני’?

אני מזכירה לו את ביקור הגר”ש אויערבך במרפסת ביתו שברובע היהודי, זו המשקיפה על הכותל. הוא ממש לא מבין איך זה קשור לפוליטיקה. הרב אויערבך נוהג כך כל שנה, הוא לא חושב שיש טעם לסרב. אבל מכאן ועד להשתייכות פוליטית, הדרך רחוקה מאוד.

“הייתי סגן ראש עיריית ירושלים, הייתי עם כולם בקשר, הרב אויערבך היה מאד דומיננטי במתרחש בעיר. הוא היה חלק ממועצת גדולי התורה של דגל התורה”.

• היום, במצב הרגיש הפנים-ליטאי, היית מביא את הרב אויערבך למרפסת של הבית שלך?

“הוא היה אצלי בפסח. כמו שהרב אלישיב נסע להתפלל בכותל, הוא נוהג להגיע למקום שמשקיף על הכותל. ובכלל, זה מעניין אותי כמו הפוליטיקה של יפן”.

“ממתי בפוליטיקה החרדית בן אדם קם והולך?”

פינדרוס, לאן? – אני שואלת, ומנסה להבין האם לא נמאס לו לשבת על הכיסא כמסמר בלי ראש. ולמה בעצם הוא חותר? מה הלאה ועד מתי?

הוא מזכיר, שאת תפקידיו הקודמים קיבל ‘במקרה’. בביתר עילית נוצרה סיטואציה מסויימת ולתוכה נשאב כראש עיר, קודם לכן כעוזר ראש עיר וכסגן ראש עיר. זה לא היה מתוכנן, כך גם מעברו לעיריית ירושלים.

“תכננתי להיות חבר מועצת עיר בקדנציה הזו? זה לא מתוכנן. אתם רגילים לפוליטיקה החילונית. גם משה גפני לא תכנן להיות ח”כ, וכך גם אורי מקלב ועוד. אף אחד לא עשה תוכנית ממוקדת.

“מישהו ידע שיחפשו ח”כ שלישי ויבחרו ביעקב אשר? הוא היה בטוח שיהיה מ”מ ראש עיריית בני ברק. במגזר החרדי, כל התוכניות בנושאים האלו לא רלוונטיים. אגב, בשעתו הרב אלישיב זצ”ל קרא לי ורצה לשים אותי מספר 3, לפני שאורי מקלב קיבל את התפקיד. אבל אמרתי שאני לא רוצה”.

• איך יכולת לסרב לרב?

“היו לי כל מיני סיבות. ואני הצעתי לקחת את מקלב”.

• אז גם עוד עשרים שנה נבוא לראיין אותך פה? לא תקום ותלך?

“החזקה היא שבעשרים שנה האחרונות כל חמש שש שנים שיניתי פוזה. אבל תיאורטית, הכול יכול לקרות… אם הייתי שואל את נתי לסרי לפני שלוש שנים, היה יודע שיהיה חבר מועצת העיר ירושלים? לייזר ראוכברגר ידע?”

• אבל יש מצב שיום אחד תקום ותאמר, עד כאן, אני רוצה ללכת ולעשות לביתי?

“אני חרדי. אשאל את גדולי ישראל מה לעשות”.

• נו, כמה זמן תעסוק בארנונה ומרפסות?

“ממתי את מכירה, בפוליטיקה החרדית, שבן אדם קם והולך? אברהם רביץ ז”ל הלך?”

• אריאל אטיאס קם והלך…

“אני חושב שזו פנטזיה עיתונאית לחשוב שח”כים חרדיים יזוזו, וכך גם עסקנים חרדיים אחרים. אני מעולם לא אחזתי בכיסא, אבל זה לא עובד ככה בחיים הציבוריים החרדיים. אברהם רובינשטיין תכנן פעם להיות ראש עיריית בני ברק?”

• אתה עשרים שנה בפוליטיקה. במבט לאחור, אתה יכול להצביע על טעויות  שעשית?

“לא. ואת יודעת למה? כי את המעשים שעשיתי, עשיתי תמיד בהתייעצות עם גדולי ישראל…”