טקס הדלקת המשואות סיים הערב (שני) את אירועי יום הזיכרון ופתח את אירועי יום העצמאות. הטקס הרשמי השנה שונה בתוכנו – בצל אירועי 7 באוקטובר והמלחמה.
הטקס צולם והוקלט מבעוד מועד.
את הטקס מנחים מגישת ערוץ 14 מגי טביבי וכתב הדרום של ערוץ 12 תמיר סטיינמן.
הטקס עצמו נפתח בהדלקת 12 אבוקות לזכר הישראלים והזרים שנרצחו ונפלו במלחמה. האבוקות הודלקו בזיקים, בשדרות, באופקים ובערים נוספות – כמו גם בחניון רעים שם נערכה מסיבת הנובה.
המשואה האחרונה מבין ה-12 תהיה משואה חסרה לציון 132 החטופים והחטופות שעדיין מוחזקים בשבי החמאס בעזה.
מיד לאחרי פרק הזיכרון יונף דגל ישראל לראש התורן, יודלקו המשואות על ידי הגיבורות והגיבורים. הפרק האומנותי יערך עם מיטב האמנים ובשילוב הקהילות
בתחילת הטקס, שודר נאום מוקלט של ראש הממשלה בנימין נתניהו שאמר: “אזרחי ישראל היקרים, לפני 76 שנים, במלחמת העצמאות, עמדנו לבד. מעטים מול רבים. חמישה צבאות-ערב פלשו לשטחנו כדי לחסל את המדינה שרק נולדה. היינו דלים בנשק, כמעט בלי אמצעים. אבל היה לנו נשק סודי אחד: רוח הדורות, כוח החיים של עם עתיק שמסרב למות. עם שקם על מבקשי נפשו. כפי שאומר משורר תהילים: ‘לא אמות כי אחיה’. בזכות הרוח הזאת ניצחנו את אויבינו והבטחנו את קיומנו. היום אנחנו חזקים לאין שיעור. אבל הרצון להשמיד אותנו לא נעלם, הוא עדיין כאן. ראינו זאת השנה ב-7 באוקטובר.
“זה אינו יום עצמאות רגיל”, אמר. “המלחמה עדיין בעיצומה. היא נכפתה עלינו ביום שחור של טבח נורא. רבים מאחינו ואחיותינו עדיין מוחזקים במרתפי החמאס. משפחותיהם עוברות סבל נורא. נחזיר את כולם הביתה – החיים והחללים כאחד”.
נתניהו הוסיף: “אף שזה אינו יום עצמאות רגיל, זוהי הזדמנות מיוחדת להבין את משמעות עצמאותנו. העצמאות להיות עם חופשי בארצנו. העצמאות להגן על עצמנו בכוחות עצמנו. העצמאות לממש את צו הדורות: לעולם לא עוד!את כל זה אנו עושים יחד, רק יחד. בדיוק כפי שחיילינו הגיבורים נלחמים יחד, כתף אל כתף, בטנק, בנגמ”ש, במנהרות, במטוסים, בספינות. ברגע האמת, מדינה שלמה התגייסה. איזה דור מופלא יש לנו. דור גיבורי הניצחון”.
יו”ר הכנסת אמיר אוחנה אמר: “כאב המשפחות השכולות על החיים שנגדעו באיבם, והגעגוע, מפלחים את לב האומה כולה. אנו, חבים לכן וליקיריכן את חיינו. מדינת ישראל, חייבת לכן את עצמאותה. הערב, במיוחד הערב – אני פונה מכאן אל אחינו ואחיותינו החטופים מתוך תקווה שישמעו: יום העצמאות השבעים-ושישה לא שלם בלעדיכם”.
הוא הוסיף: “מדינת ישראל לא הייתה שם בשבעה באוקטובר במלוא כוחה ועוצמתה כפי שכולנו ציפינו שתהיה, אך היא פועלת מאז בכל יום להשבתכם הביתה אל משפחותיכם. כל המשרתים בכל כוחות הביטחון של מדינת ישראל נלחמים ללא לאות לשחרורכם. כל הישראלים מייחלים לחזרתכם. בכל בתי הכנסת בארץ ובתפוצות מתפללים לשלומכם. אנו, לא נתייאש ולא נחדל – אתם, בבקשה, אל תאבדו את התקווה”.
“הערב אני פונה אליכם מהר הרצל – כשאין מולי קהל”, המשיך אוחנה. “בפעם האחרונה שקרה כדבר הזה מגפה איימה עלינו. גם הפעם מגפה מאיימת עלינו – מגפת המריבה, הקיטוב והקנאות.
