תוכניות הזויות, עולם פנטזיות: חיים רמון על האשליות של גלנט בעזה

שר הביטחון יואב גלנט נושא באחריות מיניסטריאלית ותפקודית למחדל השבעה באוקטובר, ורק על כך הוא היה צריך להגיש את התפטרותו כבר ממזמן.

אבל שר הביטחון גם אחראי, לצד חברי קבינט המלחמה האחרים, לאישור תוכנית המלחמה הכושלת שהכין המטכ”ל, ושבגללה צה”ל נאלץ לכבוש שוב ושוב מקומות שכבר כבש ואז נסוג מהם.

שר הביטחון מפגין חוסר הבנה אסטרטגית משום שהוא אינו מצליח להבין שאין שום דרך להשיג השמדה מלאה של היכולות הצבאיות של החמאס, בלי לכבוש את רצועת עזה כיבוש צבאי מלא.

עם זאת, בהשגת מיטוט השלטון האזרחי של החמאס – אחת ממטרות המלחמה המרכזיות שנקבעו – גלנט מפגין חוסר הבנה אסטרטגית ומדינית יותר מאשר בכל סוגיה אחרת.

ממשל צבאי ישראלי הוא האמצעי הישים היחידי באמצעותו ניתן למוטט את שלטון החמאס. עתה וגם בעתיד הקרוב אין ולא יהיה שום גורם שלטוני אחר שיוכל לשלוט ברצועה במקום החמאס – מלבד ממשל צבאי ישראלי. אבל שר הביטחון, שמתנגד באופן נחרץ להקמת ממשל צבאי, העדיף לקדם מאז פרוץ המלחמה שלל תוכניות הזויות ומנותקות מהמציאות לגבי השלטון האזרחי שיוקם כחלופה לשלטון החמאס.

בין הפנטזיות שקידם גלנט בחודשים האחרונים אפשר למצוא שלטון הנהגה מקומית של “גורמים שאינם עוינים לישראל”, שלטון “המנגנון האדמיניסטרטיבי הקיים ברצועת עזה”, שלטון “הוועדה האזרחית”, סוחרים עזתים שיהפכו להיות “מוקדי הכוח החדשים” ושיוגנו על ידי כוחות חמושים מקומיים (כלומר כנופיות פשע), כוח צבאי רב-לאומי של שלוש מדינות ערביות, ועוד.

קשה להחליט איזו מהתוכניות האלו הזויה יותר. אפשר רק להביע תמיהה איך שר הביטחון של מדינת ישראל מאמין שאפשר לגייס ברצועה גורמים מקומיים שלא יחוסלו באופן מיידי על ידי החמאס, או שיהיו מדינות ערביות שיסכימו לבוא ולהילחם בחמאס עבורנו.

גם אני הייתי שמח אם פיה טובה הייתה מגיעה לרצועת עזה ובאופן קסום עושה את העבודה השחורה במקומנו, אבל במציאות אין אף גורם שיכול לעמוד מול החמאס מלבד צה”ל, וכדי למוטט את שלטונו הצבאי והאזרחי חייבים לכבוש את הרצועה ולהקים בה ממשל צבאי.

באופן צפוי לחלוטין, כל התוכניות ההזויות שקידם שר הביטחון התפוגגו בלי שום הישג. בעצם, התוכניות של גלנט השיגו דבר אחד – חיזוק השלטון האזרחי של החמאס. סירובו של שר הביטחון להקים ממשל צבאי במקומות שנכבשו, אפשר לחמאס להשתלט על רוב רובו של הסיוע ההומניטרי.

יתרה מכך, העדר ממשל צבאי מאפשר לחמאס לשקם כל אזור שנכבש על ידי צה”ל – כלומר, לבסס חזרה את שלטונו האזרחי – מייד לאחר נסיגת כוחותינו מאותו אזור.

•

לשיאו הגיע שר הביטחון היום, כאשר הכריז באופן תקיף שלא יסכים להקמת ממשל צבאי ברצועה. עוד אמר גלנט היום כי מאז אוקטובר הוא מעלה את הנושא של “המעשה המדיני” והחלופה לשלטון החמאס. בפועל, מאז אוקטובר גלנט מקדם שרשרת לא נפסקת של הזיות ואשליות, ולמרות שכל התוכניות שלו התבררו כפנטזיות חסרות שחר, הוא מתעקש להמשיך ולהמציא תוכניות הזויות חדשות.

גם היום דיבר שר הביטחון על “גורמים פלסטיניים בגיבוי בינלאומי שיהוו חלופה שלטונית לחמאס”. כבר שבעה חודשים שהוא מחפש חלופה שלטונית בקרב החמולות, הסוחרים והפקידים ברצועה ואף הרחיק עד למדינות ערב ידידותיות, ועדיין הוא לא מצליח להבין שאף אחד לא מוכן להסתכן בעימות מול החמאס.

אם גלנט לא היה שבוי בעולם הפנטזיות שלו, הוא היה יכול לקדם מעשה מדיני שהיה מביא למיטוט שלטון החמאס וגם מסייע למעמדה הבינלאומי של ישראל. הממשלה הייתה מכריזה על ממשל צבאי זמני ובמקביל קוראת לכינוס ועידה בינלאומית בהשתתפות ארה”ב ומדינות ערב המתונות, ביניהן הרש”פ, בה יתקיימו דיונים אודות הגוף שיחליף את הממשל הצבאי הישראלי הזמני (השליטה הביטחונית ברצועה חייבת להישאר בידי ישראל לעתיד הנראה לעין, כמו ביו”ש).

שר הביטחון אמר היום כי “אם לא תהיה חלופה לחמאס יהיו שתי אפשרויות – חמאס או ממשל צבאי ישראלי. שתי החלופות גרועות”. גלנט צודק שמדובר בשתי אפשרויות גרועות, אבל מסרב להבין שהחלופה הישימה היחידה לשלטון החמאס היא ממשל צבאי ישראלי, ואין ולא תהיה חלופה שלישית בטווח הזמן הקרוב.

לפיכך, כל מי שמתנגד להקמת ממשל צבאי ברצועה תומך בפועל בהמשך שלטון החמאס – כי זה או אנחנו או החמאס בעתיד הנראה לעין.

לא ניתן לתפקד במלחמה כאשר ראש הממשלה ושר הביטחון לא מסוגלים להסכים על האסטרטגיה להשגת מטרות המלחמה. לפיכך, המחלוקת בין ראש הממשלה לשר הביטחון, אשר גם כך נושאים באחריות למגה-מחדל של השבעה באוקטובר כמו גם לניהול הכושל של המלחמה, מחייבת את התפטרותם לאלתר או למצער הכרזה מיידית על בחירות.