כשהמדינה מתנהגת כ’מושקה’ כנוע בימי הפריצים: מה קרה לעצמאות?

הרב מנחם ברוד
|
ב' אייר התשפ"ד / 10.05.2024 01:58
עשרות שנים אנחנו מאפשרים את ה’חור’ הזה, ששולל מאיתנו את עצמאותנו ומאפשר לעולם להתערב בעניינינו • כשנסתום את ה’חור’ לא יהיה לעכברים לאן להידחף

שבעים ושש שנים אחרי הכרזת העצמאות אנו מביטים בנעשה בימים האלה ממש ותוהים אם לזה עצמאות ייקרא. האם יש עוד מדינה אחת שכל מדינות העולם מתערבות בענייניה הפנימיים והביטחוניים ומרגישות שיש להן זכות להורות לה איך להתנהל?

מידת ההתערבות הגיעה לממדים אבסורדיים בשנים האחרונות. מדינות זרות מממנות עמותות הפועלות לשינוי דמותה של המדינה. ממשלות זרות מזרימות כספים רבים לארגונים שעותרים בלי הרף לבתי המשפט, ומכבידים על אכיפת החוק. ערבים העוסקים בבנייה בלתי-חוקית מקבלים כספים ממדינות העולם, מתוך מגמה ברורה לכרסם בריבונות הישראלית.

ראינו את עוצמת המעורבות גם במערכה ליצירת איזון במערכת המשפט. כמעט כל מדינה ראתה לנכון להביע את ‘מחאתה’ על הליכי החקיקה, כאילו זה דבר נורמלי שמדינה אחת מתערבת במינוי שופטים וביחסי הכוחות שבין הרשויות במדינה אחרת.

לסתום את החור

השיא מתחולל בימים אלה ממש. אנחנו נלחמים על חיינו ממש, אחרי טבח מחריד שביצעו מפלצות החמאס ביישובים שלווים, בקשישים, בנשים ובילדים. הזוועות שהחלאות האלה עשו בשמחת תורה האחרון מתחרות ואולי אף מאפילות על זוועות השואה. האם יכול להיות בן-אדם נורמלי אחד שאינו מבין כי יש לבער מן העולם את הרוע הזה ולהבטיח שפרעות מחרידות כאלה לא יקרו עוד?

והנה העולם כולו מתייצב נגדנו, מניח כבלים על רגלינו, מציב לפנינו דרישות הזויות ומופרכות – להזרים מזון ודלק לאויב הנלחם בנו, ומפעיל לחצים שמטרתם למנוע את מיטוט החמאס ואת הסיכוי ליצור מציאות חדשה, שתבטיח שלום וביטחון לנו, וגם עתיד נורמלי ולא שטוף שנאה ותאוות רצח לילדי עזה.

קל להאשים את העולם, שאינו חף מאנטישמיות, ששתק אל מול אימי השואה, ושה’מוסר’ שלו יודע לחוש חמלה על הרוצחים הברברים ולא על הקרבנות היהודים. אבל חכמינו כבר לימדונו שלא העכבר גונב אלא החור. עשרות שנים אנחנו מאפשרים את ה’חור’ הזה, ששולל מאיתנו את עצמאותנו ומאפשר לעולם להתערב בעניינינו.

רוח של עצמאות

הכול נובע מהגלות הפנימית של קברניטי המדינה. כשיהודים רקדו ‘מה יפית’ לפני הפריץ, לפחות לא הייתה להם ברירה; לא עמד לרשותם ‘הצבא החזק ביותר במזרח התיכון’. כאן הוקמה מדינה עצמאית כביכול, ואף-על-פי-כן היא מתנהגת כ’מושקה’ כנוע בימי הפריצים.

תכלית קיומה של המדינה היהודית היא ההגנה שהיא אמורה לספק ליהודים. ראינו את ניסי הקב”ה בכל מלחמות ישראל, ובכלל זה במערכה האחרונה. הדבר מעיד שזה רצון הבורא – שיהודים לא יעמדו חסרי ישע, אלא יילחמו בכל הכוח והעוצמה שברשותם כדי שדם יהודי לא יהיה הפקר. כשנעמוד בגאון ובנחישות על זכויותינו, ונבהיר לעולם שאנו שוללים על הסף את הניסיונות להתערב בעניינינו – נזכה לברכת ה’ ולהצלחה במעשינו.

אבל בשביל זה צריך להפיח בעצמנו רוח של אמונה ועצמאות יהודית ולא של נחיתות מול אומות העולם. להיות בטוחים בזכות האלוקית על ארץ ישראל, ובצדקת מלחמתנו במבקשי נפשנו. כשנסתום את ה’חור’ לא יהיה לעכברים לאן להידחף.