אירוע יום הזיכרון לחללי צה”ל ופעולות האיבה נפתח היום (ראשון) בטקס בבית ‘יד לבנים’ בירושלים.
הטקס התקיים במעמד ראש הממשלה, יו”ר הכנסת אוחנה, מנכ”ל משרד הביטחון, הרבנים הראשיים לישראל, ראש עיריית ירושלים משה ליאון, יו”ר ארגון יד לבנים ויו”ר ארגון אלמנות ויתומי צה”ל.
125 קברים נוספו השנה בהר הרצל, המספר הגבוה ביותר במלחמות ישראל. מניין חללי מערכות ישראל משנת 1860 ועד היום: 25,034 נופלים ונופלות.
נתניהו אמר בטקס: “אחיי ואחיותיי למשפחת השכול: האמהות והאבות, האחים והאחיות, הסבים והסבתות, בנות הזוג ובני הזוג, של חללי מערכות ישראל הגיבורים. אליהם מצטרפים חללי פעולות האיבה – ישראלים נפלאים, אוהבי עמנו אוהבי מדינתנו. אני חושב עליכם בכל יום, כפי שאני חושב על אחי יוני בכל יום. אני חושב על הכאב והגעגוע שאינם מרפים, על התחושה שהשמש כבתה, על הגיבורים והגיבורות שאבדו לנו, על החלומות שהתנפצו, על התקוות שנגדעו. יקירינו תמיד עומדים לנגד עינינו בידיעה ברורה שבזכותם קיימת מדינת ישראל. זאת משענתנו, זאת גם נחמתנו.
“עמיחי וייצן שימש כחבר כיתת הכוננות בקיבוץ כרם שלום, בעוטף עזה. ב-7 באוקטובר, שמחת תורה, עמיחי וחבריו לחמו בגבורה מופתית. הם ניהלו קרב-יריות ממושך עם כוח גדול של מחבלים שצר על הקיבוץ. הם בלמו את המרצחים בגופם. המאבק העיקש נמשך שעות ארוכות. אבל עמיחי וחבריו, במקרה הזה הצילו את הקיבוץ ומנעו טבח המוני.
“עמיחי וחברו ידידיה רזיאל – נפלו בקרב. אביו של עמיחי, הרב שלמה-יוסף- וייצן, פקד מאז בתי-משפחות אחרות מתוך תחושת שותפות גורל. כשהגיע לנחם בביתו של גלעד ניצן, לוחם ‘גבעתי’, שנפל בעזה, שאל אותו אביו של גלעד, יעקב: “מניין ניקח את הכוח להמשיך?” שני האבות השיבו זה לזה: “אנחנו מקבלים את הכוח מהבנים שלנו. גידלנו דור נחוש ומסור. זהו דור ששואף לחיות חיים מלאים, אבל הוא גם יודע שהנכונות למסור את החיים ברגע האמת, פירושה חיים של משמעות”.
“מכובדיי, הדור הנוכחי ממשיך את עשיית קודמיו בהגנת המדינה. הוא מתגלה בחודשים האחרונים במלוא כוחו במלוא עוצמתו. ככל שהצטברו הידיעות על הטבח הנורא, כך הצטברו גילויי הגבורה בשטח. החיילים והחיילות בקו הראשון; כיתות הכוננות; השוטרים והשוטרות; צוותי השב”כ; אנשי הכבאות, ההצלה והרפואה; והרבה מאוד אזרחים מן השורה – אף אחד לא עמד מנגד.
“הם הסתערו קדימה בחירוף נפש אל מול מפלצות ה’חמאס’, כדי להציל כל מי שאפשר. הם זינקו אל תוך האש מתוך ערבות הדדית, מתוך הרצון לגבור על המרצחים הנתעבים, מתוך אהבת המולדת, מתוך הקשר הבל-יינתק לאדמתנו ולגורלנו המשותף. כל אלה משמשים עוגנים של עוצמה, עוגנים שיבטיחו לנו בעזרת ה’ את הניצחון. כך נאמר בספר נחמיה: “ילחמנו על אחיכם בניכם ובנותיכם נשיכם ובתיכם.
“המחויבות האיתנה למדינתנו מקיפה את כלל לוחמינו במלחמה הקשה – יהודים, דרוזים, נוצרים, מוסלמים, בדואים, צ’רקסים. לפני כמה חודשים קיימתי ביקור תנחומים בבית משפחת אבו לטיף, בעיר רהט. חיבקתי שם את בני משפחתו של הלוחם הבדואי, אחמד אבו לטיף, שנפל בקרב. אמרתי להם שאני מבין היטב מה עובר עליהם. כמוהם, הוריי התייסרו בנפול אחי. תאופיק, אביו של אחמד, סיפר שבנו נהג לומר: “אני גאה להיות בדואי שמשרת בצה”ל”.
“כשאחמד יצא ליחידה שלו בשבעה באוקטובר, הוא הדגיש שלא יחזור הביתה עד שאחרון החטופים יחזור לביתו. אחמד לא זכה לראות בהשלמת המשימה. אנחנו השלמנו כמחציתה, אבל אנחנו מחוייבים להשלימה – את המשימה קדושה הזאת.