“היה לנו קשה גם לפני שבעה באוקטובר. אחים נגד אחים. ייחסנו כוונות זדון אלה לאלה. אך נדמה שאז, עם פרוץ המלחמה, הצלחנו להתאחד ולדכא את הנגיף. עם ישראל התייצב במלוא הדרו, התעלה לגודל השעה – הניח למחלוקות – התאחד ונלחם. מילואימניקים ואזרחים, מתנדבות ומתנדבים. כתף לצד כתף. ישראלים מכל המקומות ומכל הסוגים. חזרנו אלה לאלה.
“אולם עוד לא השלמנו את המסע. אויבינו קיוו ועודם מקווים שהמריבה תחריף, עד שתהווה עבורם שעת כושר להתאחד ולהכות בנו בכל העוצמה ובכל הגזרות. אם לא נבלום את המגפה – זה עלול, חלילה, לקרות. כך קרה עם ביתנו השני. והמחיר – אלפיים שנות גלות, רדיפה, פרעות – שואה”.
שמות משיאי המשואות:
משואת התקווה
אורי מגידיש
אורי שירתה כתצפיתנית בזמן שנחטפה ממוצב נחל עוז. היא שרדה 23 ימים בשבי בעזה, עד שחולצה במבצע נועז של צה”ל ושב”כ. אורי בחרה לשוב ולהמשיך את שירותה הצבאי ו”ממשיכה להילחם למען אחיותיה ואחיה שבשבי ולספר את סיפורם לעולם כולו”. יחד איתה תשיא את המשואה קצינת הנפגעים, סגן אלוף ליאת נפש.
ליאת, בת למשפחה שכולה, פרשה לאחרונה מצה”ל לאחר שירות קבע ארוך במערך הנפגעים של אכ”א, ונקראה למילואים ב-7 באוקטובר. “מאז היא מקדישה, יחד עם סגלי הנפגעים בסדיר ובמילואים, את כל זמנה בליווי המשפחות השכולות והחטופים בשעה מורכבת זו, במקצועיות וברגישות”.
משואת כוחות הביטחון: צה”ל, המשטרה, שב”כ והמוסד
סרן שביט בן משה, נציג צה”ל
מפקד לוחם ביחידת הצנחנים, ב-7 באוקטובר הוא מיהר לצאת מביתו שבמעלות, ולחבור לחטיבה 35. לאורך כל אותו היום הוא נלחם בקיבוץ רעים, ובהמשך ביישוב חולית. שם, בשדה הקרב, קיבל את הבשורה המרה שאחיו, רס”ן אריאל בן משה, מפקד פלגה בסיירת מטכ”ל – נהרג בהיתקלות עם מחבל.
“לאחר שיחה עם אימו, החליט שביט, בהמלצתה ובתמיכתה, להמשיך ולהילחם עד שייקרא לצאת להלוויה של אחיו. שביט חזר להילחם בחולית, נפצע בקרב ופונה לטיפול רפואי. לאחר ניתוח ושיקום קצר, חזר ללחימה ופיקד על מכלול גדוד 890, לפני ובמהלך התמרון הקרקעי ברצועת עזה”.
ניצב אמיר כהן, נציג המשטרה
מפקד במחוז דרום של המשטרה. היה מהראשונים שהבינו את היקף ועומק ההתקפה על גבול ישראל, והיה המפקד שהכריז על “פרש פלשת” – קוד להקפצת כוחות המשטרה והצבא במקרה של חדירת מחבלים ואירוע רב זירתי. הודות לפקודה המהירה, יצרו כוחות משטרה ומג”ב קו בלימה באמצעות חסימות צירים ראשיים, ועצרו חוליות מחבלים שהיו כבר בדרכן לערים נוספות בעומק שטח ישראל. בכך “מנע כהן אסון גדול עוד יותר”.
מפקד יחידת מצדה, נציג שב”ס
“בקרבות 7 באוקטובר הוביל את פקודיו בהצלחה רבה בלחימה מורכבת ביישובי הנגב המערבי, תוך חתירה למגע תחת אש, ומתן מענה רפואי להצלת אזרחים רבים בגזרה”
נציג שב”כ: ע’
“כיהן כראש אגף המבצעים בשב”כ, טיפח דורות של לוחמים והמציא שיטות לחימה מבצעיות חדשניות. גם אחרי שפרש לגמלאות, המשיך לצאת לפעולות מבצעיות בשטח האויב. ב-7 באוקטובר ע’ יצא אל אזורי הלחימה כמפקד חוליית לוחמים בצוות טקילה. הוא חתר למגע, חיסל עשרות מחבלים וחילץ עשרות משפחות מקיבוץ כפר עזה תחת אש. החוליה איבדה את אחד מלוחמיה ולוחם אחר נפצע אנוש, אך ע’ ואנשיו המשיכו להילחם עד לטיהור העוטף”.
הקצינה ג’, נציגת המוסד
“עלתה לארץ בצעירותה באופן לא חוקי מאיראן. היא החלה את דרכה במוסד כמומחית לגיוס יעדים במדינות היעד, בייחוד באיראן. זה מספר שנים היא משרתת כקצינת איסוף מצטיינת במסלול החוד המבצעי.
“חלק מהסוכנים אותם גייסה ג’ השתתפו במבצעים אסטרטגיים של המוסד. ביניהם מבצעים שהיו קשורים בפעילויות מול איראן לאחר מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר. חבריה מתארים את ג’ כ’שחקנית נשמה’, שפועלת מתוך שליחות לאומית, אחריות אישית, מקצועיות וצניעות, ומהווה דוגמא אישית לעובדי המוסד”.
משואת הרפואה והשיקום
סמל גאיה צוברי, פראמדיקית בגדוד 53 בחטיבת השריון 188
צוברי נבחרה להדליק את משואת הרפואה והשיקום. הצעירה נלחמה ברצועת עזה במשך כחודשיים עד לאירוע בסג’עייה בו נפצעה קשה מירי חילופי אש בזמן שטיפלה באירוע פצועים. בקרב בו נפצעה גאיה נפלו רס”ר במילואים עומרי רוט ורס”ר במילואים נפתלי יונה גורדון. גאיה פונתה מרצועת עזה באורח קשה לאחר פגיעה ברגליה ועברה תהליך שיקום שארך כחמישה חודשים, כדי להצליח ללכת בכוחות עצמה.
יו”ר אגודת ‘למענכם’ הרב יוסי ערבליך נבחר להשיא את משואת הרפואה והשיקום ביום העצמאות
היועץ הרפואי הרב יוסי ערבליך, יו”ר ומייסד ארגון ”למענכם”, החל את פעילותו בתחום הרפואה בשנת 1996, לאחר שנתקל בבעיות בטיפול הרפואי שניתן לדודו. בשנת 2017 הקים את עמותת “למענכם”, המעניקה יעוץ והכוונה רפואית ללא תמורה לכל פונה.
העמותה שייסד מקבלת מאות פניות ביום, בנושאים רפואיים שונים. מטרתו העיקרית של הארגון, היא הגשת סיוע ואבחון רפואי, הנגשת ופישוט נבכי הביורוקרטיה של מערכת הרפואה הציבורית, מתן חוות דעת נוספת ואבחון מקיף יותר.
במסגרת מיזם “רופאים במילואים” בארגון, פעילים כ-200 רופאים מרחבי הארץ והעולם, המייעצים ומסייעים בשאלות רפואיות שונות. לצד העזרה והסיוע שמעניק “למענכם” לכל פונה, הארגון חרט על דגלו את קידום החדשנות הרפואית בעולם הרפואה ומקדם שורת יוזמות בנושא, לצד וועידה שנתית שערך הארגון בשנים האחרונות באוניברסיטת ת”א ובמכון ויצמן, בהשתתפות בכירי עולם הרפואה והאקדמיה.
משואת כוחות ההצלה: מד”א, איחוד הצלה, כיבוי אש וזק”א
נורית אירן כהן, מתנדבת בזק”א
“תושבת מודיעין, מתנדבת ביחידת הצוללנים של ארגון זק”א. מיד עם תום הקרבות ביישובי הנגב המערבי, יצאה נורית, יחד עם חבריה המתנדבים מכלל ארגוני זק”א – ירושלים, תל אביב ו-360, למשימה הקדושה של איתור וזיהוי גופות הקורבנות ביישובים, בכבישים ובשטחים הפתוחים. במשך ימים ארוכים הם עברו בין מאות הבתים המפויחים ואלפי המכוניות השרופות, מחפשים כל שריד לחללי הטבח וחולקים להם כבוד אחרון בהבאתם לקבר ישראל.
אושרית חדד, פרמדיקית בתחנת מד”א באשדוד
כשפרצה המתקפה על יישובי העוטף ב-7 באוקטובר, אושרית יצאה במהירות מביתה לתחנה ולקחה את הפיקוד על ניידת טיפול נמרץ. יחד עם חובשים נוספים, היא יצאה לאזור הלחימה ושם הקימה בית חולים שדה לצד הדרך – לא רחוק ממקום הטבח, בשעה שעוד התחוללו באזור קרבות עם מחבלים. אושרית וחבריה הצילו כך, תחת אש, את חייהם של עשרות פצועים.
ד”ר תמר שלזינגר, נציגת העובדים והעובדות הסוציאליות
ד”ר שלזינגר התנדבה במרכז “חוסן” של איחוד הצלה. ביום הטבח, היא קיבלה את שיחתם של מיכאל ועמליה עידן, שהוריהם נרצחו ואחותם הקטנה נחטפה. “במשך 12 שעות ארוכות שמרה ד”ר שלזינגר על קור רוח, הרגיעה ועודדה את הילדים המסתתרים ונשארה איתם עד להגעת החילוץ”.
יואל דמרי, לוחם אש
“בבוקר 7 באוקטובר, דמרי היה בחופשה. לאחר שהבין את חומרת המצב, מיהר להתייצב עם ציודו המבצעי בתחנת נתיבות. משם נשלח עם רכב מבצעי של מערך כיבוי האש לסייע לכוחות הימ”מ שניסו להשתלט מחדש על תחנת המשטרה בשדרות.
תחת אש כבדה, קירב יואל את המנוף אל גג התחנה, כשהוא מאפשר בכך את העלאתם הבטוחה של לוחמי הימ”מ לגג התחנה, חילוץ פצועים דרך הגג והעלאת תחמושת ומים ללוחמים ולפצועים. לוחמי הימ”מ מספרים כי דמרי פעל באומץ רב, העלה והוריד אותם במשך שעות, תוך שבאזור מתנהל קרב יריות והוא עצמו פועל תחת אש”.
ערן קוזחי, מתנדב ארגון זק”א תל אביב
קוזחי, ראש צוות הרצליה ואחראי משימות מיוחדות בארגון זק”א. גויס מאז תחילת המערכה על ידי משרד הפנים, וקיבל אחריות במחנה “שורה” האזרחי. “קוזחי נטש את ביתו ועבודתו כקבלן, ובמשך חודשים ארוכים שהה במקום יום וליל, ימי חול ושבת, ועסק במלאכת זיהוי החללים וריכז את מערך הזיהוי והקבורה”.
“לא אחת נמצא ערן ישן שינת ארעי על משמרתו, סמוך לחללים אחרי שנפל מרגליו בעבודה סביב השעון, עמד ברגישות רבה מול משפחות שאיבדו את יקיריהם וטיפל באופן אישי באלפי ממצאים שהובאו משטחי הטבח בדרום ברגישות ובאחריות עצומה. בשרותו הצבאי משמש ערן כמודיע נפגעים במערך הנפגעים של צה”ל”.
מפקד ביחידה 360 – הרב מאיר בראל
בראל – מפקד הצוות למשימות מיוחדות ביחידה 360 – מערך הסיוע הלאומי, שנבחר לייצג את המתנדבים בטקס הדלקת המשואות: “ב-7 באוקטובר, כשהחלו לזרום הידיעות על מתקפת חמאס בדרום ולאחר שאחת הרקטות הראשונות נפלה ליד ביתו, עזב מאיר את בית הכנסת, וזינק למושב בני עייש, שם סייע במשך שעות ארוכות לפצועים שפונו למקום, במסגרת תפקידו כחובש. משם המשיך לחמ”ל הנעדרים של היחידה, שם שהה לאורך כל הלילה כשהוא מלווה את משפחות הנעדרים ומסייע להם בנסיונות לאתר קצה חוט”.
משואת המחלצים
רמי דוידיאן
רמי מהמושב פטיש קיבל בבוקר שבת השחורה שיחת טלפון מחבר, שביקש ממנו לסייע בחילוץ של נער ממסיבת הנובה. רמי לא חשב פעמיים ונכנס לכלי רכבו. במהלך הנסיעה, הוא נחשף לממדי המתקפה האכזרית, וקיבל החלטה הרת גורל – לחלץ כמה שיותר מניצולי המסיבה.
במשך יום שלם חילץ רמי ניצולים מכל מקום אפשרי – מהוואדיות, מהפרדסים וממתחם המסיבה, תוך שהוא רותם למשימת ההצלה עוד בני משפחה וחברים. היכרותו המעולה עם הדרכים החקלאיות סייעה לו להגיע למוקדי הטבח בדרכים עקיפות, מבלי להיפגע.
במהלך אחד החילוצים, הצליח רמי באומץ רב ובתושייה יוצאת דופן, להציל נערה מידיהם של שישה מחבלים, תוך שהוא מתחזה לערבי. במבצעי החילוץ שהוביל הציל את חייהם של יותר מ-700 בני אדם.
בלי להסס, לקח הרב שחר את נשקו האישי ויצא במהירות כדי לסייע לחבריו
הרב שחר בוצחק, קהילת אופקים
בבוקר שמחת תורה, מתוך הבנה שמדובר באירוע יוצא דופן, פתח הרב שחר את הטלפון שהיה סגור במהלך החג והשבת, ודרך קבוצת כיתת הכוננות של מושב מבטחים, לקח הרב שחר את נשקו האישי – ויצא במהירות כדי לסייע לחבריו.
בדרך, חבר הרב שחר לחייל בחופשה, נהוראי סעיד הי”ד, ולמאבטח שב”כ. באותה שעה כבר פלשו חוליות מחבלים לאופקים והשלושה נתקלו באחת מהן. בקרב היריות שהתפתח נהרג נהוראי, והרב שחר נפצע ברגלו. “על אף פציעתו ותוך שהוא ממשיך להילחם, הרב שחר שמר על קור רוחו, עדכן בטלפון את חברי קהילתו באופקים ואת רבש”ץ מבטחים ואת בני משפחתו, ואף ארגן בעצמו את פינויו לבית החולים”.
טלי נחום
ב-7 באוקטובר, טלי הגיעה לחגוג במסיבת הנובה. עוד לפני שהספיקה להגיע למסיבה נענתה לקריאת חבר ויצאה לחלץ אותו אחרי שנורה בידי מחבלים. היא מצאה את עצמה נסה על חייה מפני המחבלים במסיבה ברעים. בתוך המהומה והבלבול הכללי היא פעלה בתושייה רבה, זיהתה רכב שננטש והשתלטה עליו, כשהיא מחלצת איתה ניצולים רבים נוספים מהמסיבה. טלי מייצגת את שורדי קהילות המסיבות שהצילו חיים תוך סיכון חייהם, וממשיכים לתמוך אלה באלה גם היום.
יוסף אלזיאדנה, נהג מיניבוס
בבוקר 7 באוקטובר הוזמן נהג המיניבוס, יוסף אלזיאדנה מרהט, לאיסוף שישה צעירים ממסיבת הנובה בקיבוץ רעים. במהלך הנסיעה, הבין יוסף שהאזור נמצא תחת מתקפה – אך המשיך לנסוע היישר אל תוך שדה הקרב, “מתוך תחושת מחויבות עמוקה לצעירים אותם לא הכיר”.
“בגבורה יוצאת דופן, חרף ירי שנורה לעברו ללא הפסקה, יוסף הצליח להעלות לרכבו 30 ניצולים מהטבח ולהציל את חייהם. למרבה הצער, במאורעות איבד יוסף קרוב משפחה שנרצח. ארבעה מבני משפחתו נחטפו לעזה”.
משואת ניצחון הרוח
לוחם הלח”י עזרא יכין
עזרא יכין, בן 95 מירושלים היה לוחם בלח”י והשתתף בקרבות מלחמת העצמאות ובהם ניסיון הפריצה לעיר העתיקה, במהלכו נפצע קשה. למעלה מ 50 שנה שהוא מנחיל את מורשת הקרב של צה”ל באמצעות ספרים, הרצאות ואינספור מפגשים עם חיילים. בהרצאותיו מעוררות ההשראה הוא מדגיש את אחוות הלוחמים ואת חשיבותה להשגת הניצחון. עם פרוץ המלחמה התגייס שוב למילואים, והיה למילואימניק המבוגר בתולדות המדינה.
איריס חיים, אמו של יותם ז”ל
איריס חיים ממושב שדה ניצן היא אמו של יותם חיים שנחטף לעזה ב-7 באוקטובר 2023 ונהרג בשוגג מירי חיילי צה”ל ברצועה עקב טעות בזיהוי. מיד אחרי האסון שלחה איריס מסר מוקלט לחיילים שירו בשוגג בבנה, שבו הזדהתה עם כאבם, חיזקה אותם בלחימה וחיבקה אותם. מאז היא פועלת בכל דרך לחזק את רוח העם ולקרוא לאחדות.
עברי לידר
מיד עם פרוץ המלחמה התגייס לחזק את רוחה של ישראל הלוחמת והכואבת. יחד עם צוות הנגנים שלו יצא בכל יום להופעות בכל רחבי הארץ. עברי מייצג את אמני ישראל הרבים והצוותים הטכניים שהתגייסו להופיע ולרומם את הרוח באלפי הופעות בפני לוחמים בקו האש ובשטחי הכינוס, ליד מיטות הפצועים, במלונות התושבים המפונים, בבתי הקברות, ולהבדיל בשמחות שנערכו בצל המלחמה. עברי איבד במלחמה את מנהל הבמה שלו אביב ברעם הי”ד חבר כיתת הכוננות של כפר עזה שנפל בקרב. אמנים רבים, אהובים ומוכרים, הצטרפו במלחמה ליחידותיהם ולחמו בכל החזיתות.
הזמר רביב כנר
לוחם ביחידת אגוז שגם התמודד עם הלם קרב בעקבות שירותו הצבאי, התגייס עם פרוץ המלחמה למילואים ושירת בגבול הצפון ובעזה. רביב מייצג את האמנים הרבים שמשרתים במילואים כלוחמים וכתומכי לחימה, ונותנים השראה לכולנו, ואת אלפי המתמודדים בכל יום עם מחירה הנפשי של המלחמה.
חיים אוליאל
הזמר משדרות יוצר מוסיקה בעיר הדרומית כבר שנים רבות. יחד עם בני עירו הוא מתמודד כבר שנים עם אתגרי החיים בעיר תחת האיום התמידי מעזה. בשבעה באוקטובר הוא פונה מהעיר ולאחרונה שב אליה, מתוך החלטה נחושה להתמודד ולצמוח גם מתוך השבר הגדול. הוא מייצג את יוצרי התרבות ביישובי הנגב המערבי, שממשיכים ליצור למרות הכל.
משואת כיתות הכוננות
ענבל ליברמן, ברק שלום, אביחי אליה וטל לויט נבחרו להשיא את משואת כיתות הכוננות.
“בבוקר 7 באוקטובר ניצבו חברי כיתות הכוננות ביישובי הנגב המערבי משך שעות ארוכות מול אלפי מחבלים חמושים. רבים מחברי כיתות הכוננות נפלו ונפצעו בקרבות הקשים, בהם לחמו באומץ לב ובאחווה. מאז ועד היום, ביישובי-ספר בכל רחבי ישראל, חברי כיתות הכוננות הם סמל לרוח הגבורה של החברה הישראלית”.
ענבל ליברמן, רכזת הביטחון בקיבוץ ניר עם
“רק בת 26. בבוקר ה-7 באוקטובר, תחת מתקפת הרקטות על יישובי הנגב המערבי, זיהתה ענבל רעשים חריגים ליד הקיבוץ והחליטה לפעול במהירות. היא הותירה את שער הברזל של הקיבוץ סגור, העמידה חברים חמושים על גדר הקיבוץ ופרשה את חברי כיתת הכוננות במארבים לקראת פלישה אפשרית. במעשיה, הצילה ענבל את חייהם של חברי הקיבוץ”.
זרק שלום, מפקד בכיתת הכוננות בקיבוץ עלומים
“עמד בבוקר 7 באוקטובר בראש כיתת כוננות מצומצמת של 12 מתנדבים. על אף הנחיתות המספרית והמחסור בתחמושת, הצליחו ברק וחבריו, יחד עם עוד שלושה חיילים שהצטרפו ללחימה, להתארגן ולהתייצב כחיץ בין מרצחי החמאס לבין הבתים הראשונים בעלומים. בלחימתם מנעו מהמחבלים להגיע לבתי הקיבוץ והצילו את חבריו”.
אביחי אליה, חבר בכיתת הכוננות בחוות יאיר שבשומרון
“עם קבלת הידיעות הראשונות על הפלישה ליישובי העוטף, הוא מיהר יחד עם עוד תשעה מחבריו ליישוב לצאת ולהצטרף ללחימה ולהגנה על ישובי הנגב המערבי – כשהם חמושים באקדחיהם בלבד. אביחי נלחם בצומת מעון וברעים, נפצע פצעים קשים וניצל בנס. בימים אלה הוא עובר עדיין ניתוחים ושיקום”.
טל לויט, חבר כיתת הכוננות של מטולה
ביתו נפגע מפגיעה ישירה של טיל לבנוני. יחד עם חבריו מכיתת הכוננות של המושבה, לויט נלחם מתוך חמ”ל תת קרקעי, שממנו הוא וחבריו ניהלו את הקו הראשון של הלחימה על הבית. אחרי הטבח בנגב המערבי, חברי כיתת הכוננות של מטולה פרשו רשת מצלמות ברחבי העיר. הם ביצעו תצפיות אל מעבר לגבול ואל מקורות הירי של האויב, ומסייעים לצה”ל לאתר יעדים לתקיפה. לויט חי בחמ”ל כבר יותר מחצי שנה, והוא מתכוון להמשיך ולהגן על המושבה ככל שיידרש ממנו.
משואת חזית ההסברה
יוסף חדאד
יוסף בן למשפחה ערבית נוצרית מחיפה. הוא התנדב לשירות קרבי בצה”ל שירת כמפקד, ונפצע קשה במלחמת לבנון השנייה. לאחר שהשתקם, החליט להקדיש את חייו למען ההסברה הישראלית בעולם, תוך הדגשת השותפות בין יהודים לערבים. ב-2018 הקים את עמותת “ביחד – ערבים זה לזה”, שמקדמת את שילוב הערבים בישראל. ב-7 באוקטובר החל חדאד במסע הסברה נרחב ברשתות החברתיות בעד ישראל, כדי לחשוף את פשעי חמאס והג’יהאד האסלאמי.
אלה קינן, משפיענית רשת
בלוגרית טיולים ומשפיענית רשת ישראלית. כנכדה למקימי קיבוץ כפר עזה וכקצינה במילואים, אלה הסבה את כל פעילותה ברשתות החברתיות לטובת המאבק ההסברתי למען מדינת ישראל. קינן יצרה וקידמה את ההאשטג hamasisisis#, שתפס תאוצה בכל העולם.
היא ניהלה רשת עולמית, בת עשרות אלפי מתנדבים, שתפקידם להגיב באופן מידי לאירועים ולחולל באמצעותם תהודה למסרים ולתכנים שמייצגים את הסיפור הישראלי.
השחקן נת’ניאל (נייט) בוזוליץ’
בוזוליץ’ שחקן טלוויזיה ומשפיען אוסטרלי, ותומך נלהב של מדינת ישראל. עמוד האינסטגרם הפופולרי שלו מנגיש למיליוני עוקבים את סיפורה של ישראל ואת נקודת המבט הישראלית. ימים ספורים אחרי מתקפת הפתע על ישראל הוא הגיע לביקור הזדהות במדינת ישראל. במהלך ביקורו פרסם בעמוד האינסטגרם שלו פוסטים רבים בנושא הטרור הפלסטיני וטבח השבעה באוקטובר ברשתות החברתיות, ואף התראיין על כך בתקשורת הישראלית.
משיאי משואת המגן
בועז לוי, ממובילי פרויקט ה”חץ”
כיהן כמהנדס הראשי וראש תכנית “חץ” במל”ם – והוביל למבצעיות “חץ 2′ והמצאת “חץ 3”. הוא כיהן כמנהל מפעל ההגנה האווירית, וכראש חטיבת הטילים והחלל וכיום הוא מנכ”ל התעשייה האווירית לישראל.
תא”ל (במיל’) פיני יונגמן
יונגמן שירת במערך ההגנה האווירית, ממייסדי מערכות “כיפת ברזל” ו”קלע דוד”, וממובילי התוכנית. כיום, הוא ראש חטיבה במערכות ההגנה האווירית ברפאל.
אל”ם (במיל’) שאול לוי
לוי ממייסדי מערך השליטה והבקרה של מערך ה”חץ” בחברת אלביט, והקדיש את חייו המקצועיים לפיתוח מערכת ההגנה.
משואת הנתינה
מרים כהן
אם לתשעה ממושב טפחות שבצפון, מתנדבת בולטת בפרויקט “טעימא”, בשיתוף חיל הלוגיסטיקה של צה”ל, שבו היא מגיעה פעמיים בשבוע למוצבים של צה”ל ומבשלת ללוחמים אוכל ביתי אותנטי. מאז שהתחילה הלחימה בצפון והגישה למוצבים לא הייתה אפשרית, כהן הקימה בביתה “חמ”ל בישולים”, שם היא מבשלת כמויות גדולות של אוכל ושולחת אותו ברכבים פרטיים למאות לוחמים בגזרה הצפונית.
בת שבע דדון
תושבת מעגלים, הקימה יחד עם חברותיה במועצה האזורית שדות נגב את “החמ”ל הקהילתי”. במיזם מתנדבות כ-80 נשים שמדי יום הכינו כ-2,000 מנות שחולקו באמצעות מתנדבים לכוחות הביטחון בכל הארץ, ואף בתוך רצועת עזה. הן גייסו תרומות רבות מעסקים אזוריים ותושבים לצורך מימון ההוצאות, הקימו מערך שינוע אדיר שהגיע לאסוף ולחלק את המנות.
בסמה הנו
בת הכפר הדרוזי ג’וליס שבצפון, מסעדנית ואלמנת צה”ל. בעלה, מרסל ח’יר, נפצע קשה בפעילות מבצעית בשומרון במהלך שירות מילואים ב-2003 ונפטר בגיל 45. בנה משרת כלוחם שריון במילואים בעזה. הנו מבשלת מדי שבוע מאות מנות ללוחמים בשטח ולמשפחות מפונים.
חן ארבל מרינברג
ממייסדות “פורום נשות המילואימניקים” במהלך המלחמה, שבו פועלות נשות מילואימניקים למען נשות מילואימניקים אחרות ומונה כבר יותר -6,000 נשים שתומכות זו בזו, בהתמודדות עם הדאגה, הבדידות והעומס הכפול בהיעדרו של בן הזוג. הפורום פעיל בעשרות תחומים – מסיוע אישי ומיצוי זכויות לנשות אנשי מילואים ועד לקידום חקיקה.
שיר גולדשטיין
תושבת תל אביב שהקימה ב-7 באוקטובר את חמ”ל המתנדבים של ארגון המתנדבים הלאומי בחירום “לב אחד” בתל אביב וגוש דן. במשך שלושה חודשים החמ”ל הפעיל כאלף מתנדבים ביום, בנוסף לאלפי המתנדבים שפעלו בחמ”לים האחרים של ארגון “לב אחד” ברחבי הארץ – במלונות המפונים, בפעילויות לנוער ולמבוגרים, ובמתן מענה לאינספור צרכים שעלו מן השטח. בנוסף, שיר וחבריה הקימו את מרכז הנוער “קומו” לנוער מפונה בתל אביב, שנותן מענה לעשרות בני נוער מפונים מהדרום והצפון.
צילית יעקבסון
מייסדת ויושבת ראש ארגון “בת מלך”, שעוסקת כבר שנים בסיוע לנשים הסובלות מהתעללות על ידי בעליהן. עם פרוץ המלחמה, צילית ובן זוגה מאיר הפכו את חברת התרופות שבבעלותם לחמ”ל סיוע לוגיסטי לחיילי צה”ל ותושבי הדרום. זאת בשעה ששני בניהם הגדולים מגויסים למילואים בצפון ובדרום. חמ”ל הסיוע של בני הזוג רכש והעביר לשטח ציוד חיוני בהיקף של מיליוני דולרים.
“תרומות מכל סוג זרמו לכוחות הביטחון וליישובי העוטף מ-7 באוקטובר וגם היום, תרומות שמבטאות את ההתגייסות המופלאה של החברה הישראלית ועם ישראל כולו למען אחיו ואחיותיו. מאות אמהות, “מאמות”, ביישובי הספר קנו, קילפו, חתכו, בישלו וטיגנו, מכל הלב ובאהבה, והביאו את הטעמים והריחות של הבית אל החיילים בשטח. משפחות אנשי מילואים תמכו זו בזו בשעות הקשות של המתח והדאגה, רבבות מתנדבים התארגנו בחמ”לים כדי לענות על כל צורך של נפגעי הטבח, המפונים וחיילי צה”ל ונשים מסורות נלחמו למען אחיותיהן שנפגעו בשבי”.
משואת התפוצות
דברה סילברסטין
חברת מועצת העיר היהודייה היחידה של שיקגו – העיר השלישית בגודלה בארצות הברית. היא נעזרת במעמדה הייחודי בכדי לתמוך ציבורית בישראל ולהעלות את המורל והגאווה היהודית בשיקגו. בהובלתה של סלברסטין שיקגו הייתה העיר הגדולה הראשונה שגינתה את חמאס אחרי טבח 7 באוקטובר והביעה תמיכה בישראל ובזכותה להגן על עצמה. היא מובילה שיתופי פעולה רבים עם פדרציות וארגונים יהודים מכל הקשת הרעיונית, ופועלת רבות לשמירה על ביטחון יהודי שיקגו – כל זאת בשעה שחייה נמצאים תחת איום תמידי של קיצונים המבקשים לפגוע בה בשל תמיכתה בישראל.
הרב דיוויד מאייר
מנכ”ל PaJeS (Partnerships for Jewish Schools) , למעלה משלושה עשורים הוא פועל בתחום החינוך ומקדם חדשנות ויזמות בעולמות החינוך היהודי. הוא מרצה בפני קהלים רבים ברחבי העולם ופעיל בתחום המאבק באנטישמיות בבריטניה ארץ הולדתו ובעולם כולו, באמצעות פעילות ציבורית והקמת תכניות חינוכיות בתחום. מאז 7 באוקטובר, הגביר הרב מאייר את פעילותו במאבק באנטישמיות המתגברת, מתוך תובנה שהחינוך הוא אחד הכלים המרכזיים להיאבק בגזענות באנטישמיות ובדעות קדומות.