“חודש לפני ביקורי ברהט ביקרתי ביחידת הגדס”ר הבדואי. אחד הקצינים הבדואים תיאר את הזוועות שראה בשבעה באוקטובר בדרך לעזה, הוא רץ ליחידה בעצמו, רץ ובדרך פגש אישה שנרצחה ולא אספר מה שהוא ראה, אבל אני אגיד לכם מה הוא אמר לי. הוא אמר: “מול הזוועה הזאת אנחנו נלחמים”. בדגש על ‘אנחנו’. כולנו נלחמים יחד. כי זאת הדרך היחידה להכריע את מפלצות החמאס, שרוצות להשמיד את כולנו.
“משפחות יקרות, אזרחי ישראל, מן החושך בוקעות גם קרני אור. קצין המשטרה אבי עמר ז”ל נפל בקרב מול מחבלים בקיבוץ בארי. אשתו פזית ילדה בן לאחר נפילתו היא קראה לתינוק אור. לוחם ‘מגלן’ עמית גואטה ז”ל נפל בקרב. אשתו גל ילדה בן לאחר נפילתו, היא קראה לו: עוז. לוחם חטיבת ‘ראם’, יהונתן לובר ז”ל, נפל ברצועת עזה. אשתו אביה ילדה בן לאחר שבעלה נפל, היא קראה לו: אמציה. שילוב של אומץ ואמונה. אור, עוז, אומץ ואמונה – אלה ממשיכים את דרכם של גיבורינו ורוח הנופלים תבטיח את עתידנו.
“אני מאחל מעומק ליבי לכל הפצועים החלמה שלמה במסע השיקום. ביקרתי אותם בבתי-החולים. שמעתי בהתרגשות אין קץ את סיפורם. וכולם בלי יוצא מן הכלל אמרו לי, גם אלה קטועי הגפיים, אמרו לי: “רוח העם מרימה אותנו למעלה”. “תמשיכו הלאה עד הניצחון” – וכך נעשה. רוח העם תוסיף בעזרת ה’ להרים אותנו למעלה באתגרים הגורליים שעוד לפנינו, ובמלאות 76 שנים לעצמאותנו. יהי זכרם של נופלי מערכות ישראל, ושל חללי פעולות האיבה, הגיבורים אהובי נפשנו, נצור עימנו לעד”.
יו”ר הכנסת אמיר אוחנה אמר: “הטרור שהיכה בנו בשבעה באוקטובר, והמלחמה הקשה שנפתחה בעקבותיו ועודנה בעיצומה, הוסיפו למשפחת השכול מספר עצום ושובר לב של משפחות.
טבח השבעה באוקטובר, אחת מהופעות הרוע המחרידות בהיסטוריה, הזכיר לנו דברים שרצינו לשכוח. דברים לגביהם נשבענו “לעולם לא עוד”. ובכל זאת, למשך יום שלם, הם קרו לנו עוד, ועוד, ועוד.
מאות רבות של חיילות וחיילים עזי נפש, שכל עתידם לפניהם, אבדו לנו השנה בסערת הקרב. מאות רבות אף יותר של אזרחיות ואזרחים, נרצחו באכזריות ימי ביניימית בידי שכנים שטופי תאוות דם, שאין ולעולם לא תהיה להם מחילה.
132 מאחינו ואחיותינו עודם בשבי, וגם מכאן נישא תפילה להשבתם המהירה למשפחותיהם. לצד המועקה והכאב, שוטפת אותנו גם השראה כבירה. אנו מביטים בדור הישראלי הצעיר אותו היו מי שחשבו לדור מסכים מפונק, ונדהמים להיווכח שהוא אינו נופל בגבורתו, ערכיותו ותושייתו מענקי המכבים, מגיבורי מרד גטו ורשה ומאריות דור תש”ח.
אני קורא בענווה ובהתרגשות את הצוואות שהותירו אחריהם הנופלים, צוואות החושפות נשמות כבירות שחיו בתוכנו. עוד ועוד צוואות המתגלות בטלפונים של לוחמינו הגיבורים שנפלו בקרבות, ומהן ניבטת גדולתו הפלאית של הדור וכן צוואתו הברורה והמפורשת: להישאר מאוחדים ולהביס את האויב.
בתוך הטנק או הנמ”ר, על סוללות המגנן או בעמדות האבטחה, למדו השנה לוחמינו על בשרם את מה שלא הבנו קודם – שהאחדות היא כוחנו הגדול ביותר.
כדי שנהיה ראויים לקורבנם, חובה עלינו להתרכז גם בצוואתם. נהיה ראויים להם כשנרחיק את המעט המפריד בינינו ונקרב את הרב המאחד. נהיה ראויים להם כשנעביר מן הארץ את נגיף המריבה והשנאה הארור. נהיה ראויים להם כשנבהיר לכל אויבינו: מדינת ישראל חזקה. צה”ל חזק. החברה הישראלית חזקה ואנחנו יחד, ננצח”